6 ביוני 1967, השעה 7:45 בבסיס אבו סואר שבמצרים – אחד מהבסיסים הגדולים של חיל האוויר המצרי, ששימש כבית לטייסות הפצצה. הטייסים המצרים יוצאים מחדר האוכל כשלפתע מנועי סילון קורעים את האוויר ופצצות נופלות על מסלולי הבסיס. לא פחות מ-7 רביעיות של מטוסים תוקפות את הבסיס, מיראז'ים, ווטורים ומיסטרים שמפילים טונות של תחמושת ומשתקות את היכולת האווירית של הבסיס.
"מוקד" היה המבצע שפתח את מלחמת ששת הימים ונועד להשמיד את חילות האוויר של מדינות ערב. באותם ימים מטוסי חיל האוויר היו יכולים לשאת לא יותר מזוג פצצות וזוג בידונים (מיכל דלק נתיק). 45 שנים חלפו מאז, ובצה"ל של היום שולטות מערכות נשק מונחה מדויק. אם מבצע כזה היה יוצא לדרך היום, סביר להניח שצה"ל היה שולח רבע מכמות המטוסים שנשלחו באותם ימים בצרוף של כמה סוגי טילים, זאת בזכות אותן מערכות נשק שנמצאות כיום בכל זרועות הצבא.
את ניצני הנשק הזה בישראל ניתן למצוא כבר במלחמת יום כיפור, אולם הפעם הראשונה שבה הופעל הנשק בצורה מערכתית הייתה במלחמת לבנון הראשונה. אז שוגרו טילי קרקע-קרקע מסוג זאב, כחלילית וקרס. מהאוויר הופעלו אמצעים כמו השמשון ודלילה, וגם אז אנחנו מדברים על 5 אחוז מסך הנשק שהופעל באותה מלחמה. במלחמת לבנון השנייה קפצו אחוזי השימוש בנשק מדויק ל-64 ובעופרת יצוקה למעלה מ-80 אחוז. במבצע עמוד ענן הגיעו האחוזים ל-100: נתון מדהים שאין לו אח ורע בעולם.
הפצצות שמאפשרות תקיפה בדיוק כירורגי
כפי שלמדנו במבצע עמוד ענן, חיל האוויר הישראלי מסוגל לנהל מערכה שלמה תוך שימוש בנשק מונחה. החיל משתמש בפצצות שרוכבות על קרני לייזר וכאלה שמונחות לוויין ובעל יכולת שיגור של טילים חכמים – שיודעים להיכנס דרך חלון ממרחק של עשרות קילומטרים.
בתחילת השבוע התבשרנו שישראל הגישה בקשה לרכוש 6,900 פצצות JDAM ומספר לא ידוע של דגמים נוספים מארצות הברית. מדובר בחליפה שמלבישים על פצצת ברזל רגילה שהופכת אותה לחכמה. ה"חליפה" מתחברת למחשב של המטוס ומסוגלת להכווין את הפצצה באמצעות מערכת GPS שמגובה, למקרה של תקלה, במערכת ניווט אינרציאלית – כלומר גם אם יש נתק בתקשורת והפצצה עיוורת היא יודעת באמצעות חיישנים לחשב את מיקומה וקצב ההתקדמות שלה וכך להגיע למטרה. ה-JDAM היא פצצת שגר ושכח וניתן להפעיל אותה בכל שעות היממה ומזג אוויר.
ה-GBU-27 היא פצצה חכמה נוספת שנמצאת בשרות חיל האוויר, שהיה הראשון לרכוש אותה מחוץ לארה"ב. מדובר בפצצה בעלת מערכת הנחיית לייזר עם יכולת השמדת בונקרים. את הפצצה, במשקל של 900 ק"ג, ניתן להפיל ממרחק של 19 ק"מ. נעשה בה שימוש נרחב במהלך מלחמת לבנון השנייה, בעיקר נגד עמדות פיקוד של חיזבאללה, מחסני תחמושת ומטרות ברובע הדחיה שבבירות.
בשירות חיל האוויר נמצאת גם ה-GBU-39, שנחשבת לאחת הפצצות החכמות בעולם. בניגוד לשתיים הקודמות מדובר בפצצה קטנה במשקל של 113 ק"ג בלבדף מה שאומר שמטוס אחד מסוגל לשאת מספר גדול של פצצות חכמות. הפצצה מדויקת ומונחת GPS עם סטייה של עד שלושה מטרים מהמטרה, ובזכות כנפונים שנפתחים לאחר ההטלה יש לה טווח של 110 ק"מ. למרות שמדובר בפצצה קטנה היא מסוגלת לחדור 90 סנטימטר של בטון מזוין. גורמים ביטחוניים בישראל מעריכים שהשילוב של הפצצה הזו עם מטוסי ה F-35 יהפוך את חיל האוויר הישראלי לקטלני במיוחד, עם יכולת פגיעה איכותית כמעט ללא נזק סביבתי.
פצצה נוספת, ה"ספייס", נחשבת לגאווה מקומית. פצצה עצמאית לחלוטין, תוצרת כחול לבן, ששילבה בפעם הראשונה הנחיה אלקטרו-אופטית אוטונומית עם הנחיה לוויינית. היא מסוגלת להתאים בין תמונת המטרה העדכנית לבין תמונות שהוטענו בה מבעוד מועד ומסוגלת לאתר את המטרה באופן עצמאי. לפני שמרכיבים אותה על המטוס, היא מוזנת בעשרות מטרות אפשריות שאותן אולי תידרש לתקוף. כל מטוס יכול לשאת מספר פצצות, והטייס יכול לבחור את המטרות תוך כדי טיסה.
טילים שיודעים להיכנס מהחלון
מערכת "כידון קסום", שמתבססת על מנוע רקטי בקוטר 160 מ"מ, פותחה בכדי להפוך רקטות "טיפשות" לחכמות באמצעות מערכת הנחייה מבוססת ג'י פי אס ומערכת ניהוג מתקדמת שפועלת באמצעות מנועים רקטים זעירים. היא נחשבת מדויקת ברמה של מטרים בודדים ומסוגלת לשאת ראשי קרב מסוגים שונים, שניתנים להתאמה על פי דרישת השטח. עם טווח של 40 ק"מ קילומטר היא אמורה להשמיד מטרות קרקעיות איכותיות כמו מפקדות או סוללות נ"מ ותותחים של האויב. רקטות מסוג זה, עם חומר נפץ מופחת, אמורות להיכנס לשירות כשהמטרה היא לתקוף מטרות בלב אוכלוסייה אזרחית תוך צמצום הפגיעה בבלתי מעורבים.
הספייק, טיל נגד טנקים לטווח של עד 8 קילומטר שניתן לשגר מפלטפורמות רכובות ומוטסות, נחשב גם הוא לגאווה מקומית ולא בכדי. מדובר בטיל נ"ט קטלני וחכם בעל מערכת הנחייה אלקטרו-אופטית, בזכותה הוא פועל ביום ובלילה, בכל מזג אוויר. לא פחות חשוב זהו טיל שגר ושכח, מה שאומר שבתאוריה עוד לפני הפגיעה במטרה המפעיל כבר צד את מטרתו הבאה.
תמוז נחשב לדגם מתקדם יותר של הספייק אולם במציאות מדובר בטיל בפני עצמו שנחשף בפעם הראשונה בשנת 2010. כמו הספייק מדובר בטיל שגר ושכח נגד טנקים, עם מערכת הנחייה אלקטרו-אופטית שמשדרת למפעיל את תמונת השטח תוך כדי הטיסה, מה שמאפשר שליטה מלאה בטיל באמצעות תקשורת אלחוטית מאובטחת. יש לו טווח גדול שמגיע ל-25 ק"מ ובניגוד למטוסי חיל האוויר צוותי התמוז נמצאים בשטח ולכן הם זמינים תמיד ובאופן מידי. סוללת טילי תמוז יודעת לתקשר עם מערכות שונות, באוויר בים וביבשה, וכך היא רוכשת מטרות ומשמידה אותן. לא פחות מ-600 טילי תמוז נורו במלחמת לבנון השנייה.
בתחום טילי הנ"ט של צה"ל ניתן למצוא גם את הלהט הכחול לבן וההלפייר האמריקאי. הלהט, המגיע לטווח של 8 עד 13 קילומטר ומונחה באמצעות לייזר, ניתן לשגר מתותח של טנקי מרכבה, מספינה או ממסוק. ההלפייר האמריקאי, המונחה באמצעות מכ"ם, משוגר ממסוקי האפאצ'י של חיל האוויר ועל פי פרסומים זרים גם ממטוסים ללא טייס. לשניהם יש יכולת חדירה גבוהה ובאמצעות שינוי של ראש הקרב ניתן להפעיל אותם נגד מטרות שונות. הלפייר נחשב לקבלן המשימות העיקרי של חיל האוויר במבצעי סיכול ממוקד.
טיל שהפיתוח התקדימי שלו נחשב לפריצת דרך זה ה"דלילה". היתרון האדיר של הטיל זה היכולת שלו לטייל באוויר ולאסוף מטרות באזור שהוגדר לו מראש. הייחוד שלו זה האפשרות של הטייס לבטל את התקיפה אחרי ששוגר – ולחזור לסיבוב שני במידת הצורך. לטיל טווח גדול של 250 ק"מ והוא מסוגל לפעול בכל מזג אוויר, ביום ובלילה. הוא מצויד במערכת ניווט מבוססת GPS ומערכת ניווט אינרציאלית – שילוב נתונים שמאפשר תקיפה בטוחה באזור רווי טילי נ"מ.
כולנו מכירים את מערכת כיפת ברזל, שרביט קסמים והחץ אולם בחיל הים מפעילים טיל נגד טילים כבר משנות ה-90, הברק. המערכת נמצאת על הסטי"לים של חיל הים ויכולים לפגוע בטילים נגד ספינות. ממה שידוע הטילים הללו מסוגלים לפעול בתנאי יום ולילה ובכל מזג-אוויר, מול מגוון רחב של מטרות החל מטילים דרך מטוסים ועד למל"טים. המערכת יודעת לספק הגנה ארוכת טווח לספינות באמצעות מכ"ם משוכלל ולקבוע את המשימה על-פי הנחיות המפעיל, אך גם יודעת לעבוד באופן עצמאי. זהו הטיל נגד טילים היחיד שמשוגר באופן אנכי ובחיל הים מגדירים אותו כמערכת שתכניס את החיל למאה ה-21.
העולם שייך לחכמים
התפתחות הנשק המדויק בצה"ל יחד עם יכולת מודיעין ורכישת מטרות באיכות גבוהה, חוללה מהפכה בניהול שדה הקרב. מערכות שעד לפני עשרים שנה לערך כללו התכתשות הדדית וסיכון גבוה של הלוחמים, מנוהלות כיום מטווחים רחוקים תוך צמצום אבדות דרסטי. נתון זה בשילוב של מערכות טילים נגד טילים וחימוש מונחה מדויק, העניקו לדרג המדיני טווח פעולה נרחב הן ברמה העולמית והן בזו המקומית.
צה"ל צועד בצעדי ענק בתחום ולא פעם גם מוביל בעצמו את המצעד. הנתונים מלמדים שעולם הנשק הופך לחכם יותר וכפי שהוצג קודם בפחות מ-30 שנה הגענו מ-5 אחוז שימוש בנשק מדויק ל-100 אחוז. המטרה היא לסכן כמה שפחות את הלוחמים ולהשיג דיוק מרבי בפגיעה במטרה.