עשרות אלפי חיילי מילואים של צה"ל עוזבים בימים אלה את משפחותיהם ויוצאים איש איש לנקודת הכינוס בסמוך לרצועת עזה. הורים לילדים קטנים, סטודנטים, בעלי עסקים ומכל שכבות האוכלוסייה הם עזבו הכל ומיד לאחר השיחה המוקלטת שבשרה להם שזומנו לצו 8 הם לא חשבו פעמיים ויצאו להגן על תושבי הדרום. בצבא יודעים לספר על יותר ממאה אחוזי היענות וממה שחלק מאותם אנשי מילואים מספרים לאתר פז"ם הם מגיעים מתוך תחושת שליחות, מוכנים להיכנס אל תוך הרצועה כשחלקם, תושבי הדרום, מגנים על ביתם שמופגז כבר ימים.
"הגיעו פי עשר אנשים ממה שהבסיס יכול להכיל"
"האמת שכבר ביום שישי ידעתי שיגייסו אותי", מספר סרן במיל' ה', קצין תותחנים. "המפקד שלי התקשר אלי ואמר שיגייסו אותנו ככה שהוא הכין אותי נפשית. ביום שבת בבוקר קיבלתי את הטלפון עם ההודעה של צו 8 והתארגנתי ליציאה. יצא שהיה לי יום כיף משפחתי כי הלכנו כל המשפחה לנקודת כינוס ועד שהתארגנו טיילנו באזור, ישבנו לאכול ביחד ורק בשעות הערב עלינו על אוטובוסים לדרום".
סרן ה', תושב הצפון ואב לשלושה ילדים, מספר שהקושי העיקרי נמצא במה שהוא מכנה מנהלות של הבית. "אמרתי לאישתי שאני מאוד מקווה שיקראו לי אבל ברגע שזה הגיע מנסים להבין איך לנהל את הבית לבד. מי יעזור בפיזור של הילדים וכל זה, כי האישה צריכה להמשיך לעבוד".
לאחר שגויס ה', הוא הרגיש מאוד מהר את מה שעובר על תושבי הדרום. "כשהגענו לבסיס ההתארגנות עשינו שיחת מוטיבציה מרעילה כזו, דברים שרואים בסרטים אמריקאים, והייתה תחושה של ביחד. במהלך ההתארגנות היו כמה שיגורים לאזור שלנו וממש מעלינו ראיתי שלוש יירוטים. אתה רואה את הרסס נופל ומבין למה אתה פה". גם ביחידת התותחנים של סרן במיל' ה' הייתה היענות גבוהה במיוחד. "מרוב אנשים שהגיעו לא היה איפה לשים את כולם. הגיעו פי עשר ממה שהבסיס יכול להכיל ואנשים הלכו לישון בבתים פרטיים של מי שגר קרוב".
"מפחד שלא אהיה בזמן ללידה של אשתי"
רס"ל במיל' א' מספר שישנו סיכוי גדול שהוא ייכנס לרצועה משום שהוא משרת בחטיבה סדירה. "אני מאוד מקווה שניכנס לרצועה ונעשה למצב בדרום סוף אחת ולתמיד. למרות הקושי, וזה ממש לא בא לי בזמן טוב הצו הזה, אני ממש שמח שקראו לי. אני טוחן מילואים ולא עושה את זה כדי לשבת על התחת מתי שיש מלחמה. אנחנו מתאמנים מאוד קשה בצאלים וכולם פה מוכנים לכניסה". לרס"ל א' יש רק חשש אחד: "אישתי בשלבי הריון מתקדם ואני מפחד שאני לא יהיה שם בלידה. זה לא פשוט כי יש לנו עוד ילד ולמרות שהיא הלכה לגור אצל ההורים שלה מאוד קשה לה. אבל התברכתי באישה מדהימה כי היא מבינה ותומכת גם אם לפעמים אנחנו רבים על זה. כשהתקשרו להודיע לי על הגיוס ראיתי את הפחד בעיניים של אישתי אבל עוד פעם היא מבינה ויודעת שהתחתנה עם מורעל לא קטן".
לרס"ל א' יש ניסיון מבצעי לא קטן. הוא גויס למילואים גם בחומת מגן, מלחמת לבנון השנייה ובעופרת יצוקה. "בסופו של דבר אנחנו פה כדי להגן על הבית וזה לא משנה באיזה גבול צריך אותנו. חלק מהמשפחה שלי גרים בדרום ואני רואה מה עובר עליהם. באף מקום לא היו מסכימים שירו לאזרחים על הבית ואנחנו לא צריכים להיות שונים. תבין הייתי באימון מילואים בשבוע שעבר, בכלל התאמנו ברמת הגולן ואיך ששמענו על התחלת המבצע כולם הלכו למפקדים וביקשו שלא ישכחו אותם, ובאמת לא שכחו אותנו".
"כולם פה נלחמים לתפוס גיחה"
בעוד שאנשי היבשה מתארגנים לכניסה ורואים את השיגורים מהקרקע, רס"ן במיל ע' גויס בין הראשונים וזכה כבר להשתתף בתקיפות כטייס קרב בחיל האוויר. "אני נמצא במילואים כמעט כל שבוע ככה שאצלי בבית ובעבודה די רגילים לזה. תראה יש לי יתרון על החברה מהקרקע כי אני עדיין יכול לצאת פה ושם והסיכון שלי הרבה יותר קטן מאנשי היבשה. אני יותר חושש לחברים שלי שמשרתים או שגייסו אותם משם אבל כולנו מבינים למה אנחנו פה".
"יצא לי לראות שיגורים מהאוויר וזה משהו שמכה בך", ממשיך רס"ן ע'. "יש לך בלב תחושה של החמצה על כל שיגור כזה ואני לפחות ממהר להתעדכן איפה זה נפל ומה קרה. אבל בסופו של דבר עיקר המחשבות שלנו נמצאות בכיוון המקצועי כי זה משהו שנמצא אצלנו בדם, באופי. כשאתה באוויר אתה לא חושב על המשפחה והחברים. כל מה שמעניין אותך זה שהפצצה תפגע בדיוק במטרה ולא תהיה שום תקלה. רק אחרי שאתה מסיים לתחקר את הטיסה אתה מרשה לרגשות שלך לחדור גם למוח". על הלך הרוח בטייסת אומר רס"ן במיל ע' שאנשי מילואים הגיעו גם בלי שיקראו להם, "וכולם פה נלחמים לתפוס גיחה. חלק מאתנו גרים בדרום ובדרך ליעד הם עוברים מעל לבית שמופגז. יש בזה נדבך נוסף שמעניק לטיסה תחושה של שליחות מאוד חזקה".
"מקווה שתיזכרו בנו גם בימי שלום"
איש מילואים שחווה את המצב בדרום כפי שהוא זה סגן נ', קצין בפיקוד העורף שגויס בגל הראשון. "לא באמת הייתי צריך את הצו כדי לדעת שיגייסו אותי. איך שהתחיל המבצע לקחתי תיק שמוכן אצלי תמיד ושמתי אותו בכניסה לבית. ההורים שלי, באופן לא רגיל, ביקשו ממני לא ללכת אבל אין ברירה. כשהתקשרו לצו 8 הייתי מחוץ לבית אחרי שתי שניות". במסגרת תפקידו הוא נמצא באחת מערי הדרום שמופגזות ומסייע לאזרחים. "כתפקיד במילואים זה השליחות הכי גדולה, לא פחות מלוחם. אנחנו מרגישים פה הכול. אתה רואה את המטוסים שתוקפים בעזה, שומע את הצבע האדום ואחר כך את הפיצוצים. סרט לא פשוט אבל פה זה התפקיד שלך ואחרי שאתה יוצא מהמחסה אתה רץ לרחוב כדי לסייע לגורמי הביטחון בעיר ולתושבים".
"מבחינתי אני לא חוזר לבית גם אם המבצע הזה ימשך שנה. יש לי הזכות להיות חלק ממבצע כזה ולסייע לאזרחים בשעה הכי קשה שלהם. אני רק מקווה שידעו לנצל את המצב ושהפעם יסיימו את זה כמו שצריך כי אני עושה הרבה ימי מילואים ועברתי כבר את כל סבבי ההסלמה האלה. אני רואה מה זה עושה לאזרחים ואי אפשר להמשיך ככה. אני מודה שכל הימי מילואים פוגעים מאוד קשה בעבודה וכבר קבלתי כמה רמיזות מהמעסיק שלי אבל שידעו שכולנו תמיד נמשיך להגיע ולהגן כי אין אף אחד אחר שיעשה את זה". יש לסגן נ' עוד מסר אחד: "כולם נזכרים בנו במצבים כאלה של מלחמה ואני מקווה שתזכרו אותנו גם בימי שלום כי גם אז צריך אותנו".