לשמונת האחים הקטנים של סמל בנימין (בני) רוזנפלד (19) יש הרבה סיבות להתגאות באחיהם הגדול. רוזנפלד, בן למשפחה חרדית, ביקש למצוא את הדרך שלו לתרום למדינה ומצא אותה כשהתגייס כלוחם בגדוד החי"ר החרדי היחיד בצבא - "נצח יהודה", בחטיבת כפיר. אחרי מסלול ההכשרה הוא יצא לקורס מ"כים, וכיום הוא מפקד על כיתת טירונים בבסיס האימונים החטיבתי בבקעת הירדן. בשבועות הקרובים הוא צפוי להתחיל את ההכנה לקורס הקצינים, בסופו יחזור לגדוד כמפקד מחלקה.
את כל זה רוזנפלד מעולם לא סיפר לאחיו הקטנים. הוא לא סיפר על הקשיים בטירונות, על מנות הקרב בשבועות השטח, על החוויות מקורס המ"כים. אם זה היה תלוי בו, הוא כבר מזמן היה מספר להם הכול - אבל אסור לו לשבור את הכללים. בדיוק בגלל זה, בכל פעם שהוא מגיע לביקור בבית הוריו שבירושלים הוא מחליף את המדים הירוקים בחליפה שחורה, מוודא שלא השאיר על עצמו שום רמז להיותו חייל, בטח שלא לוחם. "האחים שלי לא יודעים שהתגייסתי", מספר רוזנפלד. "ההורים יודעים, והם הסכימו שאשמור על קשר עם המשפחה רק בתנאי שאשמור את השירות בסוד. אני כבר לא בטוח מה ההורים שלי מספרים להם, כי כל פעם יש סיפור כיסוי קצת שונה, אבל נכון לעכשיו הם חושבים שאני לומד בפנימייה בצפון וחוזר הביתה לעתים רחוקות. כבר היו כמה פעמים שרציתי להפסיק עם זה, לספר להם את האמת, אבל עדיף ככה. אני לא רוצה לשבור את הכלים מול ההורים שלי".
סיפורו של הלוחם החרדי, שהתגייס תחת מעטה חשאיות כמעט מוחלט, עשוי להישמע תלוש לרוב לובשי המדים. את החרדים שמשרתים בצה"ל זה לא ממש יפתיע: עשרות מהם בחרו להתגייס מבלי לספר לאנשים הכי קרובים אליהם, לרוב מתוך חשש מהמחיר החברתי שהם ומשפחתם ישלמו. תופעת השוליים הזאת, שלא נחשפה עד היום, מחדדת עד כמה מורכבת סוגיית גיוס החרדים: נושא שעלה שוב לכותרות, עם פרסום תוצאות הבחירות ותחילת המשא והמתן הקואליציוני, בו משחקת שאלת השוויון בנטל תפקיד גדול מתמיד. "יש לא מעט חרדים שיודעים שהדרך היחידה שלהם להתגייס לצה"ל היא לשמור על העניין בסוד מפני הקהילה, אפילו מפני המשפחה שלהם", אומר יוסי כהן, פרויקטור שילוב חרדים באט"ל (אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה). "השאלה האמיתית היא מה קורה אחרי שהסוד נחשף. בחלק מהמקרים המשפחה מקבלת את זה, אפילו מתחילה לראות את היתרונות. אבל יש משפחות שלא משלימות עם זה".
הצבא – מפלט ממוסדות החינוך החרדים
כמעט לפני שנה, בסוף בפברואר 2012, ביטל בית־המשפט העליון את תוקפו של חוק טל, שפטר חרדים מגיוס על פי חוק שירות הביטחון. באוגוסט האחרון, כשתוקף החוק פקע סופית, הדיון הישן קם לחיים. בשיח הציבורי שהתנהל מאז נזרקו הרבה מאוד ביטויים ומושגים לאוויר: מ"תורתו אומנותו", דרך "ועדת פלסנר", ועד מתווה לפיד ופשרת יעלון. ועדיין, רוב הציבור מתקשה לעקוב אחרי ההתנהלות בסוגיה מאז, ולא לגמרי יודע איך מתייחס הרחוב החרדי לעניין. "בניגוד לחילונים או לציונות הדתית, החרדים לא חונכו על ערכי צה"ל", מסביר הרב דוד פוקס, אחד הרבנים שמלווים את החיילים של גדוד "נצח יהודה". "בגלל זה רוב החרדים שמתגייסים לא עושים את זה מתוך רצון לשמור על המדינה ועם ישראל, לפחות לא בהתחלה. הם מגיעים לצבא כי הם לא הסתדרו בישיבות, והם מחפשים מסגרת אחרת. הרבה רוצים לרכוש מקצוע דרך המסלולים שהצבא מציע".
גם במקרה של סמל רוזנפלד, שגדל בשכונת נווה יעקב בירושלים, הרעיון להתגייס הגיע אחרי תקופה ארוכה בה עבר בין מסגרות בשולי החברה החרדית. "אני מאמין באלוקים", הוא חוזר ומדגיש מספר פעמים לאורך השיחה, "אבל הבעיה שאף פעם לא ממש מצאתי את עצמי במסגרות של העולם החרדי. כבר בתחילת גיל ההתבגרות התחלתי לשוטט ברחובות, ואני זוכר פעם אחת שמצאתי את עצמי מחוץ לשכונה. הייתי בשוק מכל האנשים, מהחנויות, מהאוטובוסים. בפעם הראשונה ראיתי מכשירי חשמל שלא ידעתי שקיימים".
הוריו של רוזנפלד ראו בחשש את בנם פורץ את גבולות העולם החרדי. בגיל 14 הוא יצא לרחוב, הסתובב עם נערים כמותו וישן במשך חודשיים במגלשות של גנים ציבוריים. משם התחיל לעבור בין ישיבות ומסגרות שונות של הציבור החרדי לנוער נושר, כשהוא שומר על קשר רופף עם הוריו. בגיל 16 וחצי הוא קיבל את הצו הראשון - ובחר להתגייס. "אמרתי להורים שלי שאין סיבה שלא אשמור על המדינה. הרגשתי שאין סיבה שלא אתן את החלק שלי", הוא משחזר. הוריו ניסו לשכנע אותו לוותר, ופנו לייעוץ של רב. הגדול בתורה המליץ לאפשר לבנם להתגייס למסלול של גדוד "נצח יהודה", ובמקביל - שישוב להתגורר עם משפחתו. אמו התקשתה לקבל את הפסיקה, והחליטה באופן נדיר שלא לשמוע בקול הרב. "היא בעיקר פחדה על המשפחה", מסביר בנה. "אם הם היו תומכים בגיוס שלי זה היה מכתים את כולם. אנשים היו אומרים שיש משהו בעייתי בחינוך של הילדים, וזה היה פוגע גם באחים שלי".
הסיפור של רוזנפלד, כאמור, אינו היחיד: יש לא מעט הורים חרדים שמסרבים לשלם את המחיר החברתי הכבד שהגיוס של בנם עלול לגבות ממשפחתם. "אנשים במגזר החרדי רואים בצה"ל משהו מאוד מאיים, בעיקר כי הם לא מכירים אותו", מפרט הרב פוקס. "הם לא תמיד יודעים שיש מסלולים שמותאמים לאורח חיים חרדי, או מה היתרונות בשירות. הם מפחדים שגיוס במשפחה יפגע בשידוך של הילדים האחרים, או ימנע מהם להתקבל למוסדות חינוך טובים".
סמל רוזנפלד חי לבדו בדירה בירושלים מאז גיוסו. מלבד הוריו ושלושת אחיו הגדולים ממנו - אף אחד לא יודע על שירותו. אחת לכמה חודשים הוא מבקר בבית הוריו, שם הוא פוגש את שמונת אחיו הנוספים. במובן מסוים, הוא כבר התרגל לחיים הכפולים - ועם זאת, נראה שכל ביקור מכביד עליו מחדש. "אני זוכר פעם אחת שבאתי וקראתי בבית את 'המבצר', עיתון חרדי", הוא אומר. "כתבו שם שצה"ל משלם לחרדים שיתחפשו לחיילים ויסתובבו בשכונות חרדיות, כביכול כדי לשכנע צעירים להתגייס. ידעתי שזה שקר, ורציתי להגיד את זה לאחים שלי, ולא יכולתי לעשות עם זה כלום. זה מצב הזוי".
"היה לי ברור שבסופו של דבר יגלו את זה"
בבית הדפוס שבבסיס תל השומר עומד רב"ט יחיא קהלני (22) ומנקה בדייקנות את המכונה המלוכלכת. "היא מכינה מחברות", הוא מסביר כשהוא מכניס ערמה של ניירות לפתח המכונה. "את האמת, לא הייתי בטוח שאחזיק כאן שנה וחצי. בינתיים הצבא זה המסגרת שנשארתי בה הכי הרבה זמן. בישיבות הייתי מחזיק גג שנה. כנראה שזה שילוב של המסגרת עצמה עם העובדה שהתבגרתי. כשאתה הופך לאבא, דברים נראים אחרת".
קהלני התגייס לצבא דרך מסלול שח"ר (שילוב חרדים), תוכנית שהחלה לפעול ב־2007 במטרה לשלב חרדים בתפקידים עורפיים בצבא. בניגוד ללוחמים של "נצח יהודה", שמתגייסים בגיל 18, אלה שמגיעים למסלולי שח"ר בדרך כלל בתחילת גילאי העשרים, כבר נשואים ולרוב עם ילדים - נתון המקנה להם משכורת גבוהה באופן משמעותי מחייל החובה הממוצע. גובה השכר והצורך של קהלני לפרנס את אשתו ובתו בת השנתיים היו הסיבות העיקריות בגללן בחר להתגייס. "אם לא הייתי הולך לצבא הייתי צריך להמשיך לעבוד בעבודות מזדמנות שמשלמות בשחור, ונמאס לי. רציתי לפרנס את המשפחה שלי בכבוד", הוא מסביר. "ועדיין, היו לי התלבטויות. אני לא בן־אדם שמפחד ממה שיגידו עליו, אבל פה ידעתי שיהיה בלגן, בעיקר מצד ההורים שלי ושל אשתי. בסוף החלטתי ללכת על זה מבלי לספר להם. רק אשתי ידעה שאני הולך לצבא, והיא מאוד פחדה מזה".
אחרי שרשרת החיול, קהלני נשלח לטירונות בעוד אשתו נשארה לבד עם בתם. עבור רבים כמותו, שמתגייסים בסתר, זה השלב הקשה ביותר. "חייל שעושה יומיות עוד יכול איכשהו להסתיר את זה, אבל להיעלם לכמה שבועות זה לא פשוט", מספר כהן מאט"ל. "אנחנו כבר מכירים את הבעייתיות הזו, ומשתדלים לעזור איפה שאפשר".
אחרי שבוע וחצי בטירונות, קהלני חזר לראשונה לביתו שבירושלים. בצירוף מקרים מפתיע, כשירד מהאוטובוס בעיר - לראשונה במדים - הוא פגש את חמותו, שהזדעזעה לראות את חתנה מחויל. "היא הייתה בהלם מוחלט, לא הצליחה להוציא מילה מפה. היה לי ברור שבסופו של דבר יגלו את זה, אבל באותו רגע גם לי לא היה מה לומר", משחזר קהלני. "עוד באותו יום ההורים של אשתי ושלי כבר התקשרו הביתה. הם אמרו שזה מסוכן, שאפשר להידרדר לחילוניות, בעיקר הפחיד אותם שיש בצבא בנות לא צנועות. הסברתי להם שהמסלול שלי זה לא צבא רגיל, שאין בו פריצות. בסוף ההורים שלי למדו להשלים עם זה, ההורים של אשתי קצת פחות".
המקרה של קהלני נגמר בטוב: הוא שומר על קשר עם משפחתו, וכפי שהוא מספר - הוריו אפילו מקבלים את הגיוס. אבל זה לא תמיד נגמר כך, ויש מקרים מורכבים שסופם שמח פחות. הצבא באותן פעמים נמצא שם כדי לסייע במידת הצורך. "אנחנו בהחלט מודעים לתופעה, יש הרבה צעירים שעושים את הצעד הזה מבלי לספר להורים", אומר רב שח"ר מהרבנות הצבאית, רס"ן הרב שמשון קליין. "אנחנו רואים חשיבות גדולה בלספק להם את התמיכה שהם צריכים, אם זה ת"ש או ליווי צמוד. בחלק מהמקרים המשפחות באמת מנתקות קשר עם הצעיר שהתגייס, וכשהם מסיימים את הצבא הם למעשה יוצאים לעולם לבד. גם שם אנחנו דואגים להמשיך וללוות אותם, ולנסות למצוא להם ישיבות או מסגרות שיוכלו לתמוך בהם".
"הייתי מחביא מתחת למיטה ספרים על יוני נתניהו"
הציבור החרדי בארץ מורכב ממספר רב של זרמים וחסידויות, כשלכל אחד יחס שונה לגיוס בניהם לצבא. קהלני מגיע מזרם ספרדי שמחמיר פחות בנושא הגיוס. רב"ט דוד כהן, לעומת זאת, התגייס ל"נצח יהודה" מאחד הזרמים הנוקשים ביותר במגזר - שמטיל איסור גורף ומוחלט על שירות בצה"ל. "הגעתי מרקע שמתרחק מהציונות בכל דרך אפשרית", הוא מעיד על עצמו. "איכשהו התחלתי להתעניין בנושא של הצבא, ושל הציונות, שהקימה את המדינה. בישיבה הייתי מחביא מתחת למיטה ספרים על יוני נתניהו ומאיר הר־ציון, וקורא אותם כשאף אחד לא רואה. הרבנים לא ידעו".
כשהגיע הצו הראשון אל סף דלתו האפשרות קרצה לו, וכשהוריו הבינו שבנם שוקל ברצינות להתגייס - איימו שינתקו איתו קשר. "זה קורע מבפנים, להחליט בין הערכים שלך לאנשים שאתה אוהב", הוא מספר. "בסוף החלטתי ללכת עם הערכים שלי. ידעתי שאם הם היו יודעים שאני באמת עומד להתגייס הם היו הופכים את העולם כדי שזה לא יקרה, ובגלל זה לא סיפרתי".
כהן, שגר כבר מחוץ לבית הוריו, הגיע לבד ביום גיוסו ללשכת הגיוס בירושלים, ועלה על האוטובוס. אחד השכנים שעבר במקרה באזור הבחין בו, ומיהר להתקשר להוריו בבהלה. "כשאבא שלי גילה שהתגייסתי זה שבר לו את הלב, כי הוא ידע שהוא יצטרך לוותר עליי", הוא מגלה. נראה שבמידה מסוימת, למרות הקושי, הוא מבין את הבחירה של הוריו. "תמיד לקחתי בחשבון שיכול להיות שאשלם על הגיוס מחיר כבד", הוא מוסיף בפשטות. "ההורים צריכים לחשוב גם על העתיד של האחים שלי. אני מאמין שיום ויבוא והם יעריכו את הבחירה שלי, ללכת עם הערכים שלי, אבל ברור לי שהחברה החרדית עוד צריכה לעבור שינוי גדול יותר לפני שזה יקרה".
בניגוד לכהן, סמל רוזנפלד נותר עם סימני שאלה רבים לגבי הוריו. "קשה לקבל את זה שההורים שלך ויתרו עליך", הוא אומר. "כשאני חוזר לצבא אחרי סוף שבוע בבית ושומע מישהו בפלוגה מספר שאמא שלו בישלה במיוחד בשבילו, זה צובט בלב, לחשוב שלי אף פעם לא יהיה את זה".
אישור נסיעה על אזרחי, דואר צבאי במעטפות לבנות
על אף הקושי, רוזנפלד ממשיך בתפקידו כמפקד כיתה ומשתדל לעזור לחיילים שעוברים קשיים שדומים לשלו. "יש לי חייל שגר עם ההורים שלו, וגם הוא לא יכול לספר לאחים שהוא התגייס", מגלה רוזנפלד. "פעם, כל פעם שהוא היה יוצא הביתה הוא היה מחליף את המדים באיזה מקלט ציבורי, אז דאגתי לסדר לו אישור לנסיעה על אזרחי. לא מזמן הוא גם קיבל חייל מצטיין", הוא מוסיף, "אבל היה לי ברור שלא יהיה לו ממש למי לספר".
הגורמים שעוסקים בגיוס חרדים ובשילובם בשורות הצבא, כאמור, מודעים לתופעת המתגייסים בחשאי - והמענה שהם מקבלים כבר מובנה. "המענה שהם מקבלים מאד רגיש, והטיפול מקבל עדיפות עליונה", אומר רס"ן הרב קליין. "רבני היחידות מקבלים עדכון מרבני הפיקודים והחילות במקרים מיוחדים. יש נוהל מסודר של חיילים שמבקשים אישור לנסיעה על לבוש אזרחי, כדי שלא יגיעו הביתה עם מדים ושהמשפחה תגלה שהם בצבא. מעבר לזה, בשח"ר דואגים לא לשלוח להם דואר הביתה, או לשלוח אותו במעטפות לבנות, בלי סממנים של צה"ל, כדי שלא יעלה חשד שהם קשורים לצבא. "מעל הכל", הוא מדגיש, "התמיכה שלנו היא בסופו של דבר להיות שם בשביל אותם חיילים, להקשיב לקשיים שלהם, ושיוכלו להמשיך לשרת בהצלחה".
לצד המחיר המשפחתי והנפשי שאותם צעירים משלמים, חשוב להזכיר שרבים מהם מרוויחים בשירות - לצד המקצועות והשכר - גם כלים וערכים, שימשיכו לשרת אותם לאורך החיים. "לכל מחזור שמתגייס נותנים למלא שאלון על השירות", מוסיף הרב פוקס. "בתחילת הדרך הרוב מעידים שהם בחרו להתגייס בשביל מסגרת או מקצוע, אבל שנה אחרי - כבר למעלה מ־80 אחוזים כותבים שהם עושים את זה בשביל לשמור על עם ישראל. זה תהליך ארוך ואטי, אבל בסוף אני מאמין שההבנה הזאת תחלחל לא רק לאותם צעירים, אלא לכל החברה החרדית".