14 בנובמבר 2012, שעות אחר הצהרים, רצועת עזה. ראש הזרוע הצבאית של תנועת החמאס ברצועת עזה, אחמד ג'עברי, נוסע ברכבו ברחובות העיר. לפתע ובלי שום סימן מקדים, כדור אש מפלח את השמים ופוגע בדיוק מושלם בכלי הרכב של ג'עברי. ישראל לוקחת אחריות על חיסולו, וברגע זה מטוסי הקרב מוזנקים לאוויר ומתחיל מבצע "עמוד ענן".

את רגעיו האחרונים של ג'עברי בחיים ראינו כולנו בתמונות שצולמו ממל"ט שטס באותם הרגעים מעל לרצועה. למעשה, בשעות האחרונות לחייו של ג'עברי עקבו אחריו כלי טיס בלתי מאוישים של חיל האוויר והעבירו בזמן אמת תמונות של רכבו ברחבי הרצועה, מידע מדויק ועדכני אודות מיקומו, וגם אודות נוכחות אזרחים חפים מפשע בסביבתו ותנועות חריגות שעלולות היו לפגוע בתוצאות מבצע החיסול.

המודיעין שהעבירו המל"טים היה חלק בלתי נפרד מהצלחת המבצע, אך זוהי רק דוגמא אחת לפעילותם של כלי הטיס הבלתי מאוישים בארץ ובעולם. בשנים האחרונות, התחום הזה התקדם בצעדי ענק מטכנולוגיה מוגבלת יחסית של מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס) שסיפקו מידע רק לאחר שנחתו על הקרקע עד למל"טים – גדולים יותר, עם ביצועים רבים יותר ויכולת להעברת מודיעין מהאוויר בזמן אמת.

נכנסים ללב לבה של תעשיית המל"טים בארץ

התפתחות האיומים והצורך ללוחמה בטרור מהיר ומתוחכם יותר הביא את התעשיה האווירית לפתח פתרונות מגוונים בתחום המל"טים, כאלו ששמו את מדינת ישראל במקום של מובילה בתחום כלי הטיס הבלתי מאויישים בעולם כולו. המל"טים הישראלים הם פרי פיתוח של מיטב המוחות המבריקים מתחום ההנדסה האווירית, רבים מהם יוצאי שירות בחיל האוויר. הם נמכרו ליותר מחמישים מדינות על פני הגלובוס וצברו למעלה ממיליון שעות טיסה מבצעית.

בשבקין מפעיל מלט (צילום: התעשיה האווירית)
מטוסים שמופעלים מתחנת שליטה משוכללת וממוזגת | צילום: התעשיה האווירית

קיבלנו את ההזדמנות להיכנס למפעל המל"טים של התעשייה האווירית, המרכזי הסמוך לנמל התעופה בן גוריון. שם חזינו מהשורה הראשונה איך מייצרים את המל"טים, ואף התנסנו בהטסת מל"ט בתחנת השליטה של המטוסים ללא טייס.

המל"טים שמייצרת התעשייה האווירית מגוונים מאוד ומתאימים כמעט לכל משימה – החל ממטוסים קטנים למטרות טקטיות והכוונת כוחות ועד למטוסים גדולים שמסוגלים לבצע משימות ברמה האסטרטגית ביעדים רחוקים מאוד. בסיור שערכו לנו בתעשייה האווירית קיבלנו הצצה קרובה לפיתוח של שלושה מהם:

מטוס "שובל" (HERON) – גומע מרחקים

מטוס שובל (צילום: התעשיה האווירית)
מטוס השובל - הכי קרוב למטוס קרב, אבל למטרות איסוף בלבד | צילום: התעשיה האווירית

מטוס השובל הוא האח השני במשפחת כלי הטיס האסטרטגיים שמייצרת התעשייה האווירית, אחרי מטוס האיתן, מטוס הקרוב בגודלו לגודל של מטוס הבואינג. עם יכולת טיסה של עד ארבעים שעות, בטווח 350 קילומטר, בגובה 30 אלף רגל ויכולת לשאת מטען במשקל 250 קילוגרם, השובל נותן פייט לא רע למטוסים המאוישים. כשעומדים בסמוך למטוסים האימתניים האלו, קשה להאמין שהם נשלטים מרחוק.

עוד במפרט הטכני שלו מערכות אלקטרואופטיות משוכללות, רדארים משוכללים, מערכות לאיסוף מודיעין וטווח שליטה בלתי מוגבל באמצעות תקשורת לוויינית. מטוס השובל, המצוי בשימוש חיל האוויר החל משנת 2007, נמכר עד כה למדינות רבות על גבי הגלובוס וצבר לא מעט מיילים במועדון המטוסים הבלתי מאוישים.

מטוס ה-SEARCHER – מרגל חמקן

מטוס סרצר (צילום: התעשיה האווירית)
SEARCHER, עוקב בשקט, כמו האח הגדול | צילום: התעשיה האווירית

מטוס הסרצ'ר הוא מטוס קטן הרבה יותר מהשובל והוא נועד לבצע משימות טקטיות שמטוס בממדים של השובל לא יכול לבצע. הסרצ'ר יטוס לרוב מעל הזירה לפני ביצוע הפעולה לטובת עריכת מחקר, ריגול, זיהוי מטרות או הכוונת ארטילריה. לאחר ביצוע הפעולה על ידי כח קרקעי, ימי או על ידי מטוס קרב מאויש, הסרצ'ר יחזור לזירה לכדי לבצע הערכת נזקים ובעיקר לבדוק מה נשאר.

כיאה למרגל מדופלם, הסרצ'ר מצטיין במנועים שקטים במיוחד, הוא מיוצר מחומר מיוחד שבולע גלי רדאר, הוא מסוגל לפעול בתנאי מזג אוויר קיצוניים וההפעלה שלו פשוטה ובטוחה. מכיוון שהוא משמש למטרות טקטיות בשטח ולא לטיסות בטווח הארוך, הוא נשלט רק ממרחק בו הוא יכול להיראות בקשר עין.

תעתוע ("GHOST") – לא תרגישו בו

תעתוע (צילום: התעשיה האווירית)
תעתוע, נותן תמונה מלאה של שדה הקרב | צילום: התעשיה האווירית

כלי הטיס הזה, שמתפאר בזוג רוטורים ויכולת המראה ונחיתה אופקיים, מיועד ללחימה בשטחים אורבניים, לאיסוף מידע בין מבנים ולאיסוף מידע על מה שקורה בתוכם. הוא משמש בעיקר כוחות של יחידות מיוחדות לביצוע פעולות כירורגיות בלב שטח האויב. ההפעלה שלו היא מאוד אינטואיטיבית ופשוטה ומבוססת על ממשק הדומה לזה שאנחנו מכירים ממשחקי מחשב, הוא פועל בשקט כמעט מוחלט, עד כי קשה יהיה לשמוע אותו גם ממרחק של מטרים ספורים.

המשקל של כלי הטיס הזה מסתכם בארבעה קילוגרמים בלבד (פחות ממשקל של מכשיר קשר צה"לי), מה שמאפשר לכוחות מיוחדים בשטח, כמו כוחות קומנדו וכוחות מסתערבים להגיע איתו לשטח ולהיעזר בו לאיסוף מידע תוך כדי לחימה – האם המבוקש נמצא בתוך הבית? האם מונח מטען מעבר לפינה? מה מצב הכוחות שנכנסו לבית?

החיסרון העיקרי של כלי הטיס הזה הוא במשך זמן הטיסה הקצר שהוא מציע (כ-30 דקות בלבד), אבל אין ספק שהוא עושה את מה שלא עשו כלי טיס לפניו.

המקומות בקורסי הטיס הבאים – מוגבלים

מטוסים ללא טייס מצויים בשימוש צה"ל כבר מימי מבצע שלום הגליל, אבל נראה שבשנים האחרונות מטוסי תקיפה מאויישים כבר לא יכולים ללחום בלעדיהם ושלאט-לאט, כלי הטיס הבלתי מאוישים גונבים את ההצגה. במהלך מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה ומבצע עמוד ענן, המטוסים הבלתי מאוישים היו תנאי בסיסי לביצוע מוצלח של המשימות, לפגיעה מדויקת במטרות וכן להצלת חיים. המטוסים ללא טייס הכווינו את התקיפות, הזהירו מנוכחות של אזרחים בלתי מעורבים וזיהו את המטרות בדיוק רב.

F35 (צילום: Lockheed Martin)
ה-F35, מטוס הקרב האחרון של האמריקאים? | צילום: Lockheed Martin

עולם כלי הטיס הבלתי מאוישים מתרחב מיום ליום, וכלי הטיס האלו מוכיחים לעולם שהם מסוגלים לבצע משימות שמטוסים מאוישים מבצעים ושיתכן שאפילו טוב יותר. האמריקאים כבר הצהירו שה-F35, מטוס החמקן החדש שהם מפתחים יהיה מטוס הקרב המאויש האחרון שלהם, כך שאולי אנו עומדים בפני עידן חדש - עידן בו מגמת הקרב בקורס טיס, תהפוך לנחלת העבר.

צילום: תומר מונטה עריכה: רועי שאלתיאל

>> ניסויים בכלי נשק: הצצה למגרש המשחקים של צה"ל