למרות ההצהרות: הקשרים של צבאות ערב עם צה"ל בזמן המלחמה

למרות שדוברים רשמיים במדינות ערב גינו בחריפות את המלחמה בעזה, מסמכים אמריקאיים שדלפו חושפים כי בשנים האחרונות אותן מדינות דווקא העמיקו את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל - בשקט, מאחורי הקלעים. היחסים הללו נקלעו למשבר בעקבות התקיפה שביצעה ישראל נגד משלחת חמאס בקטאר בספטמבר, אך לפי גורמים אמריקאיים, קשרים אלו עשויים כעת למלא תפקיד מרכזי בפיקוח על הפסקת האש החדשה ברצועה.

על פי דיווח בוושינגטון פוסט, בין השנים 2022 ל-2025, בתיווך ובתיאום עם ארה"ב, נפגשו קצינים בכירים מישראל ושש מדינות ערב - מצרים, ירדן, קטאר, בחריין, ערב הסעודית ואיחוד האמירויות - לסבבי תכנון צבאיים בבחריין, מצרים, ירדן וקטאר. מטרת המפגשים: הקמת מנגנון ביטחוני-אזורי בהובלת פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום), שנועד להתמודד עם איומים משותפים ובראשם איראן.

שיתוף פעולה חסר תקדים מול ציר הרשע האיראני

המסמכים שדלפו, שנבדקו על ידי העיתון ו-ICIJ, חושפים את תשתית "המסגרת האזורית לביטחון" - Regional Security Construct - המאגדת את המדינות הללו בשיתוף פעולה חסר תקדים. מסמכים פנימיים מתארים את איראן ובעלות בריתה כ"ציר הרשע", ומציגים מפות שבהן נראים טילים איראניים המשוגרים מעזה ותימן, אזורי השפעה מרכזיים של טהרן.

אף שמנהיגי מדינות ערב - ובראשם מצרים, ירדן, ערב הסעודית וקטאר - האשימו את ישראל בפשעי מלחמה ואף ב"רצח עם בעזה", מתברר כי מאחורי הקלעים נמשכו קשרים ביטחוניים אינטנסיביים עם צה"ל. בקטאר, למשל, נחשף כי במאי 2024 התקיים בבסיס אל־עודייד - מהבסיסים האמריקאיים הגדולים בעולם - כנס ביטחוני שאליו הוטסה המשלחת הישראלית ישירות, תוך עקיפת נקודות הכניסה האזרחיות למדינה. יומיים לפני פתיחת הכנס נכתב במסמך תכנון כי הכניסה תיעשה "באופן חסוי, כדי להימנע מחשיפה ציבורית".

לאחר התקיפה הישראלית בקטאר ב-9 בספטמבר, שבמהלכה הותקפו יעדים של הנהגת חמאס בדוחא, התנצל ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני ממשלת קטאר בעקבות לחץ אמריקאי, והבטיח כי אירועים מסוג זה לא יחזרו.

לפי המסמכים, סנטקום הוביל את כל תהליך בניית האמון בין ישראל למדינות ערב - החל מהקמת צוותים משותפים לתיאום הגנה אווירית מול טילים איראניים ועד להכשרת קצינים להתמודדות עם תרחישי לחימה תת-קרקעיים, בדגש על איום המנהרות של חמאס. באחד המפגשים, שהתקיים בינואר 2025 בבסיס פורט קמפבל שבקנטאקי, אומנו קצינים ממדינות האזור בזיהוי והשמדת מנהרות, על פי מסמכים שצוטטו בכתבה.

הפרויקט השאפתני של סנטקום כלל גם פיתוח רשת מודיעינית-מבצעית אזורית. ב-2024 חוברו שש מתוך שבע המדינות החברות לרשת מכ"ם אמריקאית שסיפקה "תמונה אווירית חלקית" של המרחב, בעוד שתי מדינות אחרות - ככל הנראה סעודיה וירדן - שיתפו את נתוני המכ"ם שלהן עם חיל האוויר האמריקאי. מדינות השותפות חוברו גם למערכת תקשורת מאובטחת שמאפשרת שיח ישיר עם הכוחות האמריקאיים ועם זו של ישראל.

פגישות חשאיות: בלי תמונות ועם תפריט אוכל כשר

המסמכים מדגישים כי "השותפות אינה מהווה ברית חדשה" וכי "כל הפגישות מתקיימות בחשאיות", מחשש לרגישות הפוליטית. אחת מהוראות התדרוך אף כללה סעיף מודגש: אין לצלם, אין להכניס עיתונאים, ואפילו להקפיד על תפריט כשר, שלא כולל בשר חזיר.

על פי הדיווחים, לצד ישראל, נטל חלק פעיל במיוחד גם ערב הסעודית, שסיפקה מודיעין על הזירה הסורית, פעילות דאעש בצפון עיראק והאיומים מצד המיליציות החות'יות בתימן. קטאר, על אף עמדתה הביקורתית כלפי ישראל בפומבי, שיתפה פעולה עם ארה"ב וישראל בנושאי ביטחון אזורי - בעיקר בהיבטי תקשוב, מודיעין וסייבר.

בכירים אמריקאים הדגישו כי מטרת הפרויקט היא לקדם יציבות אזורית תוך בלימת ההשפעה האיראנית. תדריך פנימי מסוף 2024 מציין כי עד סוף 2026 צפוי לקום "מרכז סייבר משולב למזרח התיכון", שישמש כבסיס להכשרה ותרגילים בתחום. במקביל, מתוכנן גם "מרכז למיזוג מידע" - Information Fusion Center - שיאפשר למדינות לתכנן ולבצע מבצעים במרחב המידע במהירות ובתיאום.

ההשפעה על הצפוי בעזה ופגיעת התקיפה בדוחא

הקשרים הללו נבנו במקביל לניסיונות הדיפלומטיים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ להביא להסדרה בעזה. לאחר ההסכם וושינגטון הודיע כי 200 חיילים אמריקאים יישלחו לישראל כדי לתמוך במעקב אחר הפסקת האש, ואליהם יצטרפו קצינים ממדינות ערביות החברות במנגנון הביטחוני המשותף.

עוד קודם לכן הביעו המדינות הללו תמיכה עקרונית בתוכנית השלום בת 20 הסעיפים של טראמפ לסיום המלחמה בעזה, הכוללת הקמת כוח בינלאומי לאימון משטרה פלסטינית חדשה, בשטח הרצועה. חמש מתוך שש המדינות אף פרסמו הצהרה משותפת הקוראת ל"הקמת מנגנון שיבטיח את ביטחונם של כל הצדדים", אך נמנעו מלהתחייב בפומבי לשלוח חיילים.

אנליסטים מציינים כי אף שמדינות המפרץ לא צפויות להציב כוחות בשטח, הן עשויות למלא תפקיד מרכזי במימון ובתמיכה מדינית בכוח הרב-לאומי שיוקם. פרופ’ תומאס ז’ונו מאוניברסיטת אוטווה הסביר כי "מדינות המפרץ חוששות מאוד מהעצמאות הגוברת של ישראל ומהעובדה שוושינגטון אינה מרסנת אותה, אך הן גם תלויות בארה"ב כמערך ההגנה המרכזי שלהן - ומפחדות לא פחות מאיראן".

המתיחות הזו, כפי שציין אמיל חכים מהמכון הבינלאומי ללימודים אסטרטגיים (IISS), נחשפה במלוא עוצמתה לאחר התקיפה הישראלית בקטאר. לדבריו, "מדינה מרכזית במערך האמריקאי הותקפה על ידי שותפה אחרת, בעוד ארה"ב נתפסת כבלתי מודעת או שותפה בשתיקה - חוסר האמון שנוצר ילווה את המאמצים האמריקאיים עוד שנים רבות".