לראשונה אחרי עשורים: ה"חור" האסטרטגי המסוכן שיצרה ארה"ב
נושאת המטוסים "ג'ורג' וושינגטון" הגיעה לים הערבי כדי להחליף את ה"אברהם לינקולן", שהצוות שלה נקלע לשחיקה פיזית קשה. בעקבות ההפלגה מהבסיס ביפן, ארה"ב נותרה ללא אף נושאת מטוסים במערב האוקיינוס השקט, ומפקד הפיקוד האמריקאי נאלץ להתמודד עם ואקום, באזור שבו סין, קוריאה הצפונית ורוסיה מנהלות פעילות צבאית אסטרטגית
הגעתה של נושאת המטוסים האמריקנית "ג'ורג' וושינגטון" למימי הים הערבי ואזור האחריות של פיקוד המרכז של ארה"ב (סנטקום) התקבלה כעוד הפגנת כוח שגרתית של האמריקנים. אלא שמאחורי התמרון הימי מסתתר משבר עמוק שמאיים על יכולת הפגנת הכוח של ארצות הברית ברחבי הגלובוס. נושאת המטוסים הגיעה כדי להחליף את ה"אברהם לינקולן" המותשת, שהצוות שלה נקלע לשחיקה פיזית ונפשית קשה בעקבות פריסה ממושכת סביב השעון ללא עצירות להפוגה בנמלים.
בנוסף לזה הפקרת האוקיינוס השקט בשביל המזרח התיכון וההפלגה של ה"ג'ורג' וושינגטון" מבסיסה ביפן למזרח התיכון יצרה חור אסטרטגי חסר תקדים: לראשונה אחרי עשורים, ארה"ב נותרה ללא אף נושאת מטוסים פעילה במערב האוקיינוס השקט. מפקד פיקוד האוקיינוס השקט (PACOM) נאלץ להתמודד עם ואקום באזור שבו סין, קוריאה הצפונית ורוסיה מנהלות פעילות צבאית אגרסיבית. אף שהמזרח התיכון ממשיך לשאוב משאבים אדירים בגלל המתיחות עם איראן והמצור הימי על נמליה, האוקיינוס השקט נותר האיום המוביל לביטחון הלאומי האמריקני.
מדובר בסוג של אפקט דומינו במספנות כשהבעיה לא מתחילה ונגמרת בצוותים העייפים. סבב פריסה סטנדרטי של נושאת מטוסים אורך כשישה עד שבעה חודשים, פרק זמן המאפשר לשמור על כשירות הספינה ומניעת שחיקה. אבל הדרישות המבצעיות כפו פריסות ארוכות. הרבה לתכנון המקורי וזה מייצר נזק מצטבר עצום. ככל שהספינה שוהה יותר ימים בים, כך תקופת התחזוקה במספנה מתארכת באופן אקספוננציאלי. כל יום נוסף בים עלול לגרור שבועות של עבודה נוספת במספנה.
דוגמה לכך היא נושאת המטוסים "ג'רלד ר. פורד". אחרי פריסה היסטורית של 11 חודשים, הספינה נכנסה לטיפולים במספנות נורפולק וזה אחרי סקירה ראשונית צפוי להיות ארוך בחודשים מהתכנון שהיה. המצב הוחמר בשל שריפה קשה שפרצה במכבסת הספינה והשתוללה במשך למעלה מ-30 שעות במהלך פעילותה, מה שגרר צורך בתיקונים מורכבים נוספים והאריך את השבתתה.
ויש עוד עיכובים במיליארדי דולרים כשתוכניות ההצטיידות של הצי האמריקני נמצאות בפיגור משמעותי. נושאת המטוסים העתידית "ג'ון פ. קנדי" שהייתה אמורה להימסר כבר בשנת 2022, צפויה להיכנס לשירות רק במרץ 2027. העיכוב נובע מקשיים באינטגרציה של מערכות טכנולוגיות מתקדמות, כמו מערכת בלימת המטוסים ומעליות הנשק האלקטרומגנטיות. כדי לפצות על הפער, הצי נאלץ לדחות את השבתתה המתוכננת של נושאת המטוסים הוותיקה "נימיץ".
במקביל, ה"ג'ון ק. סטניס" נמצאת בשיפוץ חצי חיים ממושך ותדלוק גרעיני מאז מאי 2021. העבודות עליה היו אמורות להסתיים באוקטובר 2025, אבל העיכובים הרבים יוצרים צוואר בקבוק חמור. מאחר שקיים רק קומפלקס מספנות אחד בחוף המזרחי שמסוגל לבצע עבודות מורכבות כאלו, ה"הארי ס. טרומן" ממתינה בנורפולק מבלי שיש לה תאריך כניסה ברור לשיפוץ.
למרות נקודת אור קטנה, כמו חזרתה הצפויה של נושאת המטוסים "רונלד רייגן" לשירות בסוף אוגוסט 2026 לאחר טיפול של 17 חודשים, התמונה הכללית מדאיגה את בכירי הפנטגון והצי האמריקני. העומס המבצעי הכבד, השחיקה האנושית וצוואר הבקבוק במספנות מציבים את מערך נושאות המטוסים בפני סכנה ממשית של משבר זמינות חסר תקדים בשנים הבאות כשזה כבר משפיע על היכולות המבצעיות בגזרות שנחשבות מרכזיות.