אוסף תקריות או אסטרטגיה חדשה של חמאס? רצף האירועים בעזה

שורת אירועים חריגה ברצועת עזה מעלה שאלה במערכת הביטחון: האם חמאס מנצל את הפסקת האש ואת המגבלות המדיניות של האמריקאים על ישראל כדי לבחון עד כמה רחוק הוא יכול למתוח את גבולות התגובה של צה"ל?

בימים האחרונים הצטברו שורה של אירועים ודיווחים על פעילות של מחבלי חמאס סמוך לקו הצהוב, התקרבות לשטח שבשליטת צה"ל ואירועים שבהם כוחות זיהו פעילות עוינת - אבל לא קיבלו אישור לבצע תקיפה. התמונה שמצטיירת אינה של הפסקת פעילות מבצעית מצד צה"ל, אלא של שינוי של הדרג המדיני ברף הנדרש להפעלת כוח קטלני כאשר אין איום מיידי על הכוחות.

בכתבה שפרסמנו ב-mako מפקדים ולוחמים תיארו מציאות שבה הכוחות מזהים מחבלים חמושים מעבירים נשק, אבל לא מקבלים אישור לירי, למעט מקרים מאוד חרגים. למעשה, מאז שינוי המדיניות ממוצע התקיפות בעזה ירד מ-3, 4 ביום ל-3 תקיפות שבוצעו לאורך כל התקופה, כולן להסרת איום ממשי.

כוחות צוות הקרב של חטיבת הצנחנים הפועלים בדרום רצועת עזה זיהו אתמול (רביעי), מחבל שחצה את הקו הצהוב והתקרב לעבר הכוחות באופן שהיווה איום מיידי. לאחר הזיהוי, הכוחות הגיבו בירי להסרת האיום. זוהתה פגיעה.

דיווח נוסף שפורסם השבוע עסק באירוע שבו כוחות צה"ל זיהו מחבלים שנערכו, לפי העדויות, לחצות את הקו הצהוב. הכוחות העלו כוננות אבל הלוחמים טענו שלא קיבלו אישור לתקוף. קצין בשטח תיאר תחושה של "ידיים כבולות" מול פעילות שלדבריו עלולה להתפתח לאיום.

במקביל, דווח על אירוע חמור יותר שבו מספר מחבלים חצו לשטח הצהוב והגיעו לציוד הנדסי לפני ששבו לשטח שבשליטת חמאס. לפי הדיווח, הכוחות זיהו אותם בזמן אמת וביקשו אישור לפתוח באש. הטענה בדבר היעדר ירי והיקף החציות אינה מאומתת באופן מלא - וצה"ל הציג גרסה שונה לאירוע.

מהעדויות בשטח ומשיחות עם מפקדים ולוחמים, עולה שהיכולת להגיב לאיום מיידי נותרה, אבל היא מוגבלת ובנוסף נראה שסיכולים יזומים של פעילות עוינת שאינה מוגדרת עדיין כאיום מיידי נתונים למגבלות משמעותיות ולמעשה נאסרים לביצוע.

מרחב התמרון גדל - צה"ל ניצב בדילמה

בתוך המציאות הזאת עולה האפשרות שחמאס בוחן את גבולות המדיניות הישראלית. התקרבות הדרגתית לקו, יותר פעילות חמושה, איסוף ציוד ובדיקת זמני התגובה, עשויים לאפשר לארגון ללמוד מה מותר לו לעשות ומה יגרור תגובה ישראלית. כרגע חמאס למד שיש לו מרחב תמרון משמעותי.

מחבלי חמאס מגבירים את ההתקרבות לגדר, לפעמים תוך שימוש באזרחים, בהם ילדים. הם בוחנים את רף התגובה של צה"ל וככל שעובר הזמן, מעלים את הרף ומפיקים לקחים. מבחינת חמאס, כל אירוע כזה ברצועה מספק מידע מודיעיני יקר ערך על פריסת צה"ל, זמני התגובה והסמכות של המפקדים בשטח.

הפסקת האש והלחץ האמריקאי לשמר אותה מצמצמים את מרחב הפעולה של ישראל ומעלים את המחיר של כל תקיפה. בחלק מהתקיפות האחרונות שישראל ביצעה בעזה ולכאורה היו במנדט שלה, האמריקאים הביעו זעם וחסמו אפשרויות דומות בהמשך. במצב כזה יש לחמאס תמריץ לפעול "עד הקצה", לא בהכרח כדי לפתוח מיד במלחמה, אלא לבדוק היכן עובר הקו האדום.

עבור צה"ל מדובר באתגר ברור. אם מחכים עד שהאיום הופך למיידי, היוזמה עלולה לעבור לידי חמאס. אם פועלים מוקדם מדי, קיים סיכון להסלמה ולפגיעה בהסדר המדיני.

לכן השאלה המרכזית בזמן הקרוב היא לא רק כמה מחבלים יחוסלו, אלא אם נראה דפוס מתמשך של ניסיונות חצייה, פעילות חמושה והתקרבות לקו הצהוב. אם הדפוס יימשך ויתעצם, יהיה קשה יותר לראות באירועים אוסף של תקריות מקריות ומדובר באסטרטגיה מכוונת של חמאס, שמטרתה לבדוק בזהירות את גבולות צה"ל, להתכונן לנסיגה ישראלית ולמערכה הבאה.