פגיעה ב"עיניים" של ארה"ב: הנזק למערך המכ"ם האזורי והמענה האמריקאי

הפגיעה במערכות התרעה - והפתרונות: עצם השמדת מכ"ם ה-THAAD בירדן ומערכות ההתרעה המוקדמת בקטאר ובמדינות נוספות במפרץ, חושפת את נקודת התורפה של נכסי הגנה סטטיים אל מול מערך הטילים האיראנים. מדובר במשאבים אסטרטגיים נדירים ביותר, כשבשטח אין יותר מדי רזרבות. ואכן, במשך זמן מסוים הורגשה פגיעה ממשית ביכולות הגילוי, למרות ההכחשות שנשמעו בנושא, גם כאן בישראל.

כדי להתמודד עם המצב, האמריקאים הטיסו לאזור חלקים ומערכות גיבוי, מתוך הנחה מוקדמת שמדובר בכלים פגיעים - למרות הניסיונות להסתיר ולהסוות אותם. בנוסף, מערכות ההגנה חוברו לאמצעי גילוי נוספים שהיו לגיבוי, כולל מערכות של מדינות אחרות ואמצעים מוטסים.

כבר בימים הראשונים של העימות הישיר בין ארה"ב וישראל לבין איראן, ספג מערך ההגנה האווירית האזורי מכה לא פשוטה. תצלומי לוויין ודיווחים רשמיים חשפו שטילים איראנים פגעו במכ"ם מסוג AN/TPY-2, המהווה את "העיניים" של מערכת ה-THAAD האמריקאית, והוא הושמד בבסיס חיל האוויר מואפק סלטי בירדן.

במקביל, בקטאר הותקף ונפגע מכ"ם AN/FPS-132, מערכת התרעה מוקדמת מתקדמת המיועדת לזיהוי איומים ממרחקים עצומים, כשבנוסף לכך דווח על נזקים למערכות מכ"ם באיחוד האמירויות, בחרין, כווית וערב הסעודית.

יש פתרונות - וחלקם הופעלו מיידית

בארה"ב (וגם בישראל) ניסו להקטין את המשמעות של הפגיעה האיראנית במערכות המכ"ם. בנוסף, התעלמו מהיכולת של האיראנים לאתר את המערכות, שחלקן היו אמורות להיות מסוות ובמיקומים שקשה לגלות. אבל למרות ניסיונות ההרגעה, כן הורגשה פגיעה ביכולת הגילוי ובסופו של דבר כל מכ"ם שנפגע יכול לייצר "חור" בכיסוי. עם זאת, חשוב להדגיש שיש פתרונות, וחלקם הופעלו באופן מידי.

הבעיה המרכזית היא שאין יותר מדי מכ"מים רזרביים בשטח, והאובדן של המערכות האלו נחשב למכה, בשל העובדה שחלקן נדירות ממש. לארה"ב יש רק שמונה סוללות THAAD פעילות בעולם, מספר הנמוך מהדרישות המבניות שנקבעו עוד ב-2012. במילים אחרות, אין מכ"מים מסוג TPY-2 רזרביים ש"שוכבים" במחסנים ברחבי העולם.

הפגיעה במכ"מים העבירה את נטל ההגנה למערכות ה"פטריוט", שהטווח שלהן קצר יותר. רק שכאן, על פי הדיווחים, יש בעיה נוספת: מחסור במלאי מיירטים. המצב הזה הוביל את הפנטגון לכנס בדחיפות את ראשי ענקיות הביטחון "לוקהיד מרטין" ו-RTX כדי להאיץ את קצב הייצור.

מעבר לזה, האמריקאים חיברו למערך ההגנה האזורי מערכות מכ"ם אחרות, כולל של מדינות באזור. המהלך הזה היה יעיל יחסית בגלל העובדה שכבר הוחלט בעבר על מערך הגנה אווירית אזורי כולל, הנשען על חדרי בקרה וניהול אש משותפים, כולל מערך ההגנה האווירית של ישראל.

חלק מהפתרון - שימוש במטוסי הקרב המתקדמים

מה שעוד נעשה זה הגברת השימוש במערכות בקרה אוויריות מוטסות ותגבור הטיסות של מטוסי גילוי. אלה סייעו להתגבר על הפער בזמן, ובמקביל תיקנו את הנזק שהיה ניתן לתיקון. האמריקאים הטיסו לאזור חלקים רבים בגלל הסיכון המתמשך. אין על זה מידע רשמי, אבל על פי פרסומים מהעבר (הן מניסויים והן משימוש מבצעי), גם למטוסי ה-F-35 יש יכולת גילוי והעברת מידע בזמן אמת על איומי טילים מסוגים שונים, וייתכן שנעשה שימוש גם ביכולת הזאת.

למרות הניסיון להקטין את ההישג האיראני, מדובר בקריאת השכמה. נכסים סטטיים הפכו למטרות קלות, והדיוק המרשים שאיראן גילתה בתקיפת המכ"מים - באמצעות טילים בליסטיים לטווח ארוך או באמצעות כטב"מי ה"שאהד" שלה - מהווה תמרור אדום בוהק לאמריקאים וגם לשותפים שלה באזור. נזכיר שגם בישראל הייתה מערכת גילוי יקרה ומתקדמת שחיזבאללה תקף ופגע בה במהלך המלחמה.

מדובר במערכות קריטיות אך רגישות, כך שגם כטב"ם קטן הנושא מטען נפץ של קילוגרמים בודדים יכול לגרום נזק שישבית מערכת יקרה לזמן ממושך. השמדת המכ"מים פוגעת ב"מודעות המצבית" Situational) Awareness) ובכלל בתמונת המצב האזורית, מה שמותיר נכסים צבאיים חשופים לפגיעה. בבסיס מואפק סלטי, למשל, מוצבים למעלה מ-60 מטוסי קרב, בהם ה-F-35 וה-F-15E, שתלויים במטריית ההגנה הזו - וחמור מכך, גם האזרחים בערים שהאיראנים מתקיפים.