"ליל הגשרים ותחנות הכוח": מה עשוי לקרות החל מרביעי בלילה

המערכה המתמשכת בין ארה"ב וישראל לבין איראן נכנסת לשלב מסוכן וחריג: אחרי יותר מחודש של לחימה ולמעלה מ-13 אלף מטרות שהותקפו, האיומים האחרונים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מסמנים מעבר ברור לשלב חדש, תקיפה שיטתית של תשתיות אסטרטגיות אזרחיות רחבות היקף, כדי לכפות הכרעה.

האיראנים בינתיים לא מראים סימני כניעה ומאיימים לייצר כאוס אזורי גדול עוד יותר, עם פגיעה בתשתיות דומות של מדינות המפרץ ושל ישראל.

נשיא ארה"ב איים להפציץ תחנות כוח וגשרים אם האיראנים לא יפתחו את מצר הורמוז וייכנעו. הוא האריך את האולטימטום בעוד 24 שעות, אולם ההערכה היא שזה לא יזיז את האיראנים מעמדתם והסיכוי להסכם נמוך.

המטרה: שיתוק מערכות מדינתי כולל

לא מדובר בעוד הרחבה של בנק מטרות, אלא בשינוי עומק בגישה: מעבר מפגיעה ביכולות צבאיות ובמנהיגות האיראנית, לפגיעה ישירה ביכולת התפקוד של המדינה. לפחות על פי האיומים של נשיא ארה"ב, הכוונה לפגוע ברשת החשמל הארצית, גשרים מרכזיים, צירי תחבורה קריטיים ותשתיות אנרגיה. וזה לא יעשה כמטרות בודדות, אלא כמערכת מדינתית שהאמריקאים ישתקו.

במישור המבצעי, פיקוד המרכז של צבא ארה"ב - סנטקום - צפוי לפעול במודל מבצעי שכבר נבנה בשבועות האחרונים ובעוצמה גבוהה. הצפי הוא לקמפיין תקיפות רציף, מדויק וחוזר שנשען על איסוף נרחב ומודיעין בזמן אמת.

הדגש צפוי להיות בהפצצות מסיביות על "נקודות קריסה", תחנות חשמל מרכזיות וקווי הולכה ראשיים שמחברים אזורים, כמו גם פגיעה במערכות שליטה בחשמל, ותקיפות חוזרות על ניסיונות התיקון.

מהטומהוק ועד ה-B-2: המודל המבצעי

בנוסף צפויות תקיפות על "צווארי בקבוק" תחבורתיים כמו גשרים, מנהרות וכן על מתקני אנרגיה רגישים. פגיעה מדויקת בנקודות כאלה יכולה לגרום לפגיעה מערכתית רחבה, להפסקות חשמל אזוריות, שיבוש תנועה וערעור התפקוד האזרחי.

אופן הביצוע צפוי להיות מסיבי ורב-שכבתי. כל גל תקיפות ייפתח בלוחמה אלקטרונית, סייבר, שיבוש תקשורת, פגיעה במערכות שליטה ומהלך לשיתוק זמני של רשתות חשמל. מיד לאחר מכן יגיעו תקיפות פתיחה באמצעות טילי שיוט מסוג "טומהוק" מכלי שיט וצוללות, אותם יכוונו בעיקר למטרות קבועות כמו תחנות כוח וגשרים.

במקביל, מטוסים חמקנים כמו F-35 ומפציצים כמו ה-B-2 יחדרו לעומק, כדי לפגוע במטרות מוגנות או תת-קרקעיות. לאחר "פתיחת הנתיבים" ייכנסו לפעולה מטוסי קרב כבדים יותר כמו F-15E ו-F-16 שצפויים לבצע את עיקר התקיפות, באמצעות חימוש מדויק.

צייד מטרות ופגיעה חוזרת בתיקונים

החימושים יהיו מותאמים למטרות מהסוג הזה. פצצות חכמות JDAM לפגיעה מדויקת, חימושים חודרי בונקרים למתקנים עמוקים וטילים מונחים עם חימושים נוספים לפגיעה נקודתית בטרנספורמטורים, מרכזיות תקשורת או חלקים קריטיים בגשרים. המטרה אינה בהכרח הרס מוחלט, אלא נטרול תפקודי כדי "להפיל את המערכת" עם מינימום חימוש.

מרכיב מרכזי נוסף צפוי להיות התקיפות החוזרות, פגיעה בתשתית, המתנה לניסיונות תיקון ואז תקיפה נוספת נגד אותן ניסיונות. כך נוצרת שחיקה מתמשכת שמונעת התאוששות. במקביל צפוי להתבצע "ציד מטרות דינמי": המשך תקיפות מהירות של משגרי טילים, כוחות בתנועה או מטרות מזדמנות, שיבצעו באמצעות כטב"מים חמושים ומטוסים, שכבר נמצאים באוויר.

השאלה המרכזית היא כיצד איראן תגיב. כאן התמונה מורכבת. על פי רוב הערכות של גורמי ביטחון, איראן כבר התאימה את עצמה למערכה ואחרי ההלם הראשונים של פתיחת המלחמה היא מחוזקת מיכולתה לשרוד, גם אם היא סופגת מכות קשות וארוכות טווח.

תרחיש הייחוס: בין כניעה להסלמה אזורית

איראן מפזרת נכסים, משתמשת בתשתיות תת-קרקעיות, מפעילה מערכות ניידות ומצליחה לתקן במהירות יחסית נזקים לתשתיות. המשמעות היא שגם פגיעה קשה אינה בהכרח משתקת לאורך זמן.

לכן, מעבר לתקיפת תשתיות אזרחיות יכול דווקא להעלות את הסיכון להסלמה. במקום כניעה, איראן עשויה להגיב בהרחבת ירי הטילים, פגיעה בתשתיות אזוריות והפעלת שלוחות בזירות נוספות. גם מצר הורמוז שנמצא במוקד המשבר, צפוי להמשיך להיות זירת עימות ישירה ומסוכנת יותר, כשספק גדול אם התקיפות יגרמו לטהרן לשחרר את המצר.

יש הסבורים שלחץ מהיר וחריף עשוי לכפות על איראן הסכם, אבל רוב ההערכות מדברות על סיכוי נמוך לכניעה מהירה - ועל סיכון גבוה להידרדרות למלחמה רחבה עוד יותר.

המעבר לשלב הזה מצד ארה"ב גם חושף, שוב, בעיה עמוקה: תוכניות המלחמה האמריקאיות והישראליות נשענו כך נראה על הנחה שפגיעה צבאית אינטנסיבית תוביל לשבירה מהירה של איראן. בפועל, ההנחה הזו לא התממשה וכעת, נדמה שהאסטרטגיה נשענת יותר ויותר על "משאלת לב" שלפיה פגיעה בתשתיות אסטרטגיות תוביל לתוצאה שלא הושגה עד כה באמצעים צבאיים. נראה שהימים הבאים יגידו איזה מהתרחישים מתממש.