זמן קצר אחרי ההודעה על נפילתו של סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל יצאו לוחמי סיירת גולני למצוד אחר המחבל שהרג את חברם במהלך פעילות מבצעית למעצר מבוקשים.
הלוחמים בפיקודו של סא"ל איוב כיוף, אותם פגשנו רק לפני כמה חודשים, סרקו את אותו המקום בדיוק וברקע כמו תמיד פועלים אנשי שב"כ.
ברקע מתנהלים ברשתות החברתיות דיונים על הוראות הפתיחה באש של צה"ל, רק שאלו פחות רלוונטיים, ככל הנראה, לאירוע הנוכחי. כמו גם למקרה של לוחם דובדבן סמ"ר רונן לוברסקי ז"ל, שנהרג בנסיבות דומות לפני כשנתיים.
תחקיר האירוע בו נפל סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל מפלוגת העורב של סיירת גולני עדיין בעיצומו אך התובנה הראשונית היא שלצה"ל יש בעיה לא פשוטה מול נשק פרימיטיבי, שדורשת פתרון יצירתי מאוד.
מה שברור כבר בשלב זה הוא שהלוחמים נכנסו לאזור מיושב בצפיפות בשעות החשיכה, צועדים בין בתים צפופים כשכל גג וחלון יכולים להיות איום.
משימות רבות מהסוג הזה יוצאות לפועל בכל לילה ובתנאים הלא פשוטים האלה, כל מה שאותו מחבל צריך לעשות זה להשליך את האבן או כל דבר אחר, לפעמים גם בלי שהוא מציץ מן המסתור. עניין של "מזל" עבורו.
הסיבה שנהלי הפתיחה באש פחות רלוונטיים
תנאי הפעילות כמעט ולא מאפשרים ללוחמים לאתר את האיום, לכן נהלי הפתיחה באש פחות רלוונטיים. הלוחמים לא מספיקים לראות את האיום ועם כל הכבוד למטוסים ללא טייס ושאר אמצעי תצפית שלא נמצאים בכל מעצר, אין אפשרות ריאלית לכסות כל חלון או פתח.
גם הכיסוי המודיעיני בעייתי. חקירה של אירועים דומים מהעבר לימדה שלא פעם אותו מחבל פלסטיני התעורר באמצע הלילה כשחיילים עברו מתחת לחלון הבית שלו ובהחלטה של רגע זרק משהו, שוב, לפעמים מבלי שהציץ לפני.
פעולה ספונטנית ולא משהו מתוכנן שמודיעין מקדים יכול בהכרח לסכל. מצד אחד נשק פרימיטיבי ומנגד, קושי אדיר גם ללוחמי העל מהיחידות הכי מובחרות שאפשר לחשוב עליהן.
לא מזמן הצטרף כותב שורות אלו לפעילות מעצר מבוקשים של חטיבת כפיר. יחד עם לוחמי גדוד נחשון בפיקודו של סא"ל לירון אפלמן צעדנו בסמטאות של מחנה הפליטים ג'ילזון.
זו סיטואציה בה כמעט שאין תאורה, המבנים צפופים ומדי פעם מישהו מציץ מהחלון. הלוחמים חיפו לכיוון גגות אבל ההרגשה היא שבקלות מישהו מאותם צופים ובעיקר אחד שלא ניתן לראות, יכול היה לזרוק משהו. אין דרך למנוע את זה.
זה מה שקרה במאי 2018, אז כוח של יחידת דובדבן ביצעו פעילות מבצעית למעצר חוליית ירי ברמאללה. המחבל אסלאם נאג'י עלה לגג ברחוב הצפוף בו צעדו הלוחמים וכפי שעולה משחזור החקירה, פשוט דחף משם את לוח השיש שהרג את סמ"ר לוברסקי ז"ל.
הכוח בכלל לא ראה את המחבל. לאור הצפיפות ותנאי השטח גם התצפיות לא. עבור אדם שנמצא על גג ובלי נשק שאותו, להבדיל, צריך לכוון מדובר בעניין של שניות.
צה"ל מכיר את התופעה הזו כבר לא מעט שנים. באינתיפאדה הראשונה, סוף שנות השמונים, הפלסטינים נהגו לזרוק מהבתים והגגות אבנים, סלעים, אפילו מקררים ומכונות כביסה. עשרות כאלו נזרקו בכל יום. בלא מעט מקרים היו גם חיילים שנפגעו וזה חזר על עצמו בשנים שלאחר מכן.
צה"ל, שעד היום לומדים את דרך ההתקדמות שהמציא באינתיפאדה השנייה כדי לא להיפגע מצלפים ומטענים ברחובות, יכול שלא נאמר חייב למצוא את הדרך לפעול, גם תחת האיום הזה, ולשטח את עקומת הנפגעים לכוחותינו.