א', תושבת צפון הארץ שנולדה בצרפת ועלתה ארצה בילדותה, חלמה לשרת ביחידה קרבית מתוך תחושת שליחות וציונות. "לא חיפשתי להיות ג'ובניקית. רציתי להיות ביחידה קרבית ולסייע ללוחמים", היא נזכרת. היא התגייסה לצה"ל לפני כארבע שנים כשהיא בריאה לחלוטין, ובתום הטירונות נשלחה לעבור קורסי נהיגה על משאית עד 15 טון והאמר. את הקורס סיימה בהצלחה ושובצה לשרת בגדוד 51 של חטיבת גולני שהוצב תחילה ברמת הגולן, ולאחר מכן תפס קו בגזרת נחל עוז שבאוגדת עזה.
"המעבר לנחל עוז לא עשה לי טוב מבחינה בריאותית - נפשית ופיזית. כמעט מדי יום היינו נתונים להפגזות של פצצות מרגמה ורקטות ששוגרו מעזה. במקביל, היינו חשופים באופן תמידי לירי של צלפים", מספרת א'. "זו הייתה מציאות קשה שלא הצלחתי להתרגל אליה. היו חדירות של חוליות מחבלים דרך גדר המערכת והנחות מטענים והרגשתי בסכנת חיים ממשית. כל זה גרם לי ללחצים נפשיים, לחרדות, למתח ולנדודי שינה". א' סבלה באותה תקופה מהזיות וסיוטים, ולא הצליחה לישון בלילות. כנהגת האמר, תפקידה היה להוביל לוחמים לסיור סביב הגדר משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה. היא ישבה לצד הלוחמים במארבים ועסקה בהעמסה ופריקה של ציוד, וכמו כן בשמירה על תקינות ההאמר.
"הרופא המליץ לי פשוט לשתות יותר מים"
"הייתי "מורעלת" על הצבא, גם בימי חופש התנדבתי להישאר בבסיס ולעזור ללוחמים. כשהיו חסרים נהגים, נשארתי כדי לתמוך ולסייע. אהבתי את השירות הצבאי שלי, אבל הגוף שלי החל לקרוס. סבלתי מחום וכאבים בפרקי כפות הידיים ובקרסוליים", היא מוסיפה בכאב. לטענתה, כשפנתה לרופא הגדוד הוא הסתפק בלתת לה אקמול, אבל א' המשיכה להתלונן על חולשה. "הרופא לא אבחן את הבעיה שלי, הוא הסתפק בלתת לי כדורים לשיכוך כאבים במקום להפנות אותי לבדיקה מקיפה בבית חולים, טען שיש לי דלקת מקומית והמליץ לי פשוט לשתות יותר מים". גם לאחר שהחליפה כדורים, מצבה של א' לא השתפר ואף נעשה גרוע יותר, ובכל זאת, היא נדרשה להמשיך ולתפקד כרגיל ביחידה. "היו כאלה שטענו שאני מתחזה שרוצה לקבל פטורים, לא הבינו שאני ממש סובלת", נזכרת א'.
כעבור כמה שבועות בהם חשה ברע, א' הופנתה לבדיקה בבסיס חיל הרפואה במחנה נתן בבאר שבע, שם התברר שהיא סובלת ממחלת הזאבת ("לופוס"): מחלה שמתפרצת בגוף האדם עקב לחץ נפשי ופוגעת בעיקר במפרקים. בתום חמישה חודשים בנחל עוז, א' הופנתה לוועדה רפואית, שם הוחלט על שחרורה מצה"ל בעקבות המחלה. גם לאחר שחרורה, מצבה הגופני המשיך להידרדר. כיום היא סובלת מחולשה גופנית, לא עובדת ומוכרת במוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 100 אחוז. על מנת להקל על מצבה שהולך ומחמיר, א' נאלצת לקחת באופן קבוע תרופה שעלותה 8,000 ש"ח לשנה, לצד תרופות נוספות.
>> מכורים לפז"ם? כך תקבלו את הידיעות ישר לסלולר
באמצעות עו"ד שי אלמקייס, א' הגישה תביעה לקצין התגמולים במשרד הביטחון שהחליט להכיר בה כנכת צה"ל בשיעור של 20 אחוז. בפנייתו לקצין התגמולים במשרד הביטחון הוא הדגיש, כי מעל לכל ספק מרשתו עומדת בכל הקריטריונים הנדרשים להכרה במחלתה שנגרמה העקב שירותה הצבאי. באחרונה פנתה א' לוועדה הרפואית במשרד הביטחון בבקשה להעלות את אחוזי הנכות על מנת שתוכל לממן את התרופות שהיא צורכת. "מאז שהשתחררתי מהצבא, אני לא יכולה לעבוד ואין לי כסף לרכוש את התרופות", מספרת א'. הוועדה תדון בקרוב בהחלטתה.