שימשו לתקיפת מתקני הגרעין באיראן: חוזה חדש לייצור פצצות חודרות הבונקרים

חיל האוויר האמריקאי העניק לחברת בואינג חוזה חדש לייצור פצצות כבדות חודרות בונקרים, שנועדו להחליף את החימושים ששימשו את חיל האוויר בתקיפות על מתקני הגרעין האיראניים ביוני האחרון. בהודעה נמסר כי הוחלט להעניק לבואינג חוזה בלעדי ללא מכרז, שכן היא הספקית היחידה המייצרת את פצצות הענק מסוג GBU-57 (הידועות כ-MOP). בחיל האוויר הדגישו כי פנייה לספקים אחרים הייתה מובילה ל"עיכובים בלתי מתקבלים על הדעת" ופוגעת במוכנות המבצעית.

לא ידוע בדיוק כמה פצצות מהסוג הזה נשארו בארסנל האמריקאי אחרי התקיפה באיראן, אך ההערכה היא שמדובר במספר קטן מאוד. החוזה החדש נועד להבטיח את שיקום המלאי ושמירה על יכולת תקיפה אסטרטגית בעת הצורך, כחלק מבניית סדר כוחות גדול מול איראן.

13 טונות פלדה: המבצע שרוקן את המחסנים

ה-MOP היא הפצצה האמריקאית הגדולה ביותר לתקיפת בונקרים ומטרות מבוצרות. מדובר במפלצת במשקל של כ-13 טונות, המסוגלת לחדור לעומק של עד 60 מטרים בקרקע סלעית לפני הפיצוץ. במהלך מבצע "פטיש חצות" ביוני 2025, הטילו מפציצי B-2 אמריקאיים 14 פצצות כאלו על שני אתרי הגרעין המרכזיים - נתנז ופורדו.

בהודעה הרשמית לא צוין מספר הפצצות המדויק שייוצרו כעת, וגם באתרים שונים פורסמו מספרים שלא ניתן לאמתם. עם זאת, ברור כי המטרה היא להחליף לפחות את אותן 14 פצצות ששימשו במבצע, ואולי אף להגדיל את המלאי מעבר לכך.

בין תעמולה איראנית למציאות בשטח

לאחרונה התפרסמו דיווחים ממקורות איראניים בהם נטען כי חלק מאותן פצצות שהוטלו ביוני לא התפוצצו ונותרו באתרי היעד. גורמים רשמיים בארה"ב או כלי תקשורת מערביים לא אישרו את הטענות, וסביר להניח שמדובר בחלק ממערך התעמולה של טהרן. בחינה של צילומי לוויין מהתקופה האחרונה מלמדת על פגיעות ישירות ועל נזק כבד מאוד שנגרם למתקנים האיראניים, אם כי מבחינה טכנית לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שחלק מהפצצות היו תקולות.

ייצור פצצות ה-MOP נחשב לתהליך מורכב וארוך במיוחד. הערכות לא רשמיות מדברות על פרק זמן של 18 עד 36 חודשים לייצור ואישור מבצעי של פצצות מסוג זה, כאשר על פי הדיווחים, אספקת הפצצות החדשות מהחוזה הנוכחי צפויה להתחיל רק בינואר 2028.

חתימת החוזה מסמנת את המשך המדיניות האמריקאית להחזקת יכולת הרתעה ממשית מול מטרות מוגנות היטב. עם המהלך הזה, ארה"ב לא רק משחזרת את היכולת שהייתה לה ערב המבצע ביוני 2025, אלא גם מציבה תשתית ליכולות עתידיות במזרח התיכון שמטרתן לשמר שליטה אסטרטגית מול כל ניסיון איראני עתידי לשקם את יכולות הגרעין שלו.