עד לפני שנים לא רבות כשבצה"ל יצאו לקרב או לתרגיל, הוא התנהל בדרך כלל בצעקות בין מ"כים ומ"מים ודיווחים בקשר, שכללו לא מעט התנגשויות בין מספר דוברים בלהט הרגע. צה"ל כמובן השתדרג עם הזמן, אך בעוד שהמערכות השתכללו, הבסיס – צעקות וברבור בקשר – נותר כשהיה במשך כמה עשורים טובים.
עתה, נראה שעידן הצעקות מאחורינו. לפני כשלוש שנים חברת אלביט הפכה את צה"ל לרשת IP ענקית – ושינתה את הסטטוס קוו מקצה לקצה. המערכת של אלביט נועדה למשתמשי קצה מרמת החייל ועד רמת האוגדות והמטכ"ל. החיילים מכירים אותה בשמה המקצועי "צבא יבשה דיגיטלי", צי"ד.
הצי"ד הביא ללא פחות ממהפכה בניהול של צבא. הפרויקט הזה, שנחשב לאחד היקרים בזרוע היבשה של צה"ל (העלות נאמדת ביותר מ-6 מיליארד שקלים), מהווה קורת גג למספר מערכות שליטה ובקרה, ולא פחות חשוב, הוא יוצר בין כל מערכות אלה שפה אחידה. הצי"ד כולל בין השאר מערכות וידיאו, מערכות לניהול שדה הקרב על מפות ממוחשבות ותמונת מודיעין מקיפה, שבזכות המערכת מגיעה לשטח בזמן שיא. המשפט הטוב ביותר לתיאור המערכת ניתן לנו על ידי ראש ענף הטמעת צי"ד, סא"ל אלעד בר: "אם אתה לא בצי"ד אתה לא קיים".
בימים אלה מסתיים שלב א' של פרויקט הענק. צה"ל פורס אלפי מחשבים המצוידים במערכת "משואה 600" – הדור החדש והמשופר של מערכת השליטה המרכזית של צי"ד – ובתקופה הקרובה צה"ל כולו יהפוך להיות מרושת ויקבל שפה משותפת אחידה. כדי להבין לעומק מה היתרונות של המערכת הזאת, הוזמנו להתרשם בשטח מהפעילות. יחד עם סא"ל אלעד בר יצאנו לסיור שבו הראו לנו את כיתות הלימוד, כיצד זה עובד בפועל ואיך מלמדים צבא לדבר בשפת מחשב - ועדיין להישאר עם הסכין בין השיניים.
שריון, תותחנים, חי"ר, אוויר וים: הכול מתחבר
"הענף הוקם בשנת 2010", אומר סא"ל בר. "עד אז לא היה גוף שעסק בזה מלבד מדריכים של חברת אלביט שמפתחת את המערכת. כאשר הוקם המערך היה מדובר באתגר לא קטן; המדריכים של אלביט היו קצינים במילואים בעלי ידע מקצועי רב, והמערך היה צריך להעביר את הידע למדריכים וקצינים צעירים, על מנת שהידע יעבור לתוך הצבא". כיום המצב שונה, וכל ההכשרות על המערכת נעשות דרך ענף הצי"ד בצה"ל. לסא"ל בר חשוב להדגיש עד כמה תפקיד מדריכת הצי"ד נחשב למורכב: "זה לא מדריכה של מערכת, אלא מדריכה שחונכת אוכלוסייה בכירה בדרגות ובותק".
"פרויקט צי"ד נולד כחלק מתוכנית רב שנתית של זרוע היבשה", מסביר סא"ל בר ומדגיש: "בפעם הראשונה בתולדות צה"ל מטפלים באופן יסודי בכל תחום המפקדות ביבשה. מדובר בכלל המפקדות הלוחמות מרמת מפקדת הגדוד, החטיבה, אוגדה והגיס". בר מתאר כיצד שני צירים מקבילים בצה"ל – הטכנולוגי והטקטי – השתלבו לציר אחד, הציר הטכנו-טקטי, במסגרת פרויקט צי"ד. "זה משלב את המענ"ק (מערכת עזר לניהול קרב) של השריון, שדר חם (מערכת ניהול אש) של התותחנים ומערכת שח"ר של החי"ר. הציר המרכזי של הצי"ד זו מערכת המשואה - מערכת מרכזית לשליטה ובקרה דיגיטלית כעזר לתהליכי פיקוד ושליטה.
הגרסה החדשה של המשואה עליה עבדו בשלוש השנים האחרונות באלביט היא ה"משואה 600" – ואותה צה"ל פורס ליחידות השונות בשטח. "אנחנו נמצאים כיום בסוף שלב א' של הפרויקט", אומר סא"ל בר, "מה שאומר שכל התוכניות נמצאות לקראת סיום. שלב ב' זה כבר התוכניות העתידיות, שעליהן לא ניתן לדבר".
אחד המרכיבים בתפיסה של הפרויקט זה שהמערכת הזו תהיה חלק מהיום יום של הצבא. "יש פה מערכת שאתה לא פוגש אותה רק במלחמה", מסביר סא"ל בר. "אתה מוכשר אליה ומפעיל אותה גם בעולם האימונים. המערכת נועדה לתת למפקדות הלוחמות לבצע את תהליך ניהול הקרב וזה לא משנה אם זה מעצר או מבצע כמו חומת מגן, או מלחמה כוללת. הגדולה של המערכת היא שאתה לא פוגש אותה רק במקרי חירום - היא מלווה אותנו בכל מקום".
על הגב של החייל ועל המסך במשרד: יודעים הכול, בכל מקום
למערכת יש מספר תצורות: נייחת בדמות המחשבים במשרד, ניידת בדמות המסכים בכלי רכב קלים או כבדים, ומערכת ניידת עד רמת הגב של החייל בחי"ר. "השינוי הזה מאוד מהותי בצבא. היום אנחנו מבינים שאם אתה לא בצי"ד אתה לא קיים. כגוף שאחראי על ההסמכה לשימוש במשואה מקבלים כל הזמן דרישות למערכות נוספות. חיל האוויר מקבל אותה, חיל הים וגם פיקוד העורף בחנו את המערכת כמובן בהתאמות רלוונטיות לכל חיל".
המערכת מחליפה הרבה מאוד דברים ישנים שבענף מכנים עידן המורשת. "פעם היו טלקים, מחסן מפות, ארגזים של פקודות, מסמכים ועוד", מספר סא"ל בר על היתרונות. "פה יש לי מערכת אחת שעובדת על בסיס שרתים ואני בעמדת קצה ותחת הזהות שלי יכול לקבל את הנתונים למסך שלי בכל מקום שאהיה בו. אני יכול להתכונן בצורה מהירה יותר ויעילה יותר למשימה שלי וכמובן גם לבצע דברים דרך המערכת". לסא"ל בר חשוב להדגיש: "עדיין הקשר קיים והוא חלק מהקרב ככלי הפיקוד המרכזי. המערכת לא מחליפה באייקונים את הצורך שלי לראות בעין ואת הדיבור בקשר. למה? כי בקרב יש אנשים צריכים לשמוע ולראות את המפקד".
בשדה הקרב הישן היו ממקמים את המפקדה ליד מיקום האנטנה כדי שתוכל לשדר. היום בצי"ד יש יכולת להגיע לכל מקום. כאשר צריך לפתוח תקשורת למקרה ייחודי אז מרימים מערך מוטס או כל דבר אחר ופותחים תא שטח לשידור נתונים.
מה קורה כאשר פתאום אין קליטה?
"המערכת לא יכולה לקרוס. היא בנויה בצורה כזו שגם אם יש חסימה זה משפיע רק על המרחב אבל לא על היחידה. לכוח הלוחם אין שרת, כלומר מה שיש לו נשמר. אולי הוא לא יתעדכן אך מה שאוחסן לו במחשב עד לרגע החסימה נשמר. מקסימום הוא מתעדכן בקשר. צריך גם להבין שהמערכת היא אותה מערכת בכל מקום. גם כאשר נפגע נגמ"ש פיקוד של מג"ד או כל מפקד אחר הוא יכול לעלות על נגמ"ש אחר ובשינוי של הגדרת מחשב להמשיך לעבוד עם המערכת. כמובן גם שיש הרבה דברים בכפולות וגיבוי על גיבוי, יש מענה כמעט לכל תרחיש. עדיין חשוב לזכור שבסוף הלוחם צריך לדעת להילחם גם בתנאים של אי ודאות". סא"ל בר מוסיף שבצבא מודעים לאיום הסייבר ולמערכת יש יכולות הצפנה וניטור מתקדמות ביותר. "כיום גם נכנסות מערכות ניטור והצפנה חדשות כך שאנחנו מתמודדים גם עם זה".
פחות סכנה לתאונות: אם חתכת קנה, המערכת תתריע
>> צפו במערכת בפעולה בווידיאו:
בענף מספרים שהשינוי הארגוני מורגש היטב כמעט בכל תחום. "בחלק מהדברים זה צמצם לנו סד"כ כי אנחנו עובדים בסביבה מאובטחת שבה כולם מדברים את אותה השפה, שזה מה שאפשר את צמצום התקנים במפקדות. בחלק אחר זה הרחיב לנו סד"כ כי היום כבר לא מספיקה מחלקת תקשוב או גדוד תקשוב; הצורך באנשי מחשבים ואנשים שמומחים בשרתים גדל". מבחינה מעשית בזכות המערכת הזו הטייס, המג"ד או כל אחד אחר מדברים באותה השפה או מקבלים כשצריך את אותו התצלום.
במהלך בשנת 2012, מספרים לנו, תיכנס מערכת הצי"ד למבצעיות מלאה. ומה צופן לנו העתיד? סא"ל בר: "בשנה הבאה, בפיתוח האחרון של שלב א', כל מה שקשור ליכולות התראה דינמיות יהיה מאוד מפותח. למשל כל פעם שתחצה שדה מוקשים או תחתוך קנה מול כוח אחר המערכת תשלח לך התראה. ישנם עוד מספר פיתוחים עתידיים, אבל עליהם כבר לא ניתן לדבר".