תהילה הנדי, חרדית לשעבר שגדלה בשכונת מאה שערים בירושלים החליטה לפני כמה שנים לחזור בשאלה ובגיל 25 פתחה במאבק כדי להתגייס לשירות בטחון.
"לא רצו לגייס אותי בגלל הגיל שלי", היא מספרת על המאבק אליו יצאה עקב סירובה של מערכת הבטחון לקלוט אותה, מאבק עליו דיווחנו בזמנו. "אמרו לי שאני מבוגרת, אבל החלטתי שאני רוצה להיות לוחמת במג"ב ונלחמתי למרות שזה היה ממש לא קל", סיפרה הנדי.
"רצו לראות שאני רצינית", היא ממשיכה לתאר את שעבר עליה בראיונות אליהם זומנה לאחר ששכרה עורך דין ונאבקה, "כשראו שאני נחושה להתגייס וזו לא איזו גחמה אישית, הסכימו לגייס אותי והייתי הכי מאושרת בעולם".
מאבקה אמנם נשא פרי, אך הוריה לא תמכו בהחלטתה להתגייס לשירות במשטרת ישראל. בכל זאת היא שמה לה למטרה להיות לוחמת מג"ב בכל מחיר. היא הוכרה כחיילת בודדה, גרה בבית החייל בירושלים ולמרות כל הקשיים, התחילה לפני כעשרה חודשים את הטירונות.
לתהילה היו המון רגעי שבירה במהלך הטירונות לאחר שכבר הודחה ממנה וראתה את החלום שלה הולך ומתרחק. "זו טירונות קשה מאוד של ארבעה חודשים. היו לי פציעות, לא הסתדרתי עם המפקדות, בסוף הודחתי וראיתי את עצמי בתחתית של התחתית. הכול שחור".
למרות הקשיים היא הייתה נחושה שלא לוותר. "לא התגייסתי כדי להיות ג'ובניקית ולמרות שהודחתי בגלל פציעות ושבירות מנטליות, החלטתי שאני למג"ב חוזרת כלוחמת ביחידה מבצעית בכל מחיר".
לאחר שהודחה מהטירונות היא הועברה להיות ראש לשכת קצין בפלוגת נ"ו שבעוטף ירושלים. "הם היו עבורי משפחה אחת גדולה, חמה ועוטפת. למדתי שם המון מה זה להיות לוחם במג"ב ואת החשיבות של התפקיד. הם עודדו ותמכו בי לחזור שוב לטירונות שנייה. עזרו לי לקום מהקרשים, מהתחתית כדי לעמוד ביעד שהצבתי לי".
"האיל היה ההשראה שלי"
מקור נוסף להשראה עבורה היתה דמותו של לוחם משטרה מוערך שנפל בעת מילוי תפקידו. "ברגעים הקשים נזכרתי בשיחות שהיו לי עם רס"מ האיל סתאוי ז"ל שנרצח בהר הבית, יחד עם חברו רס"מ כמיל שנאן", היא משחזרת.
"הוא תמיד תמך בי ועודד אותי להיות לוחמת", מספרת תהילה על החיבור ללוחם שנרצח, "והיה ההשראה שלי לצאת מהבור השחור שבו הייתי, לאסוף את השברים ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת לסיים את הטירונות ולהמשיך את דרכו. כשהייתי באחת הפעילויות המבצעיות בהר הבית נזכרתי בו, בשבילי זו הייתה סגירת מעגל".
היו לוחמות שלא הבינו למה בגיל 26 היא רוצה להיות לוחמת במג"ב. "הסברתי להן שבאתי לכאן מתוך שליחות. יכולתי לעבוד ולהרוויח כסף, אבל הבנתי שאני צריכה לתרום את חלקי למען בטחון מדינת ישראל ועזבתי הכל כדי להיות לוחמת", היא אומרת בחיוך.
הגיוס ליחידת משמר הגבול במשטרת ישראל הוא מהפך של ממש עבור מי שגדלה כילדה חרדית. "בילדות הייתי רואה לוחמי מג"ב מטפלים בהפרות סדר בשכונת 'גאולה' וסביבותיה", משחזרת תהילה. "ראיתי בהם אנשים רעים ששונאים חרדים. זה היה הרושם שלי כילדה".
לאחר שהחלה לשרת בעצמה במג"ב היא רואה היום את הדברים אחרת. "הבנתי שזו לא התמונה הנכונה, שלוחמי מג"ב עובדים קשה כדי לשמור על ביטחון אזרחי מדינת ישראל ומניעת הפרות סדר, שמדובר בלוחמים שהקדישו את חייהם למען המדינה ואזרחיה".
לפני מספר חודשים הגיעה על מדים לשכונת ילדותה. "כולם הסתכלו עליי בצורה מוזרה", היא משתפת בתגובות שקיבלה, "ברחו ממני, הייתה רק 'צדיקה אחת בסדום' שהתקרבה ושאלה לשלומי. הרגשתי תחושת ניצחון. הם צריכים להבין שאני, הלוחמים והלוחמות שומרים על בטחונם ואנחנו ממש לא אויבים שלהם".
ביום שלישי השבוע עמדה תהילה על מגרש המסדרים של מג"ב לקבל את אות הלוחם. היא התרגשה עד דמעות ולמרות שהוריה לא הגיעו לעודד ולתמוך בה הייתה ממש בעננים.
עכשיו היא שואפת לחזור לאותה פלוגה נ"ו שתמכה בה כלוחמת ולעבור הכשרת צלפים. "אני צלפית טובה, קולעת באחוזים גבוהים. זו פלוגה מבצעית ומאתגרת ואני מקווה להשתלב שם", מציינת הלוחמת.
עבור מי שעזבה משפחה וחיים כחרדית, השירות מבחינתה הוא מרכז החיים עכשיו. "בשבילי מג"ב זה יותר מבית ומשפחה, זה הכול", מדגישה תהילה.
כשדמותו של הלוחם האיל סתאווי ז"ל מלווה אותה והותירה בה השראה גדולה, היא מסתכלת קדימה ליעדים הבאים. "אני רוצה להיות מ"כית ואפילו קצינה. אחרי שהגשמתי חלום אחד אני מקווה שגם החלומות הללו יתגשמו".