מאבק השמיניסטים (צילום: אבי אליהו, פז"ם)
גל דאלי (משמאל) ודניאל דרזיה (מימין). בני הנוער ששינו לכולנו את השיחה היומית | צילום: אבי אליהו, פז"ם

רחוב ארלוזורוב בתל אביב, תחנת רכבת מרכז, מראה סוריאליסטי של אוהלי סיירים, אפודים וקיטבגים ממש כאן על הדשא במרכז תל אביב. ליד האוהלים, שלטים שקוראים לשוויון בגיוס ובנשיאה בנטל. בתוך האוהלים יושבים פעילי מחאה ואיתם אנשי ציבור שבאו לתמוך, בכירים לשעבר בצבא וחברי כנסת.

בתוך המחנה הצבאי המאולתר האלו אני פוגש את מי שעדיין לא עלו על מדים, אבל כבר למעלה מחצי שנה מנהלים מלחמה על השוויון בנשיאה בנטל ועל זה שכולם יתגייסו וישרתו ביחד. "האידיליה שאני רואה היא שכולם משרתים ביחד – חרדים וחילונים, כולם ביחד, כל אזרחי מדינת ישראל מתגייסים כדי להגן על המדינה", כך אומר גל דאלי, מי שבשבוע האחרון ירש את המנהיגות על המאבק שהתחיל אותו יותם ברגר, חברו למאבק כותב מכתב השמיניסטים שפורסם על ידיו בפייסבוק בדצמבר שנה שעברה ושחתמו עליו למעלה מ-5,000 בני נוער. איתו נמצאת דניאל דרזיה מגבעתיים, גם היא זה עתה סיימה תיכון, גם היא נחושה להצלחת המאבק הזה.

גל ודניאל עדיין לא יודעים לאן ומתי יתגייסו, אבל הם מאוד היו רוצים להתגייס ולשרת עם כל עם ישראל יחד איתם.

מאבק השמיניסטים (צילום: אבי אליהו, פז"ם)
מחנה צבאי במרכז תל אביב | צילום: אבי אליהו, פז"ם

"אם אני לא אעשה את זה, אז מי כן?"

כשאני שואל את גל אם כמי שבקרוב יתגייס הוא מרגיש פראייר, הוא לא מתבייש להגיד לי שכן, אבל ממהר להצדיק את זה. "אם אני לא אעשה את זה, מי יעשה את זה? אני גדלתי בבית שחונכנו בו לתת כמה שאפשר". גל רוצה לתת כמה שהוא יכול ורוצה להיות קצין, "אני מקווה שאני אוכל להיות לוחם, הפרופיל שלי הוא 72. אני רוצה לתת הכי הרבה למדינה. מבחינתי זה להיות לוחם ולהגן על המדינה מבלי להוריד מערכם של סוגי שירות אחרים". דניאל מצידה רוצה להיות מש"קית ת"ש, "אני רוצה להיות שם בשביל החיילים שלוחמים ונותנים מעצמם בכל מיני בסיסים נידחים. אפשר לעשות את זה בהרבה מסגרות אחרות, אבל מי כמונו יודעים, מבפנים זה הרבה יותר קל לעשות".

אני מקשה עליה ושואל איך היא יודעת כמה קל או קשה זה מבפנים, הרי היא משתתפת כבר כמה חודשים במאבק מחוץ לצבא. היא מחייכת, "אני יודעת בדיוק כמה זה קשה לשנות מבחוץ".

"הטריגר היה מכתב השמיניסטים שפורסם בפייסבוק ומשם זה עלה ותפס תאוצה ובני נוער כמוני וכמו דניאל הבנו שיש כאן משהו שהוא לא נכון. ככה דרך הפייסבוק כל אחד הציע רעיונות, נפגשנו חשבנו וזה עוד ימשיך. זה מאבק שעוד ייקח זמן", מתחיל לספר לי גל על התחלת המאבק שעליו הם משקיעים את רב מרצם וזמנם בחודשים האחרונים. "התגבשה קבוצה של 20-30 בני נוער שרוצים שינוי, שדורשים שינוי. ב-23 בפברואר קיימנו הפגנה ראשונה בבית אריאלה". "הגיעו ממש מכל הארץ, היה אוטובוס שיצא מהערבה", ממשיכה אותו דניאל. "לא היה דבר כזה קודם, זו הפעם הראשונה שבה בני נוער מוצאים בני נוער לרחובות. הגיעו לשם בני נוער מכל הארץ".

מאבק השמיניסטים (צילום: אבי אליהו, פז"ם)
אזרחים מגיעים לתמוך במחאה | צילום: אבי אליהו, פז"ם

פראיירים? כן, קצת

אני שואל את גל איך הוא ירגיש כשחיילים שישרתו איתו ישתחררו אחרי פחות זמן כי הם בישיבת הסדר או כי הם יהיו חרדים ויאשרו להם שירות של שנה וארבעה חודשים, הוא עונה לי מעט במרירות "זה משביז, זה טיפה מבאס שאנשים איתך בגדוד או המחלקה לא נותנים שירות ששווה לזה שאתה נותן. זה הזמן להילחם כדי שגם זה ישתנה".

את המאבק שהם התחילו ברחוב, הם מעבירים מהר מאוד לאולמות הדיונים בכנסת. "היו לנו מלא פגישות בכנסת", אומרת דניאל בטון עייף כמי שרוצה לרמוז שהפגישות היו ארוכות, מעייפות משעממות ואולי לא יעילות. גל מספר: "נפגשנו עם דיכטר בכנס שהוא ארגן 'חוק טל שנת ההכרעה', עם בוז'י הרצוג, עם ליברמן, מופז, עם ברק". דניאל מוסיפה שיותם, יזם המחאה נפגש גם עם ראש הממשלה ועם הרמטכ"ל. כשאני אומר להם שזה מאוד מרשים שכל אנשי הציבור האלו היו מוכנים להיפגש איתם, נראה שבני הנוער האלו לא פראיירים והם חושדים בכוונות הפוליטיקאים. "כל פגישה מסתיימת במילים 'אל תדאגו, יהיה בסדר', אבל לא המצב לא בסדר", כך אומר לי גל בכעס. "ההישג העיקרי שלנו בכל החודשים האלו היא שהצלחנו לדחות את ההכרעה על חוק טל", מוסיפה דניאל. "הכרעה שביבי יכול היה להעביר בשקט ולמסמס".

>> נושמים צבא? לסיפורים הכי מעניינים, הצטרפו לפייסבוק של פז"ם

בני הנוער שהבינו שכמה גופים ביחד חזקים מקבוצה של כמה עשרות בני נוער מיהרו לחבור לפורום לשוויון בנשיאה בנטל ויחד הם הגישו בג"ץ בנושא, שהיה בעצם זה שהלחיץ את כל המערכת למצוא פתרון אמיתי לגיוס חרדים ולשאיפה לשוויון בנשיאה בנטל, את המשך הסיפור כולנו קוראים בעיתוני הבוקר, מבלי לדעת שהמושכים בחוטים רק סיימו בגרות באזרחות ולומדים כעת למועד ב' במתמטיקה.

דניאל, שותפה לתחושת הפראיירים, אבל אומרת לי באופן מאוד מודע שאם היא לא תתגייס בתגובה לאי גיוס חרדים המאבק שלה יאבד מהלגיטימציה שלו ורואה בהיותה פראיירית חלק מהמאבק. "אין לי ספק שעד הגיוס ואחרי הגיוס, בתקווה שלא יהיה צורך אחרי הגיוס, אני אמשיך להילחם".

לפי הפורום לשוויון לנשיאה בנטל, בשנת 2020 רבע מתלמידי כיתה א' יהיו חרדים או ערבים, מה שיפגע באיזון צבא העם כפי שהוא קיים היום. כמו כן מוסיפים ואומרים לנו שהם מקבלים מידי יום קריאות נרגשות תומכות מצד הציבור החרדי שרואה יתרון רב וגדול מאוד בגיוסו לצה"ל בהיבט של השתלבות בחברה הישראלית ובשוק העבודה.

דניאל אומרת לי בחיוך: "אם תרצו אין זו אגדה". היא צעירה ואופטימית וצפוי לה ולגל שירות צבאי לא פשוט שכן הם שניהם רוצים להיות קצינים. נכון לעכשיו, הם רצים נגד שעון חול עד הגיוס בתקווה שאיתם יתגייסו גם אחיהם מהמגזר החרדי.

>> גורם באכ"א: צה"ל נערך לאפשרות הרחבת גיוס המגזר החרדי