הפחדה מוגזמת? השאלות הקשות על הדיווחים בנושא איראן

חצי שנה מאז מבצע "עם כלביא" שבו ישראל הנחיתה מכה אנושה על מערך טילי הקרקע-קרקע ארוך הטווח של איראן וכעת, בתקשורת העולמית והישראלית מתפרסמים נתונים מבהילים על מערך הטילים האיראני: "איראן בדרך לייצר 3,000 טילים בשנה" נטען בימים האחרונים, לאחר דיווח ברשת NBC בנושא.

עוד נטען שהאיראנים הצליחו להשלים את מלאי טילי הקרקע-קרקע שחיל האוויר השמיד במלחמה וכעת, יש להם כביכול כ-2,000 טילים שיכולים להגיע לישראל, כפי שהיו להם ערב המלחמה. מבלי להקל ראש, צריך לומר שמדובר בנתונים מוטלים בספק - ושבחינת המציאות, הטכנולוגית והגיאופוליטית, מעלה סימני שאלה רבים.

עיקר סימני השאלה הם אם מדובר בהתעצמות אמיתית של האיראנים או שהתדרוכים - גם ממערכת הביטחון הישראלית וגורמים נוספים - זאת בעצם "לוחמה פסיכולוגית", שנועדה לשרת אינטרסים פוליטיים, בשני הצדדים.

3,000 טילים גם רוסיה וסין לא מייצרות: הנתון המנותק מהמציאות

הטענה שאיראן תהיה מסוגלת לייצר בטווח הזמן הקרוב או אפילו בשנים הקרובות 3,000 טילי קרקע-קרקע לטווחים של 1,500-3,000 ק"מ בכל שנה, היא במילים פשוטות מנותקת מהמציאות התעשייתית. בטח במדינה שספגה מתקפה אווירית על מתקני הייצור שלה, ונמצאת תחת סנקציות כבדות.

אומנם מדובר בנתון סודי של כל מדינה, אבל ההערכות הן שמעצמות כמו סין ורוסיה, עם תקציבי עתק ושרשרת אספקה חסינה, מייצרות יחד כמות קטנה בהרבה של טילים בליסטיים כבדים בשנה. הרוסים מייצרים כמה עשרות בחודש והסינים ככל הנראה קצת יותר ממאה טילים. באיראן, שנמצאת תחת סנקציות חונקות, ייצור במספרים דומים הוא כמעט בלתי אפשרי.

בנוסף, בתקיפות של ישראל ביוני האחרון הותקפו ונפגעו על פי פרסומים זרים ה"מערבלים הפלנטריים", מכונות ענק המערבבות את הדלק המוצק שמאפשר לטילים כמו ה"ח'ייבר שכן" להיות מוכנים לשיגור מיידי. ללא המכונות הללו, שאיראן מתקשה לייבא מסין בשל הפיקוח הבינלאומי, היא נאלצת לחזור לטכנולוגיית דלק נוזלי מיושנת. טילים אלו מסורבלים, דורשים שעות של תדלוק בשטח ועשויים להפוך למטרות קלות עבור חיל האוויר הישראלי, עוד לפני שהמריאו.

המתקנים משוקמים - אך הייצור והיכולות לא כמו שהיו

חשוב להדגיש שאי אפשר להקל ראש בנחישות האיראנית, יכולות הייצור והידע שהם הראו בתחום. תצלומי לוויין מראים בבירור בנייה מואצת באתרים בשאהרוד ובפרצ'ין. איראן אכן משקמת את המבנים, אך בניית קירות בטון אינה שקולה לייצור טילים מדויקים. מומחים בנושא מעריכים שהטילים שיוצאים כעת מפס הייצור "פחות מדויקים ופחות אמינים" והמספרים קטנים דרמטית ממה שנטען בכותרות של הימים האחרונים, שנעשו על בסיס תדרוכים של גורמים בישראל.

גם לטהרן יש אינטרס בפרסום ויצירת מצג של הרתעה גדולה יותר מכפי שיש בפועל. המשטר חייב להראות לעמו ולארגוני הטרור שתחת חסותו באזור, שהמכה שספגו מישראל קטנה משחושבים - ושזרוע הטילים נותרה גדולה ואימתנית. מבחינת ישראל, ההדלפות המודיעיניות על "התאוששות איראנית" מייצרות את הלגיטימציה הנדרשת, פנימית ובינלאומית, לסבב תקיפות נוסף. כשהציבור ואפילו מנהיגים זרים שומעים על 3,000 טילים, התקיפה הבאה לא נתפסת כבחירה - אלא כצורך קיומי דחוף.

למען הסר ספק - איראן אכן נמצאת במרוץ חימוש, כשהיא רואה בזרוע הטילים "תעודת ביטוח" לשרידות המשטר וגם ככוח היחיד שהצליח לפגוע במטרות בישראל. אבל היא רחוקה מהיעדים המיוחסים לה. המלאי שלה אמנם מתחדש, אבל בקצב נמוך משמעותית מהנטען - וכנראה שגם מורכב מטילים פגיעים יותר מאלו שהיו לה ב-2024. הנזק ב"צווארי הבקבוק" הטכנולוגיים הוא עדיין האתגר הגדול של המשטר, כמו גם כמות המשגרים - שרבים מהם הושמדו במלחמה ומהווים מרכיב קריטי ביכולות השיגור.

נראה, אם כן - שהתשובה לשאלה האם אנחנו עדים לשיקום אמיתי של מפלצת טילים או להכשרת הקרקע למבצע "עם כלביא 2", נמצאת איפה שהוא באמצע, סביר להניח.