כלי הנשק אותו שם הצבא בידו של החייל יכול להיות ההבדל בין ניצחון אדיר לתבוסה מוחצת. החייל הממוצע יודע שברגע הגיוס יחתימו אותו על רובה סער, אולי אקדח ובהמשך על נגמ"ש או טנק ואף מטוס. אבל בעולם מסתובבים כמה חיילים ומרגלים שבפק"ל שלהם כלי נשק מעניינים והרבה פחות שגרתיים: החל מהסכין והחנית ועד ללהביור ורעלים שהורגים את המטרה בפחות משנייה. סיבוב עולמי שעשינו עבורכם יציג לכם את כלי הנשק הכי מטורפים שנמצאים בשימוש בצבאות העולם, ואת הסיבות לשימוש בהם.
חנית, חץ וקשת וסכין, עדיין כאן
מי שחושב שהחנית יצאה משדה הקרב כאשר המציאו את הרובה כנראה שלא שמע על יחידת המשמר השווייצרית. תפקידה המסורתי של היחידה הוא לשמור על קרית הוותיקן והאפיפיור, ואת זה הם עושים זאת כבר כמה מאות שנים. כלי הנשק של אנשי המשמר זה האלברד (halberd). מדובר בחנית שמורכבת ממוט באורך 3 מטרים וראש בדמות סכין ארוכה, או כזו שמשולבת גם בגרזן. הלוחמים של יחידת המשמר מיומנים בהפעלה של הנשק הקטלני הזה מטווח קרוב, תוך שילוב בקרב מגע והאמת, לא נעים לבוא מול חייל עם חנית באורך כזה. בשנת 1981 לאחר ניסיון התנקשות בחייו של האפיפיור הבינו שהאלברד לא ממש מתריעה ולכן חיילי המשמר צוידו גם בכלי נשק חם. החניתות נמצאות גם בשימוש של ארגוני מורדים שונים, בעיקר באפריקה. שם השימוש נעשה לצורך הרתעה.
גם הקשת לא נעלמה לגמרי משדה הקרב –היא נשמרת ביחידות מיוחדות, בעיקר אמריקאיות. הכוחות שמרו על כשירות בגלל הפעלה שקטה של הנשק, כשעל פי הידוע הם מסוגלים לירות את החצים למטרת חצי דמות במרחק של 500 עד 600 מטר. הנשק נמצא על פי הערכות שונות ביחידות דלתא ואריות הים, בספצנאז הרוסי וב-SAS הבריטי. צבא סן מרינו משתמש אף הוא בחץ וקשת ואף מחזיק יחידה שלמה שחמושה באמצעי הזה, אם כי יש לציין שעיקר הפעילות שלהם מסתכמת בטקסים.
את הסכין, למרות שמעולם לא הייתה כלי נשק עיקרי, ניתן למצוא בלא מעט יחידות חי"ר רגילות, אולם עיקר השימוש בה נעשה על ידי לוחמים ביחידות מיוחדות שצריכים להרוג בצורה שקטה. את הסכין ניתן למצוא כיום גם בצבא ארה"ב שעדיין משתמש באופן מבצעי בסכיני כידון, אותן מתקין החייל על הנשק האישי שלו. עיקר השימוש שם נעשה על ידי יחידות מוטסות והדיביזיה ההררית, להן סיכוי גדול להיתקלות מטווחים קרובים.
להביור, בעיקר נגד ביצורים ולחימה בג'ונגלים
הלהביור הומצא על ידי הגרמנים כבר בשנת 1901 ולמרות אמנה של האו"ם, שאוסרת את השימוש בו, הוא עדיין כאן. הלהביור בנוי משניים עד שלושה מיכלים של נוזל דליק אותו נושא החייל על הגב וצינור דרכו מזרימים נוזל דליק שמודלק ביציאתו מהקנה. בעזרת הכוונת הנוזל החייל מצית את המטרה. עיקר השימוש בלהביור נעשה כנגד יעדים מבוצרים או יערות צפופים בהם הסתתרו לוחמי גרילה. את השימוש הנרחב בנשק זה היה ניתן לראות במלחמת העולם השנייה ובמלחמת וייטנאם. בגלל אמנת האו"ם צבאות מכחישים את השימוש בו אך ידוע שגם היום הוא נמצא בשימוש של צבאות במדינות שבאפריקה ובדרום אמריקה וככול הנראה גם בשימוש של צבא ארה"ב, שמכחיש את השימוש אך סרב לחתום על האמנה. בסרטון שהועלה ליוטיוב בשנת 2009 אותו העלו ככול הנראה חיילים אמריקאים ניתן לראות אותם מתאמנים בהפעלת להביור.
קליעים מורעלים, בשימוש יחידות מיוחדות
ריצנין נחשב לאחד הרעלים המסוכנים ביותר הקיימים (קטלני הרבה יותר מהציאניד, לדוגמא), והוא משמש כנשק ביולוגי. הראשונים לעשות בו שימוש היו הרוסים עוד מהתקופה הסובייטית. מקרה ידוע היה בשנת 1978, כאשר התנקשו בחייו של גאורגי מרקוב, מתנגד למשטר הבולגרי. סוכן חשאי ירה קליע מלא בריצנין ממטריה שהוסבה לכלי נשק. הקליע חדר לרגלו של מרקוב והוא סיים את חייו. כיום נמצא הרעל בשרות קבוצת אלפא ויחידת וימפל מהכוחות המיוחדים הרוסים.
בשנת 2010 חשפו מסמכי ויקיליקס יחידת חיסול של צבא ארה"ב שפועלת באפגניסטן, יחידה 373. היחידה הזו שהוסתרה אפילו מבעלות בריתה של ארה"ב במלחמה, פועלת נגד הטאליבן בשיטות שמוגדרות כטרור נגד טרור. ככול הנראה גם יחידה 373 השתמשה ברעל הריצנין בחלק מהחיסולים שלה.
תחום הלוחמה הכימי נחשב לנרחב מאוד ביחידות הטילים של צבאות ערב. לצבאות של סוריה ואירן יש ככול הנראה אלפי פגזים וראשי טילים מלאים בגזים שפוגעים במערכות הנשימה כמו סרין, או שפוגעים בעור כגון חרדל. לא מעט צבאות הוכיחו שבשעת פקודה הם יעשו שימוש בנשק כימי כמו במקרה של עירק נגד הכורדים או במלחמת אירן עירק, שם שני הצדדים הפעילו נשק כימי.
הרובה שיורה לצד
אחת הסכנות הגדולות בלחימה אורבנית זה אויב שמסתתר מאחורי כל פינה. החלום הרטוב של כל חייל זה ללא ספק רובה שיורה מעבר לקיר מבלי שהלוחם עצמו ייחשף. הרוסים והגרמנים ניסו לייצר כאלה כבר במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר כופפו את קנה הרובה 90 מעלות לצד. שתי חסרונות היו לנשק זה הראשון זה קנה שיצא משימוש אחרי מאות בודדות של כדורים והשני היה שלא ניתן לשחק עם הצד; איך שיוצא, ככה נשאר.
כיום ישנם חיילים שחמושים ברובה שיורה לכל צד אליו יכוון הלוחם והכל בזכות פיתוח ישראלי, הקורנרשוט (CornerShot). למעשה מדובר בחליפה עם מצלמת יום ולילה עליה מלבישים אקדח מסוג גלוק. בעזרת ידית ניתן לכוון את הנשק מעבר לפינה כשהחייל מוגן על ידי הקיר ולא צריך להוציא את הראש. מלבד יחידות מיוחדות של צה"ל הקורנרשוט נמצא בשימוש הבריטים שרכשו אותו כבר ב-2006 ויחידות מיוחדות של צבא ארה"ב.