הדלפה חשפה: השיחה הזועמת בין בכירי הצי האמריקאי למשפחות הלוחמים בחזית באיראן

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הצהיר מוקדם יותר כי "לא צריך הסכם באיראן" והנחה את סגנו, ג'יי-די ואנס, לעזוב את שיחות המשא ומתן לטובת עניינים פנימיים של ארה"ב. בימים האחרונים נרשמה עוד התפתחות בארצות הברית, שיכולה להעיד על עומק הבעיה הפנימית שאיתה מתמודד ממשל טראמפ סביב הלחימה באיראן ומערכת השיקולים שמאחוריה, שלא קשורה רק לנפט, לגרעין ולענייני המזרח התיכון.

קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים האמריקאית, ג'ורג' ה.וו. בוש, לא תחזור הביתה בתקופת החגים שלקראת סוף השנה האזרחית, ומשפחות 7,000 המשרתים בה התבקשו להיערך לאפשרות שהפריסה תימשך שנה. כך דיווח MS NOW, שהאזין להקלטה בלעדית ממפגש טעון של בכירי הצי עם 500 בני משפחה, בבסיס הצי בנורפוק ב-9 בנובמבר. במפגש אמרו הבכירים כי התקיפות האיראניות נגד הספינות האמריקאיות האוכפות את הסגר על איראן נמשכות.

"האמון בקרב הכוח ובקרב המשפחות שלנו מתוח מאוד כרגע, בגלל תקופות שוברות שיאים ללא החלפה, לוחות זמנים משתנים והתחושה שהמסרים ממעיטים בחומרת המציאות בשטח", אמר אחד המשתתפים לבכירי הצי. "המשפחות נשחקות תחת העומס העצום".

זו הפעם השנייה שפריסת קבוצת התקיפה מוארכת מאז יצאה מנורפוק שבווירג'יניה ב-31 במרץ. המשימה הייתה אמורה להימשך שישה עד שבעה חודשים. את הקלטת המפגש, שנערך ביום שני בבסיס, העביר ל-M​​S NOW אחד המשתתפים.

בני משפחות הלוחמים: "זו הופכת למלחמת נצח"

"אני מצטער, הייתי שם. אני יודע איך זה מרגיש, אני יודע כמה קשה כשהילדים שואלים 'מתי אבא חוזר הביתה? מתי אמא חוזרת הביתה?'", אמר ממלא מקום מזכיר הצי האמריקאי, הונג קאו.

המשפחות לא הסתפקו בתשובה הזאת. אחד המשתתפים כינה את המלחמה "מלחמה שלא אושרה", ואחרים צעקו לעבר הבכירים שהם אינם עונים לשאלות ומתחמקים. אחד מבני המשפחה שאל מה עושה הצי כדי להתנגד לנשיא, דונלד טראמפ, ולמנוע מהעימות להפוך לעוד "מלחמת נצח".

קבוצת התקיפה הגיעה למזרח התיכון באפריל כדי להחליף את נושאת המטוסים ג'ראלד פורד, שהייתה באזור מאז שארצות הברית וישראל פתחו בתקיפות אוויריות משותפות נגד איראן, ב-28 בפברואר 2026. ה"בוש" לא הצליחה לעגון בבטחה בנמל עד 4 באוקטובר, אז עצרה בפוקט שבתאילנד לארבעה ימי הפוגה לצוות. עד אז שהו אנשי הצוות 187 ימים ללא עצירה בנמל.

בפריסות רגילות, נושאות מטוסים עוצרות בנמל בדרך כלל מדי ארבעה עד שישה שבועות. העצירות מאפשרות לבצע עבודות תחזוקה גדולות, להצטייד בכמויות גדולות של אספקה ולתת לצוות הפוגה מהחיים בים באזור לחימה. המלחמה באיראן מאריכה את הפריסות ומעמידה במבחן את יכולתם של אנשי הצוות לעמוד בעומס.

ההסבר של בכירי הצי למלחמה באיראן

"אני יודע שאתם תוהים, 'למה אנחנו שם? למה אנחנו עושים את הדברים האלה?' זה פשוט מפני שאנחנו במלחמה של 47 שנים עם האיראנים האלה, רק שלא ידענו על כך", אמר קאו למשפחות. לדבריו, הבוש "הגנה עד כה על 3,000 ספינות מפני הפצצה".

"זו אחת ההחלטות הקשות שהנשיא צריך לקבל. הוא איש עסקים, הוא יודע שמלחמה רעה לעסקים", הוסיף קאו. "אבל לפי כל המודיעין שלנו, אם לא היינו עוצרים עכשיו את האיראנים, בעוד שנה היו להם כל כך הרבה טילי שיוט וכל כך הרבה כטב"מים, שלא היינו יכולים לחדור את ההגנות שלהם, ואיראן הייתה חמושה בנשק גרעיני".

קאו אמר למשפחות שהמורל בקרב הצוות טוב, והקרין סרטון ובו מסרים מוקלטים מבכירי הצי, ובהם מפקד הבוש, מפקד קבוצת התקיפה ומפקד הכנף האווירית שעל נושאת המטוסים.

בתום הסרטון התאפשר למשפחות לשאול שאלות. השאלה הראשונה הייתה מהם "התנאים" להחזרת קבוצת התקיפה הביתה, מעבר ל"כשהנשיא יגיד".

"התנאי הוא שהם יסכימו לאיראן ללא נשק גרעיני", השיב קאו. "זה לא יקרה", ענה בן המשפחה. "עדיין יש להם חומר גרעיני". הוא הוסיף כי ליווי ספינות במצר הוא משימה "שאי אפשר לקיים ואי אפשר לממן", ועלולה להימשך 10 שנים.

"אנחנו אף פעם לא מאותתים לאויב מתי נסיים", אמר קאו, שלא הציג לוח זמנים. לדבריו, הצי בונה כעת כלי שיט בלתי מאוישים כדי להחליף את 17 המשחתות הנדרשות לשמירת הסגר על איראן.

התוכנית: בניית כוח בלתי מאויש שיאפשר יציאות הביתה

בכירי הצי אמרו שלאחר שייבנה כוח משלים של כלי שיט בלתי מאוישים, יהיה אפשר לשחרר קבוצת תקיפה אחת מתוך שתיים לאכיפת הסגר. "אנחנו דוחפים את התעשייה להתקדם מהר ככל האפשר כדי שנוכל לשחרר את קבוצות התקיפה, וכדי שיהיו שם רק כלי שיט בלתי מאוישים וכלי טיס בלתי מאוישים שיעשו זאת", אמר קאו.

"המלחים שנמצאים שם עושים עבודה קשה. זו לא עבודה שמוגדרת היטב", אמר אדמירל קארל תומאס, מפקד פיקוד כוחות הצי האמריקאי, שנכח במפגש. לדבריו, נדרש זמן עד שהסגר ישפיע על איראן.

תומאס אמר שלאיראן יש "כמויות גדולות של כלים ואמצעים בלתי מאוישים לתקיפה חד-כיוונית", ושהיא למדה לתקוף שוב ושוב את הספינות. "קשה להתגונן מפני זה, וזה מה שהמלחים האלה עושים, מה שאנחנו מבקשים מהם לעשות".

לדבריו, הוא אינו יודע בדיוק מה יקרה בשלב הבא במלחמה. "יש לנו שם מספיק כוח אש, כך שאם נצטרך לחזור לפעולות לחימה נרחבות, יש לנו כוח אש לעשות זאת. הרבה דברים יכולים לקרות. אנחנו יכולים למצוא דרך לצאת מזה, אנחנו יכולים להגיע לנקודה שבה נרד לקבוצת תקיפה אחת, אנחנו יכולים לחזור ללחימה. אני לא שולט בזה, אנחנו לא שולטים בזה, גם לאויב יש השפעה".

בסופו של דבר, הבכירים אמרו שמי שמחליט מתי להחזיר את הכוחות הביתה הוא שר ההגנה פיט הגסת'. אדמירל ג'יימס קילבי, סגן ראש המבצעים של הצי, הודה שהפריסות התארכו מאוד בשנים האחרונות ואמר שאינו רוצה לתת למשפחות "תקוות שווא" בנוגע ללוחות הזמנים.

"אני רואה את זה כבר כמה שנים. אנחנו מתנגדים, אבל בסופו של דבר שר ההגנה מקבל את ההחלטה בהתאם לנסיבות", אמר קילבי. הבכירים הוסיפו כי הם מכינים ומאמנים כעת את קבוצת התקיפה הבאה, של נושאת המטוסים דווייט ד. אייזנהאואר, שבסיסה בנורפוק, כדי שתחליף את הבוש.

חיים על שימורים, בלי כביסה או שירותים תקינים

המלחמה מכבידה גם על קווי האספקה של הצי. קילבי אמר שהצי אינו יכול עוד להסתמך על בסיסים באזור ששימשו אותו במשך עשרות שנים. "אין לנו את הפריווילגיה הזאת עכשיו", אמר. במקום זאת, האספקה לספינות מגיעה מדייגו גרסיה, בסיס באי באוקיינוס ההודי, במרחק של כ-3,541 ק"מ.

עד שפירות וירקות טריים מגיעים לנושאת המטוסים מיפן ומהפיליפינים, הם כבר מתחילים להתקלקל. "זה לא מחזיק יותר משבוע", אמר תומאס. "ואז הם עוברים לירקות משומרים".

אחת מבנות הזוג סיפרה שבעלה "ראה תפוח בפעם הראשונה אחרי משהו כמו שלושה חודשים וכמעט בכה בטלפון". אחרת תיארה את התנאים: "האוכל הולך ומידרדר, השירותים ממשיכים לא לעבוד באופן סדיר, מכונות הכביסה והמייבשים לא עובדים, בעלי נאלץ לכבס ביד את סרבל העבודה שלו. הוא עובד על סיפון הטיסה, מזיע ומכוסה בשמן כל הזמן, והוא גם צריך לכבס ביד את הדברים שלו כי הספינה מתפרקת".

"אין לי תשובה בשבילך, מלבד שנמשיך לעבוד על הבעיה הזאת", השיב קילבי. תומאס הוסיף שתרנגולי הודו נמצאים בדרך לספינות לקראת חג ההודיה. "אני יודע שזו נחמה קטנה", אמר.

המצוקה הנפשית הקשה של חיילי הצי - ומשפחותיהם

בהמשך עבר המפגש לעסוק בבריאות הנפש, נושא שעורר כעס נוסף ושבכירי הצי הודו כי העסיק גם צוותים בנושאות מטוסים אחרות. בתשובה לשאלות המשפחות הפנה קאו לפריסתה של נושאת המטוסים אברהם לינקולן, שנמשכה 11 חודשים וחצי.

"לא היו שם מקרי התאבדות", אמר קאו. "כן, היו שמונה ניסיונות, אבל רבים מהם לא היו ניסיונות, הם נבלמו בזכות מומחי בריאות הנפש שהיו לנו על הסיפון".

אישה בקהל סיפרה שבעלה רצה לשים קץ לחייו ארבע פעמים בזמן שירותו על הבוש. "אף אחד לא נתן לו עזרה. כל הממונים עליו אמרו לו, 'אין לך זמן, יש לך עבודה לעשות. התפקיד שלך הוא לא לקבל טיפול נפשי'", אמרה. קאו ביקש את שמה, והיא השיבה שכבר מסרה אותו.

האישה מחתה בכעס על דבריו של קאו שלפיהם הצי עושה כל שביכולתו ושהוא מבין את מצוקת המשפחות. בת זוג נוספת סיפרה שבעלה הושם בהשגחה מחשש להתאבדות, אך נדחה כשביקש עזרה רפואית. לדבריה, היא ילדה בזמן שצפה בשיחת פייסטיים.

"שלושה מארבעת הילדים שלי נמצאים עכשיו בטיפול בגלל ההיעדרות של אבא שלהם", אמרה. "הצי לא משלם על זה, אני משלמת על זה".

לאחר שבן משפחה שעובד בטיפול לחץ עליו בנושא, הודה קאו במחסור באנשי מקצוע. "אין מספיק, וזו בעיה מערכתית בכל המדינה שלנו", אמר. לדבריו, הצי צירף השנה 100 יועצים נוספים ו-25 אנשי דת נוספים.

קאו הוסיף כי בצי "למדו בדרך הקשה עם אברהם לינקולן" עד כמה חשובות עצירות בנמלים. הוא הבטיח שלא יחזרו על הטעות, ואמר שהצי מחפש מקומות שבהם יוכלו אנשי הצוות לעצור.

המשפחות יצאו מהמפגש עם מידע שעדיין לא הגיע לאנשי הצוות שעל הבוש: הספינה לא תחזור הביתה בתקופת החגים. תומאס אמר שההחלטה חדשה כל כך שעדיין לא נכללה בפקודות הרשמיות, ושהוא עצמו שמע עליה ב-48 השעות שקדמו למפגש.

לדבריו, מפקדי הספינה כנראה עדיין לא עדכנו את המלחים. "לקחנו הערב סיכון קטן", אמר, וביקש מהמשפחות שלא להפיץ את המידע.