בסוף השבוע נפל בקרב בצפון רצועת עזה סמ"ר שחר פרידמן זכרונו לברכה, בן 21 מירושלים, לוחם בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים. פרידמן היה בחופשת שחרור כשהוקפץ חזרה ב-7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה.
"הייתה לנו הזדמנות לנסוע לדרום, כשהיו לו ארבע שעות לראות אותנו", נזכרה הבוקר (שני) אחותו, סהר. "נסענו ההורים ושתי אחיות, בלי בני זוג, כדי לתת לו את כל תשומת הלב. גם החברה שלו נגה הייתה איתו. ישבנו בשטח פתוח, לא עניין אותנו כלום. הבאנו אוכל ומוזיקה, הכל כדי לשמח אותו ולהרגיש אותו. הוא סיפר לנו על סיפורי הזוועות שראה. הצטמררנו איך הילד הזה מספר את זה ועומד בזה בגבורה. הלוואי ואלה היו יותר מארבע שעות, או שהיינו יודעות שאלה השעות שבהן נצטרך להסניף אותו כמה שיותר".
אחותו נויה תיארה: "הסיבה שאני לא מעכלת, שאני עוד מכחישה, זה כי אני ממש עוצמת את העיניים ויכולה להגיד בדיוק איפה נמצאת כל נקודת חן בפרצוף היפה שלו, איפה כל צלקת שלו. אני יכולה להגיד מה מרקם השיער שלו, מה הריח שלו. אני מרגישה שזה כל כך טרי, שהוא כל כך איתי פה, חי. הקול שלו, המוזיקה שבחר. האצבעות שלו כשלחץ על השירים. לשחר יש יכולת לבחור שיר לרגע. משום מה, יצא לו בפלייליסט השיר 'שום דבר לא יפגע בי'. העברתי את זה. אנחנו זוכרות את הרגעים האלה כל כך בחדות. המוח לא מסוגל להכיל את מה שקרה לנו, את מה שקרה לו".
מה אתן זוכרות מהמפגש האחרון איתו?
סהר: "לשחר היה אכפת מהחיילים שלו. הוא סיפר לנו שהיה לו חייל שבא לא מוכן, והוא לא הסכים שייכנס. הוא אמר: 'אין מצב', הגן עליו. לשחר הייתה הבנה כל כך עמוקה של הדברים. הוא ידע להיות מאוד עמוק ורציני, להגיע לקרביים שלך. הבן אדם הזה היה גיבור".
נויה: "הוא ישב שם, הקטנצ'יק הזה, עם נגה חברה שלו ששמה עליו את הראש. שניהם היו על מדים והתחבקו. הסתכלתי עליו וראיתי את הגבר החתיך, היפה הזה. אין לכם מושג איזה רגעים יפים שחר ידע לייצר. ישבנו שם ואמרתי מילים מיואשות ומאוד לא ציוניות. שחר אמר: 'אני מסתכל ורואה את היופי. תראי איזה יופי'. זה היה ממש לפני נשימה, כי מהרגע הזה ועד הדפיקה בדלת לא נשמנו".
סהר: "גם עכשיו אנחנו לא נושמות. אנחנו עוד מחכות לדפיקה שלו בדלת, שיגיד: 'סתם, עבדתי עליכן'".
בשיחות שלכן איתו, הבעתן את החשש מהכניסה לעזה?
נויה: "אני לא העליתי את החששות האלה, אלא אבא בעיקר. שחר היה 'מינימי' שלו. הם אותו בן אדם, יש ביניהם אהבה מטורפת. אבא לקח אותו הצידה וראינו אותם מדברים. הוא החזיק אותו. לא יודעת בדיוק את פרטי השיחה, זה בין אבא שלי אליו לעד. אנחנו יודעות שהוא העלה את החששות שלו. שחר אמר שהוא לא מפחד, שהוא עושה את מה שהוא צריך לעשות. כשהתקשרתי לאמא שלי בהתקפי חרדה, אמא אמרה ששחר עושה את המשימה שצריך לעשות, שמי יעשה אותה אם לא שחר הגיבור? היא אמרה: 'תעצמי את העיניים ותדמייני שאת מחזיקה את הילדים המתוקים, היפים והאפרוחים של שחר. את מדמיינת את זה? מדמיינת שאת משחקת איתם, שהם משתוללים איתך? זה יקרה'. האמנו בזה מכל הלב".
סהר: "חשבנו ששחר חסין מכדורים. לא דיברנו על זה שהוא לא חוזר, אף אחד מאיתנו".
נגה, בת הזוג של שחר, היא בתו של העיתונאי ויוצר "פאודה", אבי יששכרוף. יששכרוף ספד לו: "בשלוש השנים האחרונות שחר היה אצלנו בן בית. בן למשפחה דתית מירושלים שהתאהב בנגה, חילונית מרמת השרון, מעל לראש. מאז שני הילדים היפים האלה היו יחד, צמודים-צמודים. היו להם מיליון חלומות וכבר קנו כרטיס טיסה למזרח כדי לטוס יחד לאחר שיסיימו את הצבא. שחר, עלם החמודות יפה התואר, האיש המצחיק כל כך, רצה לכבוש את העולם ולאחר מכן להצטרף לשב"כ. הוא אהב את החיים וטרף אותם (וגם סטייקים שהוא אהב כל כך). הוא כבש כל אדם בכנות שלו ובחיוך שלו והיה הדבר הכי מתוק שאפשר לדמיין. תמיד שם, תמיד עוזר, גם בחופשות מהצבא. שחר האהוב והיקר שלי, יצא להפוגה לעוטף לפני שבועיים ואהובתו נגה הגיעה לבקר אותו. זו הייתה פגישתם האחרונה. אהבה צעירה שנגדעה באיבה".
"אבי היקר כתב ששחר היה הכי מתוק שאפשר לדמיין, וזה מדויק. זה מה שאנחנו רוצים שיזכרו משחר", אמרה נויה, "שחר היה אור. בשבוע שעבר הגיע להורים שלי, בזמן ששחר עוד היה בעזה, כרטיס אדי. לא ידענו ששחר מתכוון להזמין כרטיס כזה. לא יודעות מתי הזמין אותו. כשההורים שלי ראו את הכרטיס, הם ישר הורידו אותו לחדר של שחר. הם ניסו לא לראות אותו ולחשוב על זה. בשבת, אחרי שהודיעו לנו שנרצח, נזכרנו בכרטיס. שחר שלנו, שבחייו נתן כל כך הרבה אור לאנשים, נתן אור גם במותו. הוא זכה לתת אור עיניים לשני אנשים ולתת מהעור שלו לאנשים שנפגעו בשריפות במלחמה. זה כל כך שחר. שחר ידע מה אתה צריך עוד לפני שאמרת לו. הוא הזמין כרטיס אדי וזו הייתה ההזדמנות האחרונה שלו לתת עוד אור לאנשים".