הכירו את אוקטביה – רובוט דמוי-אדם שהמטרה שלו היא, פחות או יותר, להפוך את מכבי האש למיותרים. למה לסכן בן אנוש בשר ודם ולשלוח אותו לתוך התופת, כשאפשר לשלוח ללהבות ערימת פלסטיק ומתכות?
כשאנחנו שומעים על איומים גרעיניים, טילים בליסטיים וצוללות אויב חמושות, העובדה שחיל הים האמריקאי מגדיר אש ושריפות כאחד הסיכונים הגדולים ביותר שהוא עומד מולם נשמעת קצת מוזרה. אבל לטענתם, בימי שלום – או יותר נכון, בימי רגיעה – אכן מדובר בבעיה שיש לפתור, ומהר. לצורך העניין גויס אחד הפיתוחים המעניינים ביותר של המעבדה למחקר ימי והמשרד למחקר ימי של ארה"ב: אוקטביה, רובוט "נייד, מיומן וחברתי" בעלות של 200 אלף דולר. ייעודה המקורי הוא ללמד חיילים אנושיים איך לעבוד עם רובוטים – וללמוד בעצמה איך לעבוד עם חיילים אנושיים. עכשיו היא גם נלחמת באש בעבורם.
מקבלת פקודה קולית, מוצאת את האש ומכבה
אוקטביה, שהפנים שלה עוצבו כאנושיות על מנת שיהיה לבני האדם נוח לדבר איתה, "קוראת" מחוות אנושיות על מנת לקבל מידע אודות מיקומה של השריפה המשתוללת על כלי השיט של צבא ארה"ב, ובעזרת סנסורים שונים, מזהה את ה"התנהגות" של האש. כשהיא מאתרת אותה, היא מודיעה: "האש נמצאה. ממשיכה לכיבוי", ומגיעה לשם, מצוידת באמצעי הכיבוי שלה (מעין תיק גב המכיל אוויר ומים דחוסים, וכמובן צינור).
בסרטון שלפניכם תוכלו לראות איך המדען, שמשחק את תפקידו של כבאי האש האנושי, מספר לה על השריפה המשתוללת. הסנסורים והאלגוריתמים של הרובוט מעבדים את המידע הלא מושלם שאנחנו בני האדם מנסים להעביר, ולבסוף היא מתגלגלת לעבר מקום האירוע. כשהיא מאתרת את האש, היא מכבה אותה בעזרת הציוד הייעודי. לרוב, אגב, היא תמשיך לכבות את האש קצת יותר מהדרוש – וזאת כיוון שהיא מצאה את מיקום האש בעזרת מצלמות אינפרא-אדום, אבל המחסור בסנסורי חום גורם לה להתעכב כמה שניות לפני שתבין שהאש כובתה.
בכלל, אוקטביה עדיין לא מושלמת. היא עוד לא מבינה למה אדם מתכוון כשהוא מצביע, וגם לא את כל הפקודות הקוליות. המדענים מספרים שבעתיד היא תוכל ללכת לכל הכיוונים, להיות מאוזנת בכל מצב בים וגם לטפס מעל מכשולים.
קול נשי אנושי וחם
המפתחים של אוקטביה מתעקשים להתייחס אליה כ"היא", גם באנגלית, שפה שבה אפשר להימנע מייחוס לפי מגדר. אולי זה בגלל שה"אנושיות" של אוקטביה ניצחה גם אותם: כשרוצים שהיא תבוא לכבות את האש, פונה אליה המדגים בנימוס ואומר "אוקטביה, אנחנו זקוקים לעזרתך". בתגובה, היא מהנהנת ואומרת "אוקיי", בקול נשי אנושי וחם. בגלגול הנוכחי, אוקטביה מתוכננת להיות רובוט שיכבה שריפות "כתף לכתף" עם פרטנרים אנושיים. אבל אוקטביה לא מיועדת אך ורק לכיבוי אש.
האף הקטן, העיניים הגדולות – אלה מתוכננים כאמור על מנת לעבוד מול אנשים. גרגר טרפטון, מדען קוגנטיבי במעבדה לחקר ימי, אמר בעבר לאתר "Wired.com" שאוקטביה היא כלי ללמידת "הבנת האינטראקציה בין בני אדם ורובוטים". כך שחוץ מכיבוי אש במקרה אסון, אפשר להניח שהחוקרים עובדים גם על תכנות אוקטביה להבנת קריאות כאב, למשל. האם בעתיד אפשר לצפות מאוקטביה לחלץ מלח שנפצע בהפצצה? בינתיים, היא משחקת "אבן, נייר ומספריים" עם המדענים, וגם מבהירה לכולם שהיא שמחה כשהיא מנצחת.
המטרה המוצהרת בפיתוחה של אוקטביה היא להפוך את השיחה בין רובוטים לבני אדם לדבר שבשגרה. התוכנה שמפעילה את אוקטביה מיועדת לכך שבני האדם יוכלו לתקשר ולשתף פעולה עם המכונות, מבלי שיצטרכו לתכנת אותם ספציפית לכל פקודה. בצבא, מקום בו כאוס ערפל הקרב ובלבול המלחמה דומה כנראה רק למצב בו משתוללת שריפה, לגרום לרובוט לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה באמצעות דיבור בלבד, אולי כמה מחוות ידיים – זה כנראה לא רעיון גרוע.
אוקטביה היא רק צעד בדרך, שכוללת גם פיתוח להנחתת כטב"מים באמצעות תנועות ידיים מהקרקע בלבד, למשל. בינתיים, מדברים אליה לאט, בדיקציה מודגשת, ואם היא בכל זאת לא מבינה מה רוצים ממנה – היא תתבלבל. כלומר, הבעת הפנים שלה תבהיר למי שמדבר איתה שהיא מבולבלת: אוקטביה תרים את הגבות ותשאל (בנימוס, כמובן) האם איכפת לו לחזור על דבריו.
מנקודת המבט של אוקטביה – זו הכוללת תוכנה לעיבוד מידע המתקבל מסנסור האינפרא-אדום על המצח שלה, המצלמות בעיניים שלה וערוצי האודיו שהיא מקליטה – ההקשבה היא ניסיון ליצור פרופילים של האנשים אותם היא פוגשת, מהפנים, דרך הדיבור ועד לבגדים המתחלפים. האינטראקציה שהיא מנהלת היא אישית, והיא מתוכננת להבין אותך יותר ויותר ככל שתדברו יותר. ובמילים פשוטות יותר: היא יכולה לזכור אותך.
>> כואב באימונים: הסימולטור לאיתור מוקשים שיחשמל אתכם כשתטעו