כמו בימי לבנון: מפקדים בשטח קוראים לחזור לשיירות ממוגנות

האירוע הקשה שבו נהרגו סמ"ר ליאור שטיינברג, סמ"ר אופק ברהנה וסמ"ר עומר ואן גלדר, זכרונם לברכה, מציף שוב את מה שנחשב כיום לאיום המרכזי על כוחות צה"ל, מטעני החבלה שחמאס פרס באלפים לפני התמרון הקרקעי, יחד עם מצלמות ותצפיתנים.

רבים מאותם מטענים הוצבו בצירים לוגיסטיים עורפיים, מה שגבה מחיר כבד. בצה"ל חייבים לשקול בהקדם את אופן הפעלת הרכבים ה"רכים", לא ממוגנים, בתוך רצועת עזה כפי שנעשה בעבר ברצועת הביטחון בלבנון.

המטען שהופעל אתמול (שני) התפוצץ על רכב צבאי מסוג האמר בציר לג'באליה, שבו כבר היו מטענים ומארבי RPG נגד רכבים לא ממוגנים, כפי שקרה גם בצירים אחרים ברצועה. בעבר צה"ל התגאה בכך שהכוחות נעים על האמרים לא ממוגנים ורכבי שטח "רכים", כדוגמה לשליטה של הצבא בשטח.

מנגד, בחמאס הבינו היטב ששם נקודת התורפה של צה"ל, שנע בשאננות, בשיירות שניתן לזהות מרחוק. הם פרסו מאות רבות של מטעני חבלה על הצירים האלה, או שמוצבים בזמן אמת כשמזהים שיירה, מתוך ההבנה שיותר קל להגיע לכוחות עורפיים, ואפקט הנזק משמעותי יותר מאשר פגיעה בטנק או נמ"ר.

לא מדובר בהפתעה. מרגע שהתמרון הקרקעי פירק את המבנה הצבאי המרכזי של חמאס, הם עברו אבולוציה של גרילה, שמתפזרת בין מאות חוליות מבודדות עם מאגרים של מטענים, RPG ונשק קל.

צה"ל מתקשה לסכל את החוליות האלה, שמסתתרות במרחבים אזרחיים ובמנהרות. הדבר דורש חשיבה מחדש גם בצד של המיגון. גם בתוך הצבא כבר יש גורמים שמעלים את הדרישה לאסור על תנועה של רכבים לא ממוגנים בתוך רצועת עזה, כפי שאמרו בשיחות עם mako.

הדרישה שהחלה לעלות ממפקדים בשטח, היא לנוע בשיירות ממוגנות, על גבי נגמ"שים, האמרים ממוגנים ורק"מים נוספים. ממש כפי שצה"ל נע בשיירות שהיו בתקופת רצועת הביטחון בדרום לבנון. על פי חלק מהגורמים בצבא, תנועה ברכבים ממוגנים הייתה מצילה עשרות חיילים הרוגים ופצועים.

אותם גורמים גם אומרים שלפחות בשלב זה של הלחימה, לחמאס יהיה קשה יותר להשתנות ולהציב מטענים שיגרמו נזק לכלים כבדים וממוגנים. אבל הם מזהירים שככל שהמלחמה תתארך, גם זה יקרה, ולצד מיגון כבד יותר נגד מטענים, נדרשים גם פתרונות טכנולוגיים. חשוב כמובן להוסיף ולציין שכל עוד המלחמה נמשכת יהיו למרבה הצער נפגעים ואי אפשר למנוע במאה אחוז את הסכנה לכוחות.