הלקח מ-7 באוקטובר: השינוי המשמעותי שעובר חיל האוויר

שש שנים עברו מאז שמטוסי ה F-16 הרועשים של חיל האוויר עזבו את בסיס חצור ופינו את מקומם לקרונות הכטב"מים השקטים ולמטוסים לאיסוף מודיעין. תחת מעטה של חשאיות ודממה התפתחה בבסיס חצור מעצמת מודיעין ותקיפה מטורפת, שעובדת ב-400% תפוקה ביחס לשנים שלפני 7 באוקטובר 2023, ומנהלת משם את המערכות בעזה ובלבנון אחרי ששלטו גם בשמיים של איראן. שנים אחרי השינוי, הבסיס נמצא גם כעת בעיצומה של מהפכת התעצמות דרמטית הכוללת את הקמתה של טייסת כטב"מים חדשה, טייסת 254, וקליטה קרובה של כלי טיס בלתי מאויש חדיש ומתקדם שיצטרפו למטוסי ה"שובל". גם זה רק חלק מהסיפור של הבסיס שהפך ייחודי.

השינוי שעבר על בסיס חצור ועדיין מתנהל, זה חלק מהשינוי המשמעותי שחיל האוויר עובר כדי להיות מוכן לאתגרים הרבים כולל העתידיים. מדובר בשינוי זהות עמוק שמשלב בין ה-DNA של המפעיל הכטב"ם בקרון לבין המטוס החמוש בדת"ק, שפועלים בתיאום עם מטוסים לאיסוף מודיעין. "הזהות השתנתה לחלוטין", אמר בכיר בחיל האוויר. "מצד אחד, מקימים בחצור טייסות ומערכים חדשים ומחזיקים ביכולת הכי מהירה וחדה בחיל האוויר כדי לבנות תמונת מצב ב-HD לסגירת מעגלי אש מיידיים. חצור הפך להיות הלב הפועם של ההגנה".

המהפך המבצעי של וקליטת מערכי העתיד

תהליך השתנות הזהות של בסיס חצור אינו מקרי, אלא מהלך מתוכנן ומוכוון מלמעלה על ידי מפקדת חיל האוויר. מדובר בתוכנית מטה ועבודה שהחלה לפני מלחמת חרבות ברזל שעברה שינויים ושדרוגים אחרי הפקת הלקחים והמסקנות מתחקיר חיל האוויר.

במסגרת המהלך הזה, מטוסי הקרב עזבו את הבסיס ובמקומם נקלטו בהדרגה מערכים המשלבים מודיעין איכותי, חוזי מהיר ויכולות תקיפה מדויקות ומתקדמות. שתי הטייסות המרכזיות שמובילות את הפעילות הזו כיום הן טייסת 200 (טייסת הכטב"ם מסוג שובל) שנקלטה בבסיס, וטייסת 100 ("הראשונה"), שמפעילה מטוסי סיור חוזי ואיסוף מודיעין קלים.

"החיבור בין שתי הטייסות האלה מייצר מכונה מבצעית שאין לה אח ורע בשום בסיס אחר של חיל האוויר", מסביר קצין בכיר בכנף. טייסת 100 מביאה איתה יכולת ייחודית של הבאת מודיעין חזותי איכותי במהירות שיא. בזכות כוננות הזנקה קצרה במיוחד. זמן ההזנקה התקצר במאות אחוזים אחרי ה-7 באוקטובר. מטוסי ה"צופית" של טייסת 100 מסוגלים להמריא ולהיות מעל כל זירת גבול של מדינת ישראל בתוך דקות. "אין בחיל עוד מערך שיודע להביא תמונת מצב חיה של השטח כל כך מהר", אמר גורם בחיל האוויר.

במקביל, טייסת 200, המפעילה את כטב"ם ה"שובל", מהווה את עמוד התווך של פעילות האיסוף והתקיפה. ה"שובל" מצויד במטע"ד ייחודי בעל רזולוציה גבוהה במיוחד (HD) עם יכולת לשהות באוויר במשך שעות ארוכות, לנטר תנועות אויב ולספק מענה אש מיידי. שתי הטייסות הללו אינן פועלות במנותק. בחודשים האחרונים נעשתה עבודה משותפת עמוקה ליצירת שילוביות מבצעית שכוללת החלפת תפקידים בקרונות, אימונים משותפים וביצוע משימות הגנה ותקיפה מסונכרנות כולל אימונים משותפים של תרחישי קיצון ופעולות מסווגות בסימולטור.

בנוסף לזה חיל האוויר מוביל תהליך התעצמות אקספוננציאלי בבסיס חצור, הכולל קליטת מערכים חדשים שעל פי חיל האוויר ישנו לחלוטין את מפת היכולות של צה"ל. בראש המהלך עומדת קליטתו של מערך ה"הרון" (הרון TP) שמתוכננת כבר לסוף השנה הנוכחית ובמהלך השנה הבאה.

בחיל האוויר מגדירים את ה"הרון TP" כמערך חדש ושונה לחלוטין מכל מה שהיה מוכר עד כה. "מדובר בקפיצת מדרגה דרמטית", אמרו. הכטב"ם מביא איתו שני יתרונות שוברי שוויון: כושר שהייה יוצא דופן באוויר המאפשר לו "לשתות את המרחב" ולכסות תאי שטח עצומים למשך זמן ממושך, ויכולת נשיאת חימוש כבד ומגוון בהרבה בהשוואה לכטב"מים הפעילים כיום. לצד ה"הרון", הבסיס נערך לקלוט במהלך השנה הבאה גם כטב"ם חדש במסגרת טייסת 254 שפעלה עד 1985 כטייסת מטוסי קרב. קליטת הכלים הללו לא נועדה רק להגדיל את האפקטיביות המבצעית, אלא גם לשמש כחלופה ולהשלים את מצבת המטוסים של הטייסת, לאחר שכלים מסוימים אבדו במהלך הפעילות המבצעית באיראן ולבנון.

"אינטימיות מבצעית" ב-400% תפוקה

מאז שהחלה המערכה ב-7 באוקטובר, בסיס חצור פועל בקצב שחורג מכל מה שהכירו בו בעבר. מערך הכטב"מים בבסיס עבר לנקודת עבודה קיצונית של כ-400% תפוקה בהשוואה לימי השגרה שלפני המלחמה והכוונה לשמר את התפוקה הזאת כשגרה קבועה. המשמעות של זה היא שבין השאר חיל האוויר שילוש את ה"מוקדים הרדומים", כלומר נקודות שבהן כטב"מים של חיל האוויר נמצאים באוויר ופועלים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע.

המטוסים כמעט ולא נוגעים בקרקע: הם נוחתים, עוברים טיפול מהיר, תדלוק וגם חימוש אם צריך וממריאים מיד חזרה לשמי לבנון או עזה ולנקודות ההמתנה, אותן נקודות "רדומות", כפי שזה מוגדר. יש לזה משמעות כלכלית אדירה וגם העומס שמוטל על הטכנאים בדת"קים, על צוותי התחזוקה ועל מפעילי הכטמ"ם במילואים ובסדיר הוא אדיר, כאשר מילואימניקים רבים סוגרים מאות ימי מילואים ברצף. ההבנה בחיל האוויר שבמערכים האלה אנשי המילואים שעשו לפני המלחמה יום בכל שבוע, יעלו בשנים הקרובות לשני ימים בשבוע לאורך כל השנה.

וזה בעצם הסיפור האמיתי של המלחמה והמערכים האלה בחיל האוויר. זה לא סיפור טכני או כמותי, אלא טקטי ואנושי. הוא טמון במה שמכונה בחיל האוויר "אינטימיות מבצעית", החיבור ההדוק והבלתי אמצעי שנוצר בין המפעילים היושבים בקרונות הממוזגים בחצור לבין המפקדים והלוחמים הנמצאים בבוץ ובין הסלעים בדרום לבנון ובמוצבים של רצועת עזה.

הקשר הזה הגיע במהלך התמרון הקרקעי לרמת אומנות של ממש. מפעיל הכטמ"ם בקרון ומפקד המשימה אינם עוד גורם מרוחק ששולח תמונות ותוקף מרחוק. הם חלק מהכוח הקרקעי ונמצאים בקשר ישיר עם המג"דים והמח"טים. בזכות מצלמת ה-HD האיכותית של ה"שובל", המפעילים בחצור מספקים למג"ד בשטח תמונת מצב קריטית בזמן אמת. הם מנקים עבורו את נתיב ההתקדמות, מזהים תנועות חשודות של מחבלים היוצאים מפירים או מנסים לאגף את הכוח ומכוונים אש קטלנית ומדויקת כדי לסכל את האיום עוד לפני שהוא מגיע ללוחמים.

"המג"דים בשטח צמאים לכלי הזה", מספר לנו הגורם שהוא גם מפעיל בטייסת 200. "זה הפך לצורך קיומי עבורם. הקשר כל כך אישי, עד שאתה ממש שומע את הנשימות של הלוחמים ואת קולות הירי ברקע של הקשר בזמן שאתה מכוון עבורם חימוש או מסמן להם מטרה בלייזר".

כדי להעמיק את השפה המשותפת, בחיל האוויר פיתחו תרבות של למידה הדדית: מפקדים מזרוע היבשה מגיעים פיזית לחצור כדי לראות את הגזרה שלהם "מלמעלה" בקרון. ומפעילים מהטייסות נשלחים באופן קבוע למפקדות הקדמיות בשטח כדי להבין את נקודת המבט, הקשיים והצרכים של הלוחם שבקצה.

הקשר הזה מתנהל ממש עכשיו באחת מהגזרות המורכבות בדרום לבנון, ברכס עלי טאהר שם פועלת חטיבת הקומנדו. כטב"מים ומטוסי החוזי שהמריאו מחצור איתרו כבר כמה מחבלים שיצאו מהמנהרות ברכס וחיסלו אותם בעצמם. בחלק מהמקרים סייעו לכוחות לחסל אותם וגם קרה שהם התריעו על מחבל שצץ במרחק מאוד קצר מהכוחות. בלי כלי הטיס והטכנולוגיה האירועים האלה היו מסתיימים, בסבירות גבוהה, עם נפגעים.

חלק מהאינטימיות הזו כרוך גם בניהול סיכונים חסר תקדים. במהלך המלחמה התקבלה החלטה מודעת לקחת סיכונים גבוהים יותר עם כלי הטיס הלא מאוישים. המפעילים הונחו להשאיר את המטוסים מעל אתרי שיגור וריכוזי אויב גם תחת איומי נ"מ כבדים, מתוך הבנה ברורה שנוכחותם משבשת את יכולת האויב לשגר רקטות וטילים לעבר ערי ישראל וכדי להגן על לוחמי היבשה. המחיר של זה היה אובדן של מספר כטב"מים שנפלו באיראן ולבנון.

"כשמטוס נופל הצוות בקרון תופס את הראש בתסכול וממקום של אחריות עצומה, כאילו הם עצמם נפלו איתו", מתארים בטייסת. "אבל מיד לאחר מכן מתבצע תחקיר מבצעי נוקב כדי להפיק לקחים ולהשתפר לפעם הבאה כדי למנוע נפילה של מטוס נוסף".

רציפות תפקודית: המערך האסטרטגי הרחוק והחוסן החברתי

הנושא השלישי שמגדיר את הייחודיות של בסיס חצור הוא היכולת שלו לשמר "חיים כפולים" מבחינה מבצעית: מצד אחד, לשמש כבסיס כטב"מים וחוזי מוביל ובמקביל לשמור על מוכנות מלאה להפעלת מטוסי קרב, להוות ציר מרכזי בפעילות המערך האסטרטגי של חיל האוויר במרחקים עצומים מגבולות המדינה ואף להוביל מהלכים חברתיים דרמטיים שמחזקים את חוסנו של חיל האוויר מלמטה.

כאשר מטוסי הקרב עזבו לפני כשש שנים את בסיס חצור, הוחלט להפעיל את הבסיס במתכונת הנוכחית אבל "השריר הזה לא התנוון", מבהיר קצין בכיר בחיל.

החוסן של חצור ושל חיל האוויר כולו אינו מבוסס רק על מתכת, דלק וטכנולוגיה, אלא בראש ובראשונה על האנשים שמפעילים אותם. בסיס חצור מוביל גם מהלך משמעותי של שילוב וגיוון חברתי מתוך תפיסה אסטרטגית שגיוון האוכלוסייה מייצר "חוסן מבצעי עמוק ומבנה כוח בלתי שביר". הבסיס הוא חלק ממערך של פרויקטים שמטרתם להעמיק את שילוב הפריפריה בחיל האוויר בכלל ובקורס טיס בפרט.

בסיס חצור של שנת 2026 מוכיח שהשתנות זה לא אומר שנדרש ויתור על העבר, אלא ביצוע התאמה מדויקת לאתגרי העתיד. ההצצה לבסיס הזה מאפשרת להבין, במסגרת המגבלות, את ההשתנות של חיל האוויר אחרי מלחמת ה-7 באוקטובר שהיא פצע פתוח ומדמם שם כמו בכל צה"ל ובחברה הישראלית.

שילוב של כטב"מים ומטוסים מאוישים לאיסוף מודיעין ותצפית, דרך "אינטימיות מבצעית" מצילת חיים עם כוחות היבשה, ועד לרציפות תפקודית ותמיכה במבצעים אסטרטגיים במעגל השלישי. כל זה הפכו את הכנף השקטה הזו לאחד מעמודי התווך של הגנת המדינה.