לוחם גדל בתוך סביבת הלחימה שהופכת להיות כל עולמו. החי"רניקים חיים את השטח, הטייסים את השמים והשייטים את מי הים המלוחים ואת הגלים. אבל יש כאלה שחיים בשני עולמות, בין שמים לארץ. הם משתלשלים מגג, ממרפסת או ממסוק, קופצים ממעקות ומגגות.
תקראו להם מופרעים, תגידו שהם מטורפים. אבל להם אין זמן, הם צריכים להתכונן לרגע שבו יצטרכו להציל חיים בעזרת נשק ששמו "גורם ההפתעה", לסייע, בלי שישימו לב, באירועי השתלטות. אם אתם בכל זאת רוצים לקרוא להם איכשהו, תקראו להם "קופי טרור". אבל אתם יכולים גם לקרוא להם פשוט "הקופים".
"בזמן פעילות, אנחנו נראים כמו קופים, למרות שאין באמת קשר", אומר סמ"ר אורי, מדריך "קופים" בכיר בבית–הספר ללוחמה בטרור. "בעבר קראו ללוחמים כמונו 'לוחמי גובה'. אני יכול להגיד שבחיים האמיתיים, סוג הפעילות הזה פותח את הראש איך לעשות דברים, איך להגיע ממקום למקום. זה תחום מאוד ייחודי, אין הרבה לוחמים שמתעסקים בו. מעטים מאוד בארץ".
"עשיתי באנג'י, אז היה לי ניסיון בתחום"
היום "הקופים" נמצאים בכל יחידה מובחרת. הן בוחרות לתפקיד רק את הטובים שבטובים, כאלה שמסוגלים להשתמש בכוח פיזי ומנטלי, תוך הפגנת גמישות מופתית וירי מדויק בעודם באוויר. "הקופים" הייעודיים מגיעים לבית–הספר ללוחמה בטרור, ולומדים בו במשך מספר שבועות תורה וטכניקות שיובילו להסמכתם כ"קופים" מן השורה הראשונה. לאחר תקופה זו, שבים הלוחמים אחת לכמה חודשים להתאמן בבית–הספר כדי לשמור על כשירות מבצעית.
מפקד בית–הספר לטרור, סא"ל אריאל, מסביר כי תפקידו המרכזי של הגוף שהוא עומד בראשו הוא להקנות לכלל היחידות המיוחדות רמת כשירות מבצעית התואמת את משימותיהן. "הכשרת 'קופים' היא הכשרה מורכבת וייחודית, הדורשת רמת מיומנות גבוהה, בדגש על קואורדינציה, משמעת עצמית וקור רוח", הוא אומר.
עבודת "הקופים" נחשבת לאחת המסוכנות בצה"ל. "התחום הזה מסוכן מבחינה בטיחותית", מסביר סמ"ר אורי. "אין יותר מדי יחידות שמשלבות עבודה בגובה, טג"ח (טיפוס, גלישה וחילוץ) וירי בתנועה, במימדים אנכיים ואופקיים". "ויש גם קפיצות", מזכיר חברו סמל דור, שהברזלים בברכו - רמז לפציעה שעבר - עדיין מונעים ממנו לרוץ ולקפוץ. "אני מת לקפוץ. אם הייתי מסוגל, הייתי קופץ. זה סוג של אהבה. לפני הצבא עשיתי באנג'י בנאפה, כך שאי–אפשר להגיד שהיה לי ניסיון אחר בתחום לפני זה. למה חזרתי? כי כיף פה".
הקפיצות הראשונות נחשבות למסוכנות ביותר, וסמ"ר אורי זוכר אותן, אף על פי שחלפו כמעט שנתיים מאז ביצע אותן בפעם הראשונה. "הקפיצה הראשונה שלנו הייתה ביחד", הוא מצביע על סמ"ר מתן, בעודו תלוי איתו באוויר וסורק את אחד החדרים במתקן הלוחמה בשטח בנוי במתקן אדם. "קפצנו ישר, והקפיצה הייתה בסדר. בקפיצה השנייה, השלישית, הרביעית והחמישית, אני זוכר שנטרקתי חזק בקיר".
"כל תרגולת יכולה לגרום לפציעה"
ואם תהיתם כמה מתעקשים ביחידה על הבטיחות באימונים של ה"קופים" מהיחידות השונות, התשובה נמצאת בהוראות. כך למשל, אם החיילים שכחו בבסיס את מגני הברכיים (ברכיות), האימון יתעכב. נשמע רכרוכי? "התנגשות עם הקיר היא מתכון לפציעות", מסביר סגן ישי, ראש תחום "קופים" ופריצה בבית–הספר ללוט"ר. "כל תרגולת, אפילו הפשוטה ביותר, יכולה לגרום לפציעה".
קשה לסרטט קווים לדמותו של ה"קוף" המצוי: אורי למד בבית–ספר לקציני ים בעכו, דור בכלל רץ טריאתלונים וניגן בלהקת רוק באילת, וסגן ישי הגיע מאחת היחידות המיוחדות. יכול להיות שהדבר היחיד שמאחד את כל משפחת ה"קופים" הוא התשוקה לשתות קצת אקסטרים, ליהנות מייחודיותו של התפקיד. "צריך להרגיש את התפקיד הזה", פוסק סמל דור. "בשלב מסוים זה צריך להיות טבעי בשבילך. היו אנשים שלא הסתדרו ולא נשארו. זה דורש הרבה לוחמנות ולדעת לעבוד לבד".
אורי דווקא חושב שצריך להיות אמיץ, אחראי מאוד וגם תחרותי. "ביחידות שאנחנו עובדים איתן יש אנשים מיוחדים", הוא מספר. "בדרך כלל, כשיש אימונים, עם כל הרצינות והבטיחות, אנחנו מתחרים בינינו באווירה טובה על מהירות. זה תחום מאוד תחרותי, סוג של ספורט".
כל ירידה למטה מתחילה בספירה לאחור. ארבע, שלוש, שתיים, אחת וה"קופים" כבר למטה, באחד החלונות, סורקים ולא משים מהפתח. בסוף כל תרגולת, כשנוגעים בקרקע ומשתחררים מהחבלים, ה"קופים" שבים לעולם, ומטפסים את הדרך לגג במדרגות. "מבאס לעלות את המדרגות למעלה", אומר אורי. אבל רק מתן מציע פתרון מעשי: מעלית. "אנחנו כבר בונים אותה", הוא ממלמל, ועושה את כל הדרך בחזרה למעלה.