המחאה באיראן: "הגיעו לקצה, אין להם מה להפסיד"

המחאה באיראן, הזווית הביטחונית והקשר לישראל: בזמן שרחובות טהרן, משהד ואיספהאן, מרגישים את הריח של גז מדמיע לפיזור מפגינים וגם ירי חי נשמע בתיעוד שיצא משם, לראשונה מנהיג איראן אמר שהנחה את שר הפנים להידבר עם המפגינים. משהו שלא זכור מאירועים דומים בעבר שהסתיימו באלימות קשה של המשטר.

בעוד שהדיווחים מהשטח מדברים על סטודנטים שצועקים "מוות לדיקטטור" וסוחרים שמשביתים את הבזארים, במערכת הביטחון בישראל עוקבים אחרי התיעוד שיוצא משם ומנסים לפענח האם זהו הרגע שמערער את המשטר האיראני.

למרות האירועים באיראן והמצב הכלכלי הקשה, בישראל מצננים את ההתלהבות. על פי גורמים ביטחוניים, המחאות הנוכחיות שהחלו על רקע החרפת המשבר הכלכלי וצניחת המטבע המקומי לשפל חסר תקדים עדיין לא הגיעו לממדים של "מהפכת החיג'אב" ב-2022. אז, מותה של מהסא אמיני הצית מחאות ענק.

הפעם, המניע העיקרי הוא "משבר הלחם" ולמרות שהסיסמאות הפכו במהרה לפוליטיות, היקף המפגינים ברחובות עדיין קטן מזה שנראה לפני שלוש שנים.

העימותים - אלימים ונגד סמלי שלטון

עם זאת, בישראל מצביעים על שינוי משמעותי ובעיקר על השחיקה. "הציבור האיראני עייף, רעב ומתוסכל יותר מאי פעם", אמר גורם ביטחוני בכיר. "המשטר מצליח לדכא את המוקדים בנחישות אבל הוא עושה זאת מול אוכלוסייה שאין לה יותר מה להפסיד. זה הופך את העימותים בערים המרכזיות לאלימים וממוקדים יותר נגד סמלי שלטון".

השיח במערכת הביטחון לא עוצר רק בניתוח הרחוב האיראני. המתיחות מול טהרן, שהגיעה לשיא ב"מבצע עם כלביא", מציבה בפני מקבלי ההחלטות דילמה אסטרטגית כבדות ומחשבות מפתות למהלכים צבאיים. במידה ואיראן תגרור את האזור לסבב לחימה נוסף, הקולות בישראל קוראים לשינוי בנק המטרות. לא רק אתרי גרעין ובסיסי טילים, אלא פגיעה ישירה בנכסי השלטון, כפי שהיה בסיוף מלחמת 12 הימים ביוני.

משיחות עם גורמים במערכת הביטחונית, נראה שבישראל חושבים ששינוי משטר באיראן הוא תהליך פנימי, אבל מאמינים שהמדיניות הנוכחית שמשלבת סנקציות ופעולות שונות מאחורי הקלעים שלא ניתן לפרט, עשויה לדחוק לפינה את המנהיג העליון של איראן עלי ח'אמנאי.

תקיפה באיראן? קודם שיקום הפגיעות בישראל

בעוד ששנת 2025 מסתיימת במחאות ברחובות טהרן, השאלה היא לא אם יפרוץ הסבב הבא מול ישראל, אלא איך הוא ישפיע על הישרדותו של ח'אמנאי.

אבל יש עוד שאלות חשובות, בעיקר על אסטרטגיה ומחיר. מבצע "עם כלביא" היה חסר תקדים בהצלחות ובהתנהלות. כלל לא בטוח שזה ייראה כך בפעם הבאה. מטוסים יכולים ליפול באיראן וההערכות יכולות להתברר כלא נכונות. בטח בזמן שאתרי ההרס בישראל עוד לא התחילו להיות משוקמים, ותוך התעלמות מזה שאיש לא עשה את תפקידו המשלים בצד המדיני, למימוש הישגי המלחמה.

השאלות בישראל צריכות להיות איך תוך חצי שנה אנחנו שוב באותו המקום שמדברים על עוד סבב באיראן, מה המטרות של הסבב הזה, איך הוא ייגמר ומה אסטרטגיית היציאה - כדי שלא נראה שוב נראה מהלך סיום משפיל שבו נשיא אמריקאי מסובב עשרות מטוסי קרב ישראליים.