"כוח מרתיע, פחות מתערב": השינוי האסטרטגי האמריקאי באזור

משרד ההגנה האמריקאי פרסם את "אסטרטגיית הביטחון הלאומי לשנת 2026", מסמך מדיניות מרכזי המציב את קווי היסוד לגישה האסטרטגית של ארצות הברית לארבע השנים הקרובות, שממנו יגזרו ההחלטות.

מנקודת מבט ישראלית, יש בו גישה חדשה שמייצגת שינוי משמעותי ביחס האמריקאי למזרח התיכון. במקום נוכחות צבאית כבדה, יקרה ומתמשכת, הקו החדש כולל תמיכה בהעברת אחריות לבעלי ברית מקומיים, מתוך כוונה לשמור על יציבות - מבלי להעמיק נוכחות אמריקאית.

אם במסמכי 2018 ו-2022 היה דגש על הובלה אמריקאית אקטיבית במזרח התיכון, כולל ניהול משברים, תיווך מדיני ונוכחות צבאית מתמשכת, ב-2026 ניכרת מגמה של העברת אחריות ביטחונית לבעלות הברית האזוריות. בראשן - ישראל לצד מדינות המפרץ. ארה"ב מציגה עצמה יותר כגורם מאפשר ומרתיע - ופחות ככוח מתערב.

ישראל מוזכרת עשר פעמים במסמך האמריקאי, שיש בו גם לא מעט פוליטיקה. "ישראל היא בעלת ברית לדוגמא וכעת יש לנו הזדמנות להעצים אותה עוד יותר, כדי להגן על עצמה ולקדם את האינטרסים המשותפים שלנו, תוך התבססות על מאמציו ההיסטוריים של הנשיא דונלד טראמפ להבטיח שלום במזרח התיכון".

האמריקאים מציינים במסמך שישראל "הוכיחה שהיא מסוגלת ומוכנה להגן על עצמה לאחר התקפות ברבריות" של 7 באוקטובר. עוד מציינים את תרומתה ליציבות האזורית.

ישראל מופיעה גם בהקשר של שיתוף פעולה ביטחוני מול איומים אזוריים, כולל לחץ על איראן והדרך שבה היא יכולה לחזק את יכולות ההגנה שלה, בעזרת סיוע אמריקאי. אבל המסמך גם מציין את ישראל כשותפה שיכולה לחזק את עצמה, כלומר לא רק כהגנה ישירה של ארה"ב אלא כחלק מרכזי של רשת ההרתעה האזורית.

גם ביחס לאיראן יש שינוי משמעותי. בעוד שאסטרטגיות קודמות שמרו על ניסוח זהיר ששילב דיפלומטיה, הרתעה ופתיחות להסכמים, המסמך הנוכחי מדגיש בעיקר את החלשת ציר ההשפעה האיראני בפועל, תוך ציון הצלחות צבאיות ואזוריות ופחות את האפיק המדיני.

המסמך מגדיר את איראן כאחד האתגרים הבולטים במזרח התיכון, ומציין ש"ציר ההתנגדות" של טהרן הכולל ארגונים כמו חיזבאללה וחמאס, הוחלש משמעותית בעקבות פעילויות משותפות של ישראל ובעלי ברית באזור. בנוסף, המסמך לא קורא מפורשות למבצע צבאי ישיר נגד איראן, אלא מדגיש את הצורך בשיתוף פעולה אזורי לבלימת השפעתה ובניית כוח הרתעה מאוזן.

הדגש הוא על כך שבעלות הברית באזור (כולל ישראל) נדרשות לשאת יותר בנטל ולפתח יכולת הגנה עצמאית, כשארה"ב עדיין מספקת גיבוי אסטרטגי.

להרתיע את סין - ולהעביר אחריות לבעלות ברית

המסמך הציבורי שאורכו כ-30 עמודים מעביר מסר ומציג תפיסה ביטחונית הפוכה למדי מהדגש המסורתי של הממשלים הקודמים. במקום התערבות גלובלית מתמשכת, התוכנית מציבה את הגנה על המולדת האמריקאית במרכז סדר העדיפויות, לצד הרתעת סין והעמקת שיתוף הפעולה עם בעלי ברית. הדגש: מדינות בעלות ברית יצטרכו "לשאת בנטל" במידה גדולה יותר.

מנקודת מבט אמריקאית וגלובלית, המסמך כולל תיעדוף חסר תקדים של הגנה על גבולות ארה"ב, הגנת סייבר, מערכות נגד טילים וכוחות הגנה קריטיים פנימיים. המטרה המוצהרת היא "שחרור" המשאבים האסטרטגיים להבטחת הביטחון האזרחי, כולל פיתוח מערכות הגנה כמו "Golden Dome" (מערכת הגנה רב-שכבתית) נשק היפרסוני ואיומי כטב"מים ורחפנים.

לחץ על מדינות בעלות ברית שישקיעו יותר: הממשל האמריקאי קורא לבעלות ברית להגדיל משמעותית את ההוצאות וההשקעות הביטחוניות שלהן ומציב יעד כולל של כ-5% מהתמ"ג כהוצאה ביטחונית משותפת. המטרה - לייצר אמצעי שיוודא שלאותן מדינות תהיה יכולות להתמודד עם איומים אזוריים בעצמן - ועם תמיכה אמריקנית מוגבלת יותר.

הרתעת סין: מסמך האסטרטגיה דוחק בהכנסת מדינות ברית מהאזור לחזית ההרתעה נגד השפעת סין, עם דגש על חיזוק שיתוף הפעולה הצבאי והתקשורתי, אבל תוך הימנעות מקונפליקט ישיר שאינו הכרחי. המטרה היא יצירת "מאזן כוחות" אזורי שמספק יציבות לצד חיזוק יכולות ההגנה של מדינות.