מתחת לאף: עלייה משמעותית בגניבות הנשק מצה"ל – שלא מדווח

נתונים רשמיים של צה"ל שנחשפו בעקבות מאבקים משפטיים של "התנועה לחופש המידע", מציגים תמונה קשה ומדאיגה של הפקרות אבטחתית בבסיסי הצבא ובכיתות הכוננות. על פי הנתונים, בשנת 2024 נרשם זינוק דרמטי וחסר תקדים בגניבות כלי נשק מרשות צה"ל, עם סך של 75 כלי נשק שנגנבו. רובם הגדול רובי סער מתקדמים ומקלעים כבדים.

הנתונים מתייחסים לשנת 2024 מאחר שבקשות חופש המידע הן לפי קבוצות שנים, ארבע בדרך כלל, מה שמאפשר לערוך השוואה.

מדובר בזינוק מבהיל של כ-316% בכמות כלי הנשק שנגנבו לעומת שנת 2023, שבה נרשמו 18 גניבות של כלי נשק בלבד. מה שלא פחות מטריד הוא שתשובת צה"ל ל"תנועה לחופש המידע" הייתה כי בצבא הפסיקו לעקוב אחרי הנתונים ולספק פירוט ומידע שקוף לציבור.

עו"ד הידי נגב, מנכ"ל התנועה לחופש המידע, תקף בחריפות את ההתנהלות הזו: "חשיפת הנתונים היא קריטית לפיקוח הציבורי. העובדה שצה"ל השיב כי הפסיק את המעקב היא לא פחות ממדהימה. אם קיימת תופעה בעייתית - לא נפסיק להתמודד איתה אם נפסיק לדעת עד כמה היא גדולה. צה"ל חייב להפסיק להילחם בשקיפות ובמידע, ולא לטאטא את הבעיה מתחת לשטיח".

הבסיסים הפכו למחסן הפקרות

גניבות הנשק ואמצעי הלחימה מצה"ל הן אחוז קטן מסך הנשק הלא חוקי שנכנס לישראל ומגיע לגורמי פשיעה וטרור, אבל מדובר במגמה ברורה ומדאיגה: בשנת 2021 נגנבו 28 כלי נשק, בשנת 2022 נגנבו 27 כלי נשק ולאחר ירידה קלה ב-2023, שנת 2024 שברה את כל השיאים - והציגה זינוק חסר תקדים המעיד על כשל אבטחתי עמוק במערכת הביטחון.

רובי הסער מסוג M-16 ו M-4 אותם יותר קשה להבריח ממשיכים להיות היעד המועדף על הגנבים, אבל הדוח של שנת 2024 חושף שנגנבו גם כלי נשק קטלניים ומורכבים בהרבה ובהם לפחות שמונה מקלעי מא"ג, מקלע נגב, רובי מיקרו תבור ורובי סער חדישים מסוג "ערד".

בניגוד להערכות שהנשק נגנב בעיקר מבתיהם של חיילים או מסביבה אזרחית, פילוח הנתונים מראה שמרבית הגניבות התרחשו דווקא מתוך צה"ל, בבסיסים הצבאיים ובשטחי האימונים.

מתוך אירועי הגניבה המפורטים ב-2024, לא פחות מ-20 גניבות בוצעו ישירות מתוך בסיסים צבאיים ו-15 נוספות התרחשו "מחוץ למחנה", בעיקר בשטחי אש ובמהלך אימונים. באחד המקרים החמורים ביותר, נגנבו חמישה רובי M-4 באירוע יחיד מתוך בסיס בדרום הארץ. אגב, רוב הגניבות לא דווחו בזמן אמת או בכלל.

גזרת פיקוד הדרום מובילה את מפת הגניבות עם לפחות 19 אירועים שונים בשנת 2024 ואחריה פיקוד הצפון עם 13 אירועים ופיקוד המרכז עם 12 אירועים. גם כיתות הכוננות ביישובים האזרחיים סובלות מהתופעה, כאשר בשנת 2024 נרשמה גניבה חריגה של רובה "ערד" מתוך רכב סיור יישובי.

המחדל האמיתי: "לא מתבצע מעקב סדור"

חמור מהעלייה במספר הגניבות הוא הצעד התקדימי שנקט צה"ל כדי להתמודד עם הביקורת: הפסקת איסוף הנתונים. בעוד שבשנים עברו ידע הצבא להציג רשימות מדויקות להפליא של כל כדור ורימון שנגנבו, כולל עשרות אלפי כדורי 5.56 מ"מ, רימוני רסס, מטעני חבלה ולבנות נפץ, בשנת 2024 הודיע צה"ל כי הנתונים הללו פשוט אינם מנוהלים עוד באופן ממוחשב.

במענה הרשמי ל"חופש המידע" הצבא הודה הצבא שהמידע על גניבות אמל"ח ותחמושת "אינו קיים באופן ממוחשב במערכות המידע". בתשובת הצבא נכתב ש"לא ניתן למסור נתונים על גניבות אמל"ח/אמצעי עזר כפי שנמסר במענים קודמים. לא מתבצע מעקב סדור על הנושא כפי שהתבצע בעבר". צה"ל אף סירב להפיק את המידע ידנית מתוך כ-620 תיקי חקירה של מצ"ח, בטענה כי הדבר מהווה "הקצאת משאבים בלתי סבירה".

במציאות שבה נשק ואמל"ח צבאי קטלני זולגים באין מפריע לארגוני פשיעה וגורמים עוינים, העובדה שצה"ל בוחר "לעצום עיניים" ולא לדעת כמה תחמושת וחומרי נפץ נגנבים מבסיסיו היא תעודת עניות קשה למערכת הביטחון.