היירוט באילת עוד נבדק; החות'ים: "זה לא אנחנו"
לאחר יציאת המיירט ללא התרעה, בצה"ל בודקים אם מדובר בכלי טיס עוין או בזיהוי שגוי של להקת ציפורים. בתימן ממהרים להכחיש ומאשימים את ישראל בניסיון לייצר עילה להסלמה

אתמול (שני) בשעות הצהריים, תועד יירוט במרחב העיר אילת שבוצע ללא התרעה מוקדמת. בצבא אומרים כי חיל האוויר יירט כלי טיס בלתי מאויש ששוגר מכיוון מזרח, וכי ההתרעות לא הופעלו בהתאם למדיניות המבצעית. מבדיקת mako עולה כי בצה"ל עדיין מתחקרים את מקור השיגור, בעוד שהחות'ים בתימן, ששיגרו בעבר את רוב הכטב"מים לאילת, טוענים כי לא מדובר בפעולה שלהם
העיתון הלבנוני "אל-אח'באר", המקורב לחיזבאללה ולציר האיסלאמי שבו נכללים גם החות'ים, דיווח הבוקר על מקור צבאי בצנעא, בירת תימן, שאישר כי הם לא קיבלו אחריות לשיגור לעבר אילת. לטענתו, ההוכחה לכך היא העובדה שלא פורסמה הצהרה רשמית בנושא מצדם.
"כל פעולה צבאית שמבצעים הכוחות התימניים במסגרת הסיוע לאיראן ולציר ההתנגדות, מוכרזת באופן רשמי", טען אותו גורם. הוא הוסיף כי במידה וצנעא תחליט לחדש את פעולות הסיוע ללבנון ולאיראן, היא תצהיר על כך בגלוי.
מעבר לכך, טען המקור הצבאי התימני כי הדיווחים על תקיפות חדשות מתימן הם "פברוק ישראלי", שלדבריו נועד לשקף כוונות עוינות פוטנציאליות נגד תימן. על פי הדיווח בלבנון, בצנעא מאשימים את ישראל בניסיון לייצר מצג שווא של תקיפה חות'ית, זאת למרות העובדה שאף גורם ישראלי רשמי לא הפנה אצבע מאשימה ישירה כלפיהם. בתימן קשרו בין היירוט באילת לבין האפשרות של חזרת הלחימה בין ארצות הברית וישראל לבין טהרן.
כלי טיס עוין או להקת ציפורים?
בישראל בודקים כעת מהו מקור הזיהוי שהוביל להפעלת המיירט, ואם המטרה האווירית שזוהתה הייתה אכן כלי טיס או שמא להקת ציפורים שזוהתה בטעות כאיום. במהלך המלחמה נרשמו מקרים לא מעטים שבהם מערכות ההגנה האווירית שיגרו מיירטים בעקבות זיהוי שגוי שהתברר בדיעבד כבעלי כנף.
אחד האתגרים המרכזיים של מערכות הגילוי הוא איתור מוקדם של איומים קטנים כמו כטב"מים ורחפנים, מה שגורם לעתים לזיהוי ציפורים כאיום. לעתים, להקת ציפורים נעה בדפוס טיסה הדומה למסלול של כטב"מים ששוגרו בעבר מלבנון או מתימן, מה שהוביל לשיגור מספר לא מבוטל של מיירטים באירועי שווא בשנים האחרונות.
תנאי מזג אוויר מסוימים, יחד עם עומס תרעות גבוה, גורמים למכ"מים לזהות תנועה חריגה בשמיים כאיום פוטנציאלי. במצבים אלו ההחלטה על שיגור מתקבלת מתוך עיקרון של זהירות מבצעית. אירועים אלו ממחישים את האתגר הטכנולוגי בזיהוי מדויק בזמן אמת, ואת המתח המתמיד בין הצורך למנוע חדירה מסוכנת לבין הרצון להימנע מהפעלת יתר של מערכות יקרות בתנאי לחץ.
