איראן בשפל, ישראל לוחצת - והסכנה לטעות אסטרטגית גוברת

העימות מול איראן: למרות ההצהרות הלוחמניות שיוצאות מטהרן, נתוני המודיעין שפורסמו בישראל אחרי המלחמה חשפו מציאות של חולשה ולא של עוצמה. עם חצי מכמות הטילים שהיו לה ערב מבצע "עם כלביא" ומערך משגרים שנפגע קשה והפך לצוואר בקבוק צר, איראן נמצאת בנקודת השפל הצבאית הגדולה ביותר שלה מזה עשרות שנים - אולי מאז מלחמת איראן-עיראק בשנות ה-80.

בצה"ל מבינים היטב שבמצבה הנוכחי, פתיחה של איראן במערכה מול ישראל שקולה ללא פחות מ"התאבדות אסטרטגית". המשטר האיראני, שחווה זעזועים פנימיים עמוקים ומשבר כלכלי חריף, מונע קודם כל מיצר הישרדות, כפי שמסבירים גורמים בצבא. מלחמה כוללת בעת הזו היא הסיכון הגבוה ביותר ליציבות שלטונו של עלי ח'אמנאי.

בניגוד לפרסומים שהתגברו בשבועיים האחרונים, ההבנה במערכת הביטחון היא שאיראן לא בהכרח מחפשת נקמה כערך עליון, אלא הרתעה, שתמנע מישראל להמשיך ולפגוע בנכסיה. הכחשת ניסויי הטילים אתמול על ידי גורמים בטהרן, כמו הטענה שמדובר ב"מטוסים בגובה רב", יכולה להיות הוכחה לכך שהאיראנים מנסים "ללכת עם ולהרגיש בלי": לאותת על מוכנות צבאית במקרה שהם יותקפו, אבל להימנע ממתן עילה לישראל לפתוח במתקפת מנע.

הביקורת המרכזית על הקו הישראלי הנוכחי טמונה במושג "מיסקלקולציה", שאליו מתייחסים לאחרונה גורמים במערכת הביטחונית והמדינית. בעוד שישראל מאשימה את איראן בפרשנות לא נכונה, נראה שדווקא המסרים הישראליים לארה"ב והצהרות ראש הממשלה נתניהו הם אלו שמצרים את צעדיה של טהרן. יש גורמים הסבורים שכאשר ישראל מבהירה כי לא תסבול "שום איום" ותגיב בחריפות, בהתייחס לתרגילים באיראן, היא נוטלת מטהרן את מרחב התמרון המינימלי שנדרש לכל מדינה ריבונית במצב של עימות מתוח אך לא פעיל.

איראן לא תמהר להשתמש בטילים - אך עלולה להגיע לשם

ההיסטוריה הצבאית מלמדת שכשמדינה חשה שמתקפה נגדה היא בלתי נמנעת, בין אם בגלל איומים ישירים ובין אם בגלל סנקציות חונקות שמוצגות כ"הסכם טוב", היא עלולה לבחור ב"מכת מנע נואשת". אם נתניהו יצליח לרתום את ממשל טראמפ למדיניות של "מקסימום לחץ" ללא מוצא דיפלומטי, הוא עלול להוביל את איראן למסקנה שאין לה מה להפסיד. במצב כזה, הטילים שלא שוגרו בתרגיל ישוגרו במציאות, מתוך תחושה שזו הדרך היחידה לנסות לעצור את קריסת המשטר.

נראה שבמקום לנצל את חולשתה של איראן כדי לייצר יציבות ארוכת טווח, הקו המיליטנטי הישראלי עלול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה. זה מגיע בגלל חוסר היכולת של ישראל לנצל מהלך צבאי מוצלח ברמה היסטורית – "עם כלביא" – להישג מדיני, שיביא להסרה של האיום הקיומי (פרויקט הגרעין) ושל האיום הצבאי (ובעיקר איום הטילים).

הערכת המודיעין שהייתה אחרי המלחמה קבעה שאיראן איבדה מחצית מיכולות הטילים והמשגרים שלה. הצבת אולטימטום צבאי דווקא עכשיו, אחרי שבמשך חצי שנה לא נעשה ניסיון אמיתי לנצל את המהלך הצבאי להסכם מדיני יעיל, עלולה לדחוף אותה לתרחיש של "להשתמש בהם או לאבד אותם".