בחסות טורקיה: חיל האוויר הסורי משתקם - והחל בטיסות אימון

אחרי שישראל השמידה את עיקר מערך ההגנה האווירית והיכולות האסטרטגיות של משטר אסד, דמשק מנסה להחזיר את המטוסים לשמים ולאחרונה, חיל האוויר הסורי קיים אימון של מטוסי קרב, לראשונה מאז נפילת המשטר והשמדתו על ידי חיל האוויר הישראלי.

מאחורי התמונות של מטוסי הקרב מסתתר פרויקט גדול בהרבה: טייסים, מדריכים, מכונאים, מכ"מים, חלפים, חימוש ותשתיות. בעיקר, ניסיון סורי לשיקום יכולות שהן גם אסטרטגיות ולהקים חיל אוויר חדש כמעט מאפס.

כבר תקופה ארוכה שאנחנו ב-mako עוקבים אחרי הניסיון של המשטר הסורי החדש להקים את חיל האוויר שלו. במרץ 2025 פרסמנו איך אנשיו של מי שעוד כונה "אל-ג'ולאני", אחמד א-שרע, שרק תפס את השלטון - אספו את כל כלי הטיס ששרדו את התקיפות של ישראל.

באותה כתבה גורמים בצה"ל דיווחו לנו על כמה עשרות בודדות של טייסים שהוחזרו לטיסה ועוד עשרות אנשי קרקע. שנה לאחר מכן, במאי 2026, דיווחנו על שיקום מערך ההגנה האווירית בסוריה, כשהיו דיווחים נוספים שהראו למעשה את התהליך - שלפני שנה וחצי היה פרויקט שיקום כמעט מאולתר - ואז התחיל לקבל מאפיינים של בניית חיל אוויר מחדש.

השורה התחתונה מבחינת ישראל היא: שנה ושמונה חודשים אחרי נפילת משטר בשאר אל-אסד, חיל האוויר הסורי מתחיל להופיע מחדש בשמים. לא מדובר עדיין בחיל אוויר שמתקרב ליכולותיו של חיל האוויר הישראלי, רחוק מזה, וגם לא במערך גדול של מטוסי קרב חדשים. אבל סדרת התפתחויות מהחודשים האחרונים מצביעה על שינוי: דמשק כבר לא מסתפקת בשיקום נקודתי של כלי טיס שנותרו בבסיסים, אלא מנסה לבנות מחדש מערכת אווירית התקפית, שתוכל לפעול לאורך זמן.

מאמץ השיקום הסורי וסימני השאלה

כבר במרץ 2025 דווח כי השלטון החדש בסוריה החל לאסוף את שרידי חיל האוויר של אסד. מסוקי Gazelle ו-Mi-8/17 הוחזרו לפעילות, לצד ניסיונות להחזיר לשימוש כלי טיס נוספים. במקביל, טייסים ואנשי צוות מהחיל הישן נקראו לשוב לשירות. חלק מהמטוסים והמסוקים שרדו את התקיפות הישראליות, אך מצבם הטכני חייב תהליך שיקום מורכב.

המטוס הוא רק קצה הקרחון. חיל אוויר אינו נמדד במספר המטוסים שנמצאים על המסלול, אלא ביכולת להחזיק אותם באוויר ולייצר גיחות באופן רציף. כדי לעשות זאת סוריה צריכה להכשיר טייסים, מדריכי טיסה ואנשי צוות קרקע. לבנות מחדש מערך תחזוקה, להכשיר מכונאים וטכנאי אלקטרוניקה, לספק דלק, תחמושת וחלפים. לשקם מסלולים ובסיסים ולהחזיר לפעולה מערכות מכ"ם, קשר, שליטה ובקרה.

גם ההכשרה עצמה היא פרויקט של שנים. טייס חדש זקוק לשעות טיסה רבות לפני שיוכל לבצע משימות מבצעיות ובהמשך, הוא צריך לעבור הכשרות מתקדמות כדי לבצע טיסה מבצעית, תקיפה, ניווט, עבודה תחת איומים והפעלת מערכות נשק. במקביל, צריך להכשיר דור חדש של מדריכים שיכשיר את הדור שאחריו.

החלפים הם בעיה לא פחות משמעותית. מטוסים סורים ישנים יכולים אולי לחזור לאוויר, אבל בלי מנועים, מערכות הידראוליות, רכיבים אלקטרוניים, צמיגים, חימוש וציוד תחזוקה הם יהפכו במהירות למוצגים על הקרקע. לכן אחת השאלות המרכזיות היא מי מספק לדמשק את שרשרת האספקה שמאפשרת לה להפוך את השיקום ליכולת מבצעית קבועה.

המעורבות הטורקית והמשמעויות לעתיד

כאן נכנסת לתמונה טורקיה. בשנה האחרונה העמיק שיתוף הפעולה הצבאי בין אנקרה לדמשק, וסוריה אף השתתפה בתרגיל "EFES" הטורקי. האפשרות שטורקיה תסייע לא רק באימונים אלא גם בבניית המערכות והתשתיות הצבאיות הופכת אותה לשחקן מרכזי בתהליך.

מבחינת ישראל, המשמעות היא לא שמחר בבוקר יופיע מעל הגולן חיל אוויר סורי חדש. היתרון הישראלי עדיין עצום. השאלה היא מה יקרה בעוד כמה שנים. אחרי נפילת אסד, ישראל השמידה חלק עצום ממערכות ההגנה האווירית והיכולות האסטרטגיות של הצבא הסורי ופתחה לעצמה חופש פעולה רחב בשמי סוריה. כעת דמשק מתחילה למלא מחדש את החלל ושוב גם בהקשר האיראני, אולי לסגור בעתיד נתיבים לאיום שעוד קיים.

נקודת העניין של ישראל לא נוגעת רק לכמה מטוסי קרב יש לסוריה, אלא מי מאמן את הטייסים, מי מספק את החלפים, מי בונה את המכ"מים, מי משקם את הבסיסים ובעיקר איזה חיל אוויר יקום מההריסות של החיל שהיה מזוהה עם משטר אסד.

אם התהליך יימשך, ישראל עלולה לגלות שבעוד כמה שנים היא כבר לא מתמודדת עם שרידי חיל האוויר הסורי הישן אלא עם חיל אוויר סורי חדש, שנבנה תחת השפעה טורקית ובמציאות אזורית חדשה לחלוטין.