ספגו רקטות מ-100 מוקדים: גבורת הלוחמים בקרב הקשה בלבנון - והשאלות הקשות

לאחרונה נרשם אחד האירועים הקשים והמטלטלים ביותר מאז חודשה הלחימה בזירה הצפונית. פעולה התקפית רחבת היקף בדרום לבנון שנועדה לשנות את מאזן השליטה בשטח ולהוביל להתקדמות משמעותית מול חיזבאללה, הסתיימה בקרב גבורה קשה ובלתי נתפס, לצד תחושת כשל עמוקה שמטלטלת את צה"ל מבפנים, מאז שפורסמו פרטיה לראשונה ב-mako. נדגיש כי הפרסום הקודם והנוכחי אושרו על ידי הצנזורה.

בתוך הכאוס והאש, בלטה שוב רוח הלחימה והגבורה של הלוחמים והמפקדים בשטח, שפעלו להציל את החברים שלהם שנפגעו, בתנאים כמעט בלתי אפשריים. השאלה הקשה והמהדהדת ביותר שעולה מהפרטים: איך נשלחו הלוחמים לתוך מלכודת אש כזו ללא סיוע אווירי - שיכול היה לשנות דרמטית את התמונה?

ההיסטוריה מלמדת שגבורה של לוחמים מתגלה בלא מעט מקרים אחרי כשלים חמורים. זה גם מה שהיה באירוע הזה. מדובר באחת מהפעולות המורכבות ביותר שהיו עד כה במלחמה בלבנון. זאת הייתה משימה משולבת שכללה כוחות מחטיבת הצנחנים, חטיבת הקומנדו, יחידת יהל"ם וגורמים נוספים. מטרתה המרכזית הייתה חציית מכשול משמעותי באזור החרדלה והתקדמות לעומק השטח הלבנוני, כדי לפגוע בתשתיות חיזבאללה ולשפר את עמדות צה"ל בגזרה, כדי להגן על יישובי הצפון.

אלא שכבר בשלבי התכנון הראשונים, נשמעו לא מעט קולות אזהרה. מספר גורמי מקצוע שהיו מעורבים בתכנון הפעולה ובביצוע שלה, התריעו על בעיות קשות בתוכנית. הכוחות נדרשו לנוע בשטח נחות טופוגרפית, לעבור מרחקים של קילומטרים רבים בתנאי שטח קשים במיוחד, לא מעט בגלל הבוץ ומזג אוויר בעייתי, תוך נשיאת משקלים כבדים.

"תחשוב שאתה הולך עם 50 קילו על הגב ואז עולה ויורד את החרמון", אמר לנו אחד הקצינים הצעירים. גם נתיב התנועה היה צפוי וחשוף. כזה שעלול להפוך למלכודת אם ייחשף. "תכנון המשימה התעלם מזה שבחרו מעבר לתנאי השטח הקשים גם מעבר הכרחי בתא שטח של קילומטרים רבים. לא צריך להיות בכיר בצבא כדי להבין שרק משם אפשר לעבור ושם חיזבאללה יתכונן", אמר גורם שהיה מעורב בתכנון המשימה.

האיתותים המוקדמים והאזהרות שלא נענו

עוד לפני היציאה לפעולה, ידעו בצה"ל שתצפיתנים של הארגון פרוסים בגזרה ועוקבים אחרי הכוחות בשטחי הכינוס, למעשה הם המתינו למהלך הישראלי ובצה"ל ידעו את זה והציפו את המידע. המשמעות הייתה ברורה והיא: יתרון ההפתעה אבד וחיזבאללה מבצע הכנות. בגלל השטח שנבחר, בארגון הטרור ידעו איפה למקד את ההכנות שלהם. גם ההחלטה לשלוח את יהל"ם עם כלים מסוג "באגרים" למשימה שבמהות שלה אמורה להיות חשאית, מנוגדת לתורת הלחימה.

"אתה רואה את זה ובא לך לתלוש את השערות. אתה מבין לאן ובאיזה תנאים הם שולחים לוחמים רבים. אתה מנסה לעצור את זה ואף אחד לא עוצר כדי להקשיב", אמר הגורם שהיה מעורב בתכנון המשימה. מפקד בצנחנים אף העיד שלפני הפעולה "המג"ד אמר לנו שהולכים למשימת התאבדות" אבל הוא הוסיף ש"אנחנו צנחנים ונבצע את המשימה שהטילו עלינו".

למרות כל האזהרות, הכוחות המשיכו בהיערכות. כבר בשלב מוקדם, הגיע האות הראשון למה שעתיד לבוא. חיזבאללה שיגר רקטות ופצצות מרגמה לעבר גדוד 890. הלוחם סמל משה יצחק הכהן כץ ז"ל נהרג וכמה נוספים נפצעו.

כבר שם התפתח קרב גבורה ראשון באירוע הזה. תחת אש מדויקת של חיזבאללה הלוחמים פינו את חבריהם הפצועים, העניקו טיפול ראשוני והצליחו לייצב את המצב. עדויות מהשטח מספרות על קור רוח יוצא דופן של הלוחמים והמפקדים בשטח. אחד הלוחמים אמר "כולנו שמענו מה שנאמר לפני על משימת התאבדות - אבל ראינו את האזרחים בגב שלנו ומבחינתנו זאת המשימה".

בעקבות האירוע, תנאי מזג האוויר וגם עיכוב של יחידת יהל"ם, הוחלט לדחות את הפעולה ב-24 שעות. גם בשלב הזה עלתה דרישה להוציא מטס תקיפה - אבל זה לא אושר על ידי פיקוד הצפון בגיבוי של המטה הכללי.

במהלך הדחיה, חיל האוויר נערך למתן מעטפת אש משמעותית. כבר היו הקצאות למטס פתיחה שנועד לפגוע בתצפיתני חיזבאללה ולספק חיפוי לכוחות הקרקעיים. הוקצו מטוסים, חימושים ותוכנית תקיפה מפורטת. המטרה הראשונה הייתה הפגיעה בתצפיתני חיזבאללה.

המטס שלא היה: ההחלטה ששינתה הכל

אלא שבשלב קריטי של המשימה התקבלה החלטה לבטל את המטס. הסיבה לכך, לפי מקורות בצה"ל, אינה ברורה עד היום ואינה מקבלת מענה מספק בתחקיר הראשוני שכבר בוצע. לא רק מטס הפתיחה בוטל, אלא גם הליווי האווירי ומעטפת האש שתוכננה לכוחות.

במקביל לזה, גורמים במטה הכללי ובחיל האוויר התריעו במהלך הדחיה, שהתנאים אינם מאפשרים ביצוע בטוח של המשימה, שהסיכון לכוחות גבוה באופן חריג. למרות זאת, ההחלטה בדרגי הפיקוד הבכירים, באוגדה 98 ובפיקוד הצפון, הייתה להמשיך כמתוכנן. איש לא נסוג.

לוחמים ומפקדים בצנחנים וביחידת יהל"ם מספרים כי הבינו היטב את הסיכון (לא היה להם בקצה את כל המידע) אבל הם בחרו להתקדם. "שמע, אתה רואה בגב שלך את יישובי הצפון ומבין שאתה הולך להעיף את חיזבאללה מהאזרחים", אמר אחד מהם. "זאת הייתה המטרה שלנו. לא הייתה שאלה בכלל". ה'רעל בעיניים', כפי שתיארו זאת היה אמיתי - אבל לא הצליח לגשר על הפערים בתכנון ובתנאים.

אש מטורפת ולוחמים שהתגלו בגבורתם

הפעולה שוב יוצאת לדרך אחרי הדחיה של 24 שעות, כשכבר היו נפגעים והרוג מאש חיזבאללה, כשלוחמים רבים יצאו משטחי הכינוס, אותם שטחים שאחריהם עוקב חיזבאללה. גם מפקדי האוגדה, החטיבה והיחידות היו מודעים לכך. בזמן שהכוחות התקדמו, צה"ל עקב אחרי מה שקורה דרך המערכות, בעלי תפקיד ומפקדים ראו אותם במסכים. גם חיזבאללה עקבו אחריהם.

בשלב הזה, ברגע שהכוחות התחילו להתקדם נקלטו במערכות צה"ל שיגורים מכ-100 מוקדים שונים ברחבי לבנון, רבים מהם בטווחים של 30 ו-40 ק"מ. מדובר היה בירי מתוזמן, מדויק ומתוכנן היטב. ללא חיפוי אווירי, הכוחות נותרו חשופים לחלוטין ולא היה מי שיתקוף מיד את כל המשגרים, שהנחיתו על הכוחות כמות אדירה של אש. לוחם ביחידת יהל"ם תיאר זאת כך: "אני נלחם כמעט שלוש שנים ובחיים לא חוויתי ירי כזה".

חיזבאללה ריכז כ-380 רקטות, חלקן עם ראש נפץ אחוד וחלקן רקטות מצרר, כשהם משגרים את הרקטות לעבר תא שטח של פחות מקילומטר רבוע, לאזור שבו רוכזו כוחות צה"ל. האש נמשכה זמן רב ובשלב מסוים הלוחמים של 890 שהיו במעטפת מזהים חוליה של חיזבאללה מתקרבת. הם פותחים לעברם באש והמחבלים נסוגים, לא ברור כמה מהם נפגעו אך האיום הזה הוסר.

בתוך זמן קצר, רוב הכוח של יחידת יהל"ם נפגע, כולל קצין בדרגת סא"ל שנפצע קשה. לוחמים שספגו רסיסים וגם כוחות המעטפת והכוחות החבירים ספגו פגיעות קשות. מספר גדול של לוחמים נפצע ונוצר בשטח אירוע רב-נפגעים (אר"ן) בקנה מידה משמעותי. בתוך הרגעים הקשים ביותר, נחשפה עוצמת הרוח של הלוחמים.

תחת אש כבדה ומתמשכת של רקטות ופצצות מרגמה, המפקדים והלוחמים ניהלו את מה שהם תיארו כחילוץ המורכב ביותר שלוחמי יהל"ם השתתפו בו. בשטח האר"ן של יהל"ם לוחמים פצועים טיפלו בפצועים אחרים, גררו חברים לשטחי מחסה והמשיכו להילחם תוך כדי פינוי. "אנשים שם צריכים לקבל צל"ש", אמר אחד המפקדים שבעצמו השתתף בקרב. "מה שקרה שם זה מעבר למה שאפשר לתאר. מי שלא חווה אש כזאת לא יצליח להבין, לא משנה מה אני אספר".

תחת אש הרקטות שלא הפסיקו ליפול במדויק על הכוח, יהל"ם החלו לבצע חילוץ ופינוי פצועים לאחור, למסוקי פינוי שנחתו בשטח מאוים, כדי לפנות את הפצועים כמה שיותר מהר. המסוקים גם פינו חלק מהכוחות שנאלצו לסגת מהאזור המוכה. הטייסים והצוותים הרפואיים פעלו באומץ יוצא דופן, תוך סיכון ממשי. הכל בוצע בתיאום ובאישור האוגדה ופיקוד הצפון.

לוחמים ומפקדים סיפרו על הקרב הקשה ביותר שהם חוו, גם בהשוואה ללחימה בלבנון במבצע "חיצי הצפון" ב-2024 ולתמרון בעזה. "אתה נשכב על האדמה, זוחל לפצועים ומטפל בהם כשכל שנייה הגוף רועד מהפיצוצים שלא הפסיקו", העיד אחד מהם.

נסיגה תחת אש והחלטות קשות

בשל היקף הנפגעים והמצב בשטח, התקבלה החלטה על נסיגה כולל קיפול של המשימה. ההחלטה הזאת הגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר, כולל התייעצות בזמן אמת של מפקד האוגדה ומפקד פיקוד הצפון. במהלך הנסיגה, הכוחות נאלצו לקבל החלטות חריגות, בהן נטישת ציוד וכלים הנדסיים של יחידת יהל"ם. מדובר בציוד שההחלטה להשאירו בשטח אינה מתקבלת בקלות. גם זה הגיע עד לדרגים הבכירים ביותר, בהם מפקד פיקוד הצפון והרמטכ"ל, שאישרו את המהלך.

אלא שגם כאן הסיפור לא הסתיים. אחרי נסיגת הכוחות ופינוי הפצועים מחבלי חיזבאללה הצליחו להגיע לציוד שננטש. כשל רציני מבחינת צה"ל. המחבלים מלכדו חלק מהציוד ובאור יום הם גם צילמו ללא הפרעה את האמצעים של יחידת יהל"ם. העובדה שלא בוצעה תקיפה מיידית להשמדת הציוד או למניעת גישת האויב אליו, מעוררת שאלות קשות נוספות גם על החלטות המפקדים בשטח. מדובר לא רק בכשל מבצעי, אלא גם בכשל תדמיתי ומודיעיני. ניתן היה למנוע את הגעת חיזבאללה לציוד עם אמצעים של מגלן או צוות גיל של 890, אפילו כטב"ם זיק.

גורמים בכירים בצה"ל מודים שמדובר באחד המחדלים החמורים ביותר במלחמה הנוכחית ולדבריהם, האחריות אינה יכולה להיעלם מאחורי סיפורי הגבורה של הלוחמים. "הלוחמים עשו מעל ומעבר", אמר אחד הגורמים הבכירים במטה הכללי. "אבל אסור שזה יסתיר את העובדה שהם הוכנסו בידיעה ברורה לסיטואציה בלתי אפשרית".

את הביקורת הזאת ניתן להפנות כמעט לכל הדרג הפיקודי. זה כולל את מפקד אוגדה 98, תא"ל גיא לוי, החטיבה והיחידות שהיו צריכים להרים דגל אדום. וכן כלפי פיקוד הצפון, שקיבל את ההחלטה להמשיך במשימה למרות ההתרעות על הליקויים בתוכנית, עליהם היו לא מעט גורמים שהצביעו והידיעה שיש תצפיתנים של חיזבאללה שעוקבים אחרי הכוחות.

המחיר הכבד של "זירה משנית"

בצה"ל לא מסתירים שהזירה הלבנונית נתפסת כזירה משנית ביחס לעימות הנרחב מול איראן. אבל בשטח המציאות שונה לחלוטין. הסיפור הזה של קרב הגבורה והמחדל התכנוני הגדול, ממחיש שגם בזירה "משנית" המחיר על טעויות יכול להיות כבד במיוחד. אף על פי שכמעט ולא היו כלי טיס לטובת הפעולה, לפיקוד הצפון ולאוגדה יש לא מעט אמצעי לחימה של רקטות וארטילריה, שהם היו יכולים להפעיל בעוצמה אדירה, וזה לא נעשה.

גם אם לא היה מטס של חיל האוויר, לאוגדה 98 יש מגוון רחב של יכולות אש איתם היו יכולים לפגוע בתצפיתנים של חיזבאללה. מדובר באוגדה שבבסיס ההתמחות שלה יכולת 'לחימה בנתק' מצה"ל הגדול. לזה יש להוסיף את העובדה שאם אין מטוסים אפשר היה לפעול עם ארטילריה ורקטות של צה"ל. כל זה לא היה בבסיס התוכנית ולא בתרחישי התגובה לחירום.

הקרב הזה ייזכר ככל הנראה כאחד הקשים ביותר מאז חידוש הלחימה בלבנון. הוא ייכנס להיסטוריה הצבאית לא רק בשל עוצמת האש והיקף הנפגעים, אלא גם בשל הפער החריף בין גבורת הלוחמים לבין הכשלים בתכנון ובהחלטות. ככל הנראה וגם בצדק, יהיו שם מפקדים ולוחמים שהרוויחו ביושר את הצל"ש שלהם.

הסיפורים מהשטח על לוחמים שמחלצים חברים תחת אש, על מפקדים שמובילים קדימה גם כשהסיכון ברור לכולם, הם עדות לרוח הלחימה של צה"ל. אבל לצד זאת, עולה שאלה קשה שאי אפשר להימנע ממנה - האם ניתן היה למנוע את כל זה? התשובה לכך אמורה להגיע בתחקירים, אלא שגם כאן רמת התחקירים בזרוע היבשה בינונית ומטה. זה מדגיש את העובדה שאמורה להיות ידועה לכולם - שהאחריות לא מסתיימת בשדה הקרב.

בצה"ל בחרו לא להגיב לטענות על ההיערכות למבצע והגיבו רק לטענות על עניין הכלים ההנדסיים שננטשו.