פלסר 7
'להסתכל על הצוות הסחוט שלך ולדעת שלא הלכת לידם, אלא הלכת איתם' | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים

סמ"ר עמית צ'פלין (22) וסג"ם שלומי וינברגר (21) התחילו את השירות בפלס"ר 7 באותו הצוות בנובמבר 2009, "הדרך הקונבנציונאלית להגיע לפלס"ר השריון היא להתגייס כשריונר ולאחר טירונות של כשלושה שבועות בשיזפון לצאת לגיבוש של שלושה ימים בו נמדדים על יכולות פיזיות, עבודה בצוות וכושר עמידה במצבים קיצוניים. לגיבוש מגיעים בהתחלה כ-200 חיילים ומסיימים אותו ארבעים. עשרים הולכים לפלס"ר 7 ועשרים לפלס"ר 401", כך מספר עמית שהגיע לשרת ביחידה בדרך זו, לעומת חלק מחבריו לצוות שהגיעו לאחר שנפלו מקורסים של השייטת או מקורס טיס. לעומתו מספר שלומי, "שובצתי למג"ב ואחרי שביקשתי שינוי שיבוץ הגעתי לשרת כשריונר. לאחר ארבעה חודשי טירונות החלטתי שאני רוצה לעשות בצבא משהו יותר משמעותי וביקשתי לצאת לגיבוש פלס"ר כי שמעתי על היחידה מחברים. אחרי שעברתי את הגיבוש התחלתי מחדש את כל הליך ההכשרה".

הלוחמים בפלס"רי השריון הם חוד החנית ו"החי"רניקים" של חטיבות השריון. הם האמונים על פתיחת הציר לפני החטיבה, ועל כן מוכשרים לתנועה חשאית ולאיתור ונטרול מארבים וכוחות אויב, כמו גם לאיסוף מודיעין ולביצוע משימות מיוחדות. הפלס"רים הם "מלכי הסיור", ונחשבים למקצועיים ביותר בתחום זה. להבדיל מחטיבות החי"ר, המתקדמות בקצב רגלי, חטיבות השריון דוהרות קדימה, גומאות שטחים ניכרים בעזרת הטנקים בזמן קצר. לוחמי הפלס"רים בשריון הם עמוד האש שלפני המחנה.

ההכשרה של פלס"ר שריון כוללת ארבעה חודשי טירונות בבא"ח גולני יחד עם סיירת אגוז במהלכם הם עוברים הכשרה ראשונית של חי"ר – רובאי 05. לאחר מכן, עוברים חודשיים נוספים של אימון מתקדם בו משלימים רובאי ל-07 כאשר שיאה של חצי השנה הראשונה הוא מסע הכומתה שבסופו טקס השבעה מרגש וקבלת הכומתה השחורה הנכספת. "אין כמו לסיים שבוע שבו הלכת עשרות קילומטרים, לעמוד על פסגה של תל גבוה ברמת הגולן בקור מקפיא או בחום אימים, להסתכל על הצוות הסחוט שלך ולדעת שלא הלכת לידם, אלא הלכת איתם" מספר שלומי.

פלסר שריון
פלס"ר שריון. עמוד האש שלפני המחנה | צילום: ירדן בן עמי , אתר צה"ל

בלילה הולכים, בבוקר מסתווים בין שיחים

לאחר חודשיים באימון המתקדם עולה הצוות למפקדת היחידה בבסיס "קצבייה" ברמת הגולן, שם עובר הצוות חצי שנה נוספת בפלוגת מסלול בה מסיימים את כל ההכשרות כאשר כל שבוע מוקדש לנושא אחר: סיור, ניווט, קליעה, הסוואה, אב"כ, קרב מגע, וכו'. לקראת סוף המסלול מתקיים שבוע שמוקדש לסיכום כל החומר הנלמד במהלכו החיילים מגיעים לקצה היכולת הפיזית שלהם. "אני זוכר את השבוע המסכם של הניווטים, הלכתי עם רפא, חבר לצוות, במשך ארבעה ימים וארבעה לילות בשטח מהים התיכון עד הכנרת, רק שנינו. בלילה ניווטנו לאורך 30 קילומטר ובבוקר יישנו בין שיחים. זו לא חוויה שהייתי עובר עם החברים מהבית וזה קירב ביננו מאוד" נזכר עמית באחת החוויות המרכזיות בשירות שלו.

את המסלול מסיימים במסע מפרך באורך של 60 קילומטר שמסתיים בפסגת הר בנטל ברמת הגולן, "הרגע הכי מרגש הוא המפגש עם ההורים  שהצטרפו אלינו לקילומטר האחרון במסע לפני טקס מרגש בפסגת הר בנטל. אין כמו לנשום את האוויר הזה – של תחושת ההצלחה של הסוף", מספר עמית.

משפחה

כמעט כל מי שתשאל בפלס"ר 7 למה כדאי לשרת ביחידה יענה – "המשפחתיות והאהבה שבין הלוחמים". "החוויות מתעצבות גם על הקושי אבל בעיקר על ההנאה והכיף שבשירות. 'יחידה משפחתית' הפך להיות מעין מוטו שלנו",  אומר שלומי שכיום הוא מפקד על החיילים שעברו יחד איתו את כל המסלול. "הקונפליקט בין מפקד לבין חבר צוות הופך משמעותי פחות בעיקר בגלל האופי של היחידה שמאפשר לי להיות גם חבר וגם ברגע האמת לקחת את הסמכות ולהוביל את הצוות", עמית מחזק את דבריו ואומר "אין סיכוי שבסופי השבוע אנחנו לא מתראים, יש הווי שהחברים מהבית לא יכולים להבין".

פלסר 7
פלס"ר 7. 'יחידה משפחתית' | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים

היום היחידה תופסת קו בחטיבת שומרון ומבצעת משימות מיוחדות לשמירת השקט בגזרה. זאת אחרי שעברו לפני כן אימון של כארבעה חודשים ברמת הגולן בו עברו שבועות לחימה בשטח בנוי, בשטח פתוח, שבוע של תרגיל יחידה ותרגיל חטיבתי מלא בו הובילו את החטיבה בכל רמת הגולן.

>>לוחמות עם עוקץ: להיות לוחמת ביחידת הכלבנים