"הגעתי לבד בהאמר בלילה, המפקד נהרג והם היו מרוסקים": קציני גולני שהרימו מחלקות שאיבדו מפקד

החשיכה בדרום לבנון הייתה מוחלטת. רעש המנוע של האמר הבודד שעושה את דרכו בתוך שטח האויב נבלע במטחי הארטילריה ורעשי ירי רחוקים. בפנים יושב קצין צעיר, בן 21 שרק לפני רגע סיים קורס קצינים. הוא מחזיק את הנשק בין הברכיים, הלב שלו דופק והוא יודע שבקצה הדרך מחכה לו מחלקה שאיבדה את המפקד שלה.

חטיבת גולני שאיבדה עשרות לוחמים ומפקדים ב-7 באוקטובר, ניהלה מאז אותו היום של המחדל מלחמה ארוכה ומורכבת. גדוד 12 ("ברק") של החטיבה השתתף בשלוש השנים האחרונות בסדרה של קרבות מדממים, עם הישגים משמעותיים ברצועה ובכפרים של דרום לבנון.

למחיר הכבד של התמרון יש פנים ושמות: במהלך הלחימה שייטה העננה הכבדה של השכול מעל הגדוד, בהם של שניים ממפקדי המחלקות הצעירים והבולטים שלו: סרן מעוז רקנטי ז"ל, מ"מ החבלה שנפל מפגיעת רחפן נפץ, וסרן דוד חזות ז"ל, מ"מ מחלקה 5 במסייעת שנפל בהיתקלות.

אל תוך חלל נפשי ומבצעי עצום זה נדרשו להיכנס סגן א' וסגן ר', כשהם עושים זאת ללא תקופת חפיפה מסודרת, ללא היכרות מוקדמת עם החיילים ותחת אש חיה. שניהם מספרים בגילוי לב נדיר ומרשים איך קיבלו לידיהם מחלקות מרוסקות מאבל ושחיקה. הם מדברים לראשונה על המורכבות הפיקודית, הפחד ששיתק את הלוחמים והדרך המרגשת שבה הפכו אבל כבד למצוינות מבצעית.

העברת פיקוד על קפה וסיגריה בצד הדרך

סגן א' (21) התחיל את דרכו בגדוד 12 כלוחם ומ"כ. את 7 באוקטובר הוא פגש שבועיים בלבד לפני סוף ההכשרה בבא"ח גולני. לאחר תקופה של לחימה פיקודית בגדוד, הוא יצא לקורס קצינים שלא היה פשוט עבורו: "היה לי קשה בחלק העיוני, הבנתי שאני צריך ללמוד כפול מאחרים ולא סיימתי עם ציונים גבוהים", הוא משחזר בגילוי לב. "אבל היה לי מ"פ תותח שהאמין בי".

לאחר תפקיד של קצין אג"ם בבסיס האימון החטיבתי, הגיעה הבשורה הקשה על נפילתו של סרן מעוז רקנטי ז"ל, אותו הכיר עוד בקורס הקצינים. "דיברתי עם מעוז קודם וצחקתי עליו שהוא 'אגוזניק' (יחידת אגוז) ושאלתי איך המחלקה שלו. הוא הסתלבט ואמר 'קטן עליי'", נזכר א'. "כששמעתי שהוא נפל, הבנתי שמישהו מהפורום המוביל יצטרך להחליף אותו".

שיחת המינוי לא התקיימה במשרד ממוזג: "המ"פ שלי ניסה לקחת אותי למקום נחמד בקיסריה כדי להגיד לי את זה בקלאס, אבל בסוף ישבנו באיזה תחנת דלק עם קפה וסיגריה כי הכל היה סגור", מספר סגן א'. "הוא אמר לי שהוא סומך עליי ומאמין בי למשימה. לקחתי את התפקיד הזה כקודש קודשים כי זה באמת להחליף בן אדם גדול".

הכניסה לתפקיד הייתה דרמטית. א' נחת בגדוד, עשה טופס טיולים מזורז ותוך יממה מצא את עצמו בהאמר בודד בדרך לכפר שבו שהתה המחלקה. "נכנסתי ב-23:00 בלילה לאיתור. המ"פ מסביר לי על האנשים וישר מוריד לי פקודה לנוהל קרב. אני קולט שאני הולך לכבוש 11 איתורים עם מחלקה שאני בכלל לא מכיר".

כשהבוקר עלה, א' החל לעלות לשמירות עם הלוחמים כדי להכיר אותם וגילה מחלקה במצב קשה. "הם היו מרוסקים. האירוע שבו מעוז נפל פגע בהם קשה בנפש", סיפר. "נוצר מצב שהם צריכים לצאת למשימת התקפה, אבל הם לא מכירים אותי ולא סומכים עליי. חלק גדול מהחבר'ה קפאו באירוע של מעוז ולא סמכו על עצמם. הם נרתעו ולא רצו לצאת לכיבוש האיתורים".

בנקודה הזו נדרש סגן א' להפגין מנהיגות יוצאת דופן: במקום לכפות את המשימה בכוח או להפעיל סמכות נוקשה, הוא בחר לעטוף את הלוחמים שלו ולגעת בהם כדי לבנות אותם מחדש.

"הבנתי אותם במאה אחוז. החלטתי לצאת איתם ליומיים בארץ למטרת העלאת כשירות. לקחתי אותם למטווחים במקום המוכר בבא"ח גולני, תרגלתי איתם קצת וניהלתי איתם שיחות. זה החזיר לחבר'ה את הביטחון ואת הכוחות". התוצאה לא איחרה לבוא. יומיים אחרי מחלקת החבלה של גדוד 12 חזרה ללבנון והצטרפה להתקפה על יוחמור, שם הם כבשו את האיתורים שלהם והשמידו מטרות רבות.

המחלקה הפכה בהמשך למכונה מבצעית משומנת שביצעה פשיטות יום-יומיות והגיעה לקצב של פיצוץ עשרה איתורי אויב ביום בתוך הקסבה של ארנון בלבנון. "אם לפני זה עמדנו על פיצוץ של 5 איתורים בזמן קצר עלינו להשמדה של 19 איתורים, ביצענו את המשימות שלנו בצורה טובה וזה מבחינתי הדבר החשוב ביותר.

"ראיתי אותם מספידים אותו ולא ידענו שאהיה המפקד שלהם"

סיפורו של סגן ר' (22), שהתגייס לגולני מתוך רצון עז לפקד ולהשפיע, שזור בטרגדיה אישית ומקצועית עמוקה. אחרי שסיים קורס קצינים הוא מונה להיות מ"מ בהכשרות בבא"ח של גולני, אז הגיעה הבשורה הקשה על נפילתו של סרן דוד חזות ז"ל, מ"מ מחלקה במסייעת גדוד 12.

בין סגן ר' לסרן חזות ז"ל היה קשר מיוחד. הוא היה המפקד שלו בקורס מ"כים. "חזות היה מפקד בגובה העיניים, מצחיק אבל רציני כשצריך ומהטובים שהיו לי בשירות. האכפתיות שלו לחיילים הייתה מטורפת", מספר סגן ר' בהתרגשות. "שמעתי שהוא נהרג כשהייתי בבא"ח והלכתי להלוויה שלו בתור חייל לשעבר, לא בתור משהו רשמי. אני עומד שם בהלוויה ורואה את הלוחמים שלו מספידים אותו בבכי. לא אני ולא הם יודעים שאני הולך להיות המפקד שלהם בעוד כמה ימים".

סדרת ראיונות טלפוניים חטופים, עוד ראיון של 50 שניות עם המג"ד ועוד דקה וחצי עם הסמ"פ תוך כדי שהיה ברגילה, הסתיימו בהודעה הדרמטית עבורו. סגן ר' מונה להחליף את סרן חזות ז"ל. "תוך כמה שעות הייתי בבא"ח ותוך יממה כבר עליתי לבד על האמר בדרך למחלקה, שנמצאת עמוק בתוך לבנון".

כשסגן ר' פגש את מחלקה 5, הוא גילה מחלקה שלא רק איבדה מפקד נערץ אלא סבלה מתהפוכות פיקודיות בלתי פוסקות. "החליפו להם מ"מ כשהם עלו לגדוד, החליפו סמל והחליפו את כל המ"כים. הייתה שם תחושה של ייאוש מפיקוד. מחלקה של פחות משנה בצבא שאף מפקד לא החזיק איתם יותר מכמה חודשים". כל זה וסגן ר' גם נכנס לתפקיד באמצע סבב לחימה רצוף של 30 יום בלבנון. הגישה שלו הייתה ש"בחרתי ללמוד לפני שאני דורש", הוא מספר.

"הדבר הראשון שעשיתי זה שיחות אישיות אחד על אחד עם כל הלוחמים", סגן ר' משחזר. "למדתי מי צריך חיבוק, מי צריך שידחפו אותו ומי צריך משימה כדי להירגע. חוץ מזה, הייתי חייב ללמוד בעצמי את מקצוע המסייעת. איסוף, תקיפה וירי טיל 'גיל' כי בבה"ד 1 לא מלמדים אותך את זה".

גם אצל ר' הדרך לפיקוד הייתה מורכבת ולא סלולה. הוא מספר בפתיחות על נקודת שבירה קשה במהלך התמרון: "מצאתי את עצמי בשיא הלחימה עם מחלקה של ארבעה לוחמים ושלושה מפקדים בלבד. אנשים החלו להתחמק ולבקש לצאת".

אבל לצד הפגנת פיקוד בשדה הקרב הוא גם מנהל שיחות עומק עם הלוחמים, בונה מחדש אווירה מחלקתית ופועל להחדיר להם את האמונה ש"הכל תלוי בנו". המחלקה שלו עשתה תפנית אדירה.

מחלקה 5 במסייעת של גדוד 12 פיתחה עצמאות מקצועית מרשימה, ביצעה מארבי גיל מורכבים והם הפכו לספקי מודיעין קריטיים, שהביאו להישגים משמעותיים בתחום האיסוף והתקיפה עבור הגדוד כולו. "האווירה והמורל היו המדד להצלחה", קובע סגן ר'. "המחלקה הזו אמרה לי בשיחה הראשונה: 'מפה אנחנו רק עולים' והם אכן עלו".

השיעור לחיים - שנלמד בעומק שטח האויב

מה שמבלט בסיפורם של שני הקצינים הצעירים מחטיבת גולני הוא התובנות הפיקודיות הבוגרות שגיבשו תוך כדי לחימה תחת אש. כששואלים אותם על הטיפים שלהם למפקדים אחרים שנאלצים להתמודד עם שחיקה ואבל של חיילים, הם מצביעים על מספר עקרונות ברורים.

בין השאר על עבודה עם הסגל הוותיק כי "אין בושה להתייעץ", אומר סגן א'. "התייעצתי המון עם הסמל שלי. הוא היה עם החיילים עוד בבא"ח והכיר אותם מעולה. שאלתי אותו מה דעתו על כל חייל ואיך נכון לנהוג איתו".

בנוסף הם דאגו לליווי מקצועי ויציאה להתרעננות גם על חשבון המשימה שהייתה באותו שלב. כי הם הבינו כמה זה קריטי כדי להחזיר אותם למסלול וליכולת לחימה גבוהה עבור המשימות הבאות. לאחר הסבב הראשון בלבנון, המפקדים הצעירים דאגו למפגש עיבוד מחלקתי מקיף עם קב"ן וגורמי טיפול. היציאה המדורגת הביתה והמפגש עם המשפחות הביאו לירידת מתח חיונית שהחזירה את החיילים לשגרה מבצעית.

הם גם סיפרו על מתן מענה דיפרנציאלי: "צריך לדעת מי צריך שש שיחות אישיות ביום ומי צריך שייתנו לו לעשות כמה מכות אש כדי להירגע", מחדד סגן א'.

אבל הם מדגישים גם את גבולות הפיקוד והרגישות. סגן ר' מעלה נקודה קריטית מבחינתו: "צריך לזכור לא להיות רגישים מדי, בסוף הם לוחמים בצבא, אסור לוותר להם. כשרכים מדי ומוותרים החיילים שוקעים למטה. צריך להיות רגישים אבל לא רכים, יש הבדל ענק בין השניים".