קית' סיגל מספר: "ראיתי חטופה שתקעו לה מוט חד במצח כדי שתודה במשהו שלא עשתה"

בחודש אפריל אמר שורד השבי קית' סיגל, ששוחרר משבי חמאס כשלושה חודשים קודם לכן, אף שהוא חופשי הוא עדיין נושא "את הנטל הכבד של לדעת מה אלו שעדיין בשבי סובלים בכל יום". באותה הצהרה, ובהמשך גם בריאיון ל-N12, תיאר כי זוועות השבי - לרבות רעב, השפלה בלתי פוסקת ואף היותו עד לתקיפה מינית - צרובות בו.

הבוקר (ראשון), חצי שנה לאחר ששוחרר, שוחח סיגל עם ניב רסקין ב"חדשות הבוקר", התייחס למשא ומתן להשבת חבריו שעדיין נותרו מאחור ולזיכרונות הקשים מהשבי. "לבי עם משפחות החטופים. קשה לי לדמיין מה עובר על מי שעוד שם, חוויתי את רכבת ההרים של מו"מ שמתקדם וזה לא קורה כמה פעמים", אמר.

"ראיתי אנשים שעוברים התעללות, עינויים, חטופה שמרביצים לה ותוקעים לה מוט חד במצח. הכניסו אותי לחדר ואמרו לי להגיד לה שתודה במשהו שבכלל לא עשתה", המשיך, "ראיתי וחוויתי דברים נוראיים ואלימות קשה.  ועדיין, הכי מייסר זה הניתוק מהמשפחה וחוסר הידיעה על מה שקורה איתה".

מה לך היה הכי קשה בשבי?
"הידיעה שהמשפחה שלי סובלת יותר ממני ושאין לי אפשרות שהם ידעו שאני בסדר. הייתי בטוח שהסבל שלהן היה גדול משלי".

אתה עדיין מוצא עצמך נזרק במחשבות לשם?
"כן, הרבה מאוד, בעיקר חושב על החברים שהכרתי בשבי. אני חושב על מתן שהיינו נעולים מעל חודשיים בחדר בלי אורות וחלונות, התחננו ללכת לשירותים, דפקנו על הדלת וקיווינו שיפתחו. עם עמרי מירן הייתי תקופה ממושכת, הוא דיבר הרבה על המשפחה ועל הגעגועים שמעיקים עליו".

סיגל תיאר את המאבק להשבת החטופים, שאותו הוא רואה מהצד השני בחודשים האחרונים. "זה מדהים לראות כמה המשפחות עושות ונלחמות. הן נוסעות בכל העולם, כל החיים שלהן זה לטובת החזרת היקירים שלהן", אמר והוסיף: "יחד איתן יש עם שהתגייס כדי להחזיר את החטופים".

עד כמה הרגשת את זה כשהיית שם?
"הרגשנו את זה, הייתה תקופה שיכולנו להתעדכן בחדשות. הייתי 484 יום בשבי, הועברתי 37 פעמים ובחלק מהמקומות נתנו לי להתעדכן. חצי שנה הייתי לבד, נעול בחדר ואיתי עוד אחד בחלק מהזמן".

כשהיית לבד, מה סיפרת לעצמך כדי שלא להישבר?
"שיש לי משפחה מדהימה שאני יודע שעושה הכל כדי להחזיר אותי. המשפחה שלי נתנה לי המון כוח, ידעתי והבטחתי לעצמי שאני חייב לשרוד בשביל לחזור אליהם".

כמה השתנת מאז שחזרת?
"קית' של היום יודע שצריך לעשות כל מה שהוא יכול כדי להחזיר את כל 50 החטופים, וכמה שיותר מהר. אני מחויב לעשות כל מה שאני יכול לעשות כדי לעזור שזה יקרה".

ספר בבקשה על המאבק שלך להשבת החטופים.
"מאז שחזרתי קשה לי להשתמש במילה 'קשה', אני חושב על מי ששם והמשפחות שלהם. אני ומשפחתי זכינו בדבר שהביא אושר עצום למשפחה. הקשיים שלי הם שום דבר לעומת מה שהחטופים והמשפחות שלהם עוברות. אני עושה דברים שלא הייתי עושה כמו לדבר בפני קהל של אלפי אנשים. לא דמיינתי שאעשה את זה אי-פעם, רק המחשבה הייתה מעוררת בי חרדה ופחד גדולים. לשמחתי אני יכול לעמוד על הרגליים ולעשות הכל כדי להחזיר את כולם כמה שיותר מהר, אני מנצל כל הזדמנות לדבר ולפגוש אנשים. אני עושה כל מה שאני יכול כדי שכולם יחזרו".

מה זה עושה לך בתור חטוף שחזר, כשמדברים על קטגוריות?
"קשה לי מאוד לחשוב על אופציה שחלק יחזרו וחלק לא. כולם חייבים לחזור כדי להציל אותם, זה מחובתנו כעם וכאנשים מוסריים. כולם חייבים לחזור, זו חובתנו כעם וכמדינה, ואני קורא לראש הממשלה ולנשיא ארה"ב לעשות מאמצים. אני קורא לכולם לדאוג שהמו"מ יביא להסכם שיחזיר את כולם הביתה בקרוב מאוד".