ריכוז הכוחות הגדול בחצי השנה האחרונה - והשיקול המכריע שלא מדברים עליו

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, מאותת ליועציו כי בשלב הזה הוא מעדיף להימנע מתקיפה נוספת באיראן, אלא שבזירה הצבאית התמונה מורכבת יותר: ארצות הברית משאירה במזרח התיכון כוח צבאי משמעותי, מתגברת את הכוחות ומוסיפה יכולות. נושאת המטוסים "תאודור רוזוולט" צפויה להגיע בקרוב, על פי דיווחים שונים כבר השבוע, למרחב האחריות של פיקוד המרכז האמריקאי "סנטקום", ולהיכנס לטווח שממנו אפשר לתקוף באיראן, במידה והמאמצים הדיפלומטיים יקרסו והעימות יתחדש.

"רוזוולט" תהיה נושאת המטוסים השלישית באזור, לראשונה מאז חודש מאי, ומגיעה אומנם כחלק מתהליך חילופי כוחות מתוכנן ולא בהכרח כתגבור קבוע, אבל לפחות בשלב הראשון המשמעות המבצעית היא שוושינגטון מבטיחה לעצמה גמישות גדולה יותר, ומחזיקה כוח ימי משמעותי במרחק פעולה מאיראן. זה קורה אחרי שלאזור נשלחו כלי טיס ייחודיים ללוחמה אלקטרונית וגם ספינות אמפיביות, עם אלפי לוחמי מארינס ומטוסי קרב נוספים.

ההערכה היא שכ-50 אלף חיילים אמריקאים נמצאים במרחב פיקוד המרכז. מדובר בתשתית צבאית שמאפשרת לא רק להגן על בסיסי ארצות הברית ועל בעלות בריתה, אלא גם להוציא לפועל מהלך התקפי, אם הנשיא יורה על כך. פריסת הכוחות מאפשרת לטראמפ להחזיק את כל האפשרויות פתוחות, להרתיע את איראן, להגן על האינטרסים האמריקאים ובמידת הצורך, גם לעבור במהירות מהגנה להתקפה.

עין למפרץ: השיקול המכריע של טראמפ

כאן אצלנו נוטים להתמקד בכמות הטילים של איראן לטווחים שיכולים להגיע לישראל, אך לא פחות חשוב להסתכל על נתון הטילים הכולל, אלו שמגיעים למדינות המפרץ, שעל פי חלק מההערכות הם שיקול מרכזי שמונע מטראמפ לחדש את המלחמה.

איראן עדיין מחזיקה במלאי משמעותי של טילים בליסטיים, בהם טילים לטווח קצר ובינוני שמסוגלים לפגוע בבסיסים אמריקאיים ובתשתיות אסטרטגיות במדינות המפרץ. הערכות מדברות על עוד 1,000 עד 1,500 טילים מהסוג הזה כמו "פאתח 110", "שיהאב-2" ואחרים. גורמי מודיעין מערביים אומרים שבסבירות גבוהה הנתון גבוה עוד יותר, כשיש להוסיף גם רקטות לטווחים ארוכים.

פרסומים על כמות הטילים באיראן מובילים בתגובה לשיח ציבורי בישראל על צורך בתקיפות נוספות, אף שאחרי שני מבצעי תקיפות באיראן, "עם כלביא" שנמשך 12 ימים ו"שאגת הארי" 40 ימים של תקיפות משולבות, ישראליות ואמריקאיות, האיראנים שיקמו את מערך הטילים, התחמשו והצטיידו מחדש.

הנתונים מלמדים שאין הוכחה לכך שחידוש המלחמה, שיביא לירי טילים בתגובה לישראל ולמדינות המפרץ, לנפגעים ולנזקים משמעותיים, ימנע מהמשטר האיראני להחזיק בטילים.

כאן מתגלה הפער בין ירושלים לוושינגטון: בישראל יש מי שסבורים שצריך לחזור ולתקוף את איראן לפני שתשלים את שיקום מערך הטילים והתשתיות שנפגעו במערכה הקודמת, בדגש על הגרעין. טראמפ, לעומת זאת, עדיין לא התחייב למהלך כזה ולפי הדיווחים הוא בוחן אפשרות להימנע מתקיפה.

בישראל עוקבים אחרי המצב בשטח. לפי דיווחים מהימים האחרונים, בצה"ל נערכים לתרחישים של מתקפת פתע איראנית, לאפשרות שתקיפה אמריקאית תגרור תגובה מטהרן ולאפשרות של התרחבות העימות לזירות נוספות. במקביל, ישראל ממשיכה ללחוץ על הממשל האמריקאי, שלא להסתפק בהסדר מדיני שעלול לאפשר לאיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות והאסטרטגיות.

נכון לעכשיו, אין אינדיקציה פומבית להחלטה אמריקאית לפתוח במערכה נוספת, אבל הכוח הצבאי שנבנה סביב איראן מלמד שוושינגטון לא מתכוונת להישאר ללא אפשרות פעולה אם המסלול המדיני ייכשל, כאשר הכוח הצבאי הוא גם חלק מהאיום על איראן במסגרת המשא ומתן.