תקיפה לא תהיה תחליף למחאה: התרחישים האפשריים באיראן

המחאות באיראן וההחרפה בדיכוי האכזרי של המשטר, יחד עם האיומים הפומביים שמשמיע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מחזירים למרכז הבמה תרחיש שעד לא מזמן נחשב קיצוני: תקיפה אמריקנית ישירה נגד המשטר בטהרן ומנגנוני הדיכוי שלו. גורמי ביטחון במערב מעריכים כי אם וושינגטון תחליט לפעול, זה לא יהיה עוד מבצע סמלי אלא מהלומה רחבה, ממוקדת ובעלת מסר אסטרטגי ברור, לערעור יציבות המשטר והפחתת יכולתו להגיב צבאית באזור.

אחת האפשרויות הדרמטיות ביותר שנבחנות, על פי הערכות ביטחוניות, היא תקיפה שמטרתה חיסול בכירי המשטר האיראני ובראשם המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. מהלך כזה, אם ייצא לפועל, דורש יכולות מודיעיניות ומבצעיות אדירות, וייחשב חסר תקדים בהיקף ובמשמעות שלו. תקיפה המכוונת ללב מוקדי קבלת ההחלטות בטהרן.

התרחיש הסביר: חיסולי בכירים ותקיפת כוחות הדיכוי

ההנחה היא שחיסול הנהגה בכירה עשוי ליצור זעזוע עמוק בצמרת השלטון, להחריף מאבקי ירושה פנימיים ובנוסף לתת רוח גבית למחאות האזרחיות ברחבי המדינה.

תרחיש סביר נוסף הוא תקיפה נרחבת של מפקדות, בסיסים ומתקני שליטה של כוחות הביטחון הפנימיים ובראשם משמרות המהפכה, הבסיג' והמשטרה האיראנית. כוחות אלה מהווים את עמוד השדרה של דיכוי המחאות, ופגיעה בהם עשויה להביא לשחיקת יכולות של המשטר לשלוט בשטח, להפעיל כוח מאורגן ולהגיב במהירות להתקוממות אזרחית. תקיפות כאלה עשויות להתמקד במתקני פיקוד, מחנות אימונים, מרכזי מודיעין ומערכי תקשורת של הגופים האלה, במטרה להסב אבדות כבדות לכוחות משמרות המהפכה והבסיג'.

היכולות הצבאיות: פגיעה במערך הטילים האיראני

חלק מרכזי נוסף בתוכנית תקיפה אמריקנית, אם אכן תצא לפועל במסגרת ניסיון להחלשת המשטר, יהיה פגיעה ביכולות הצבאיות המאיימות מחוץ לגבולות איראן - ובראשן מערך הטילים והכטב"מים. ניתן להעריך שארה"ב תנסה לפגוע באתרי שיגור, מחסני טילים ומתקני פיתוח וייצור, במטרה לצמצם ככל האפשר את היכולת האיראנית לשגר טילים לעבר בסיסים אמריקאיים באזור וכן לעבר ישראל, כפי שאיים המשטר באיראן. מדובר במבצע שנועד לא רק להגן על בעלי ברית אלא גם למנוע הסלמה אזורית רחבה בעקבות התקיפה.

כל אחת מהאפשרויות דורשת מהאמריקאים עשרות רבות ואף מאות כלי טיס מסוגים שונים. תקיפה כזו תתבסס בראש ובראשונה על יכולות אוויריות ארוכות טווח. גורמים ביטחוניים מציינים שמפציצים אסטרטגיים של חיל האוויר האמריקני, דוגמת B-52, B-1B ו-B-2, ימריאו מארה"ב עצמה ומבסיסים מרוחקים כדי לבצע גיחות תקיפה מדויקות לעומק איראן עם חימושים במשקל כבד, פצצות חודרות בונקרים ונשק "סטנד-אוף".

לצידם, ישולבו במערכי התקיפה גם מטוסי קרב אמריקניים שכבר מוצבים במזרח התיכון, כאלו שיכולים לפעול במהירות ובגמישות גבוהה. לארה"ב יש בבסיסים במזרח התיכון ובאירופה מטוסי קרב רבים מסוג F-15, מטוסי F-35 ודגמים נוספים, שיהיו חלק מרכזי בתקיפת המטרות באיראן. בזירות אלו מוצבים גם מטוסי תדלוק, מודיעין, פיקוד ושליטה, כך שמדובר בכוח עוצמתי ומגוון.

העמימות סביב נושאת המטוסים ושאלת הגרעין

בניגוד למבצעים אמריקאיים קודמים, נכון לעכשיו אין באזור נושאות מטוסים אמריקניות פעילות. הגעת נושאת מטוסים לזירה עשויה להימשך כעשרה ימים לפחות. על פי הדיווחים, נושאת המטוסים "ג'ורג' בוש" אכן יצאה מנורפולק שבווירג'יניה, אך יעד הפלגתה אינו ידוע ולא ברור אם תצטרף למהלך התקפי או תשמש ככוח הרתעה בלבד.

בישראל עוקבים בדריכות אחרי ההתפתחויות. נראה כי מבחינת ישראל, שילוב אתרי הגרעין במטרות התקיפה הוא אינטרס אסטרטגי ראשון במעלה, גם אם וושינגטון עצמה מהססת להיגרר לעימות כולל סביב הסוגייה הגרעינית.

בשורה התחתונה, תקיפה אמריקנית באיראן, אם תתרחש, צפויה להיות מהלך רב-שכבתי ומהיר, במטרה למזער סיכונים: חיסול הנהגה, פגיעה בכוחות הדיכוי, נטרול יכולות טילים והפגנת עוצמה אווירית. השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא האם וושינגטון מוכנה לשלם את מחיר הסיכון להסלמה אזורית, או שטראמפ יבחר להסתפק באיומים כקלף לחץ נוסף על משטר שכבר מצוי תחת לחץ פנימי חסר תקדים.

האמת על אמירות ה"תקיפה להפלת המשטר"

עם זאת, נדגיש שבניגוד לפרסומים שונים, בוושינגטון ובירושלים לא רווחת התפיסה שלפיה ניתן "להפיל משטר" באמצעות תקיפה צבאית מהאוויר בלבד. גם אם תתקבל החלטה על פעולה צבאית, מטרתה לא תהיה הפלת המשטר האיראני כשלעצמה, אלא יצירת תנאים שיקשו עליו לשרוד מול לחץ פנימי גובר.

הפגיעה בכוחות הדיכוי, במפקדות ובסמלי שלטון נועדה בראש ובראשונה לעודד את המחאה ברחבי איראן, לערער את תחושת החסינות של ההנהגה ולצמצם את יכולת המשטר להפעיל אלימות רחבת היקף נגד המפגינים. ההנחה היא שהשינוי, אם יבוא, צריך להגיע מבפנים והתקיפה, ככל שתתרחש, תשמש זרז ותומך למחאה האזרחית - ולא תחליף לה.