הצניחה המסורתית הנהוגה גם בצה"ל וגם בחלק מהכוחות המיוחדים של ארצות הברית היא צניחה בה הצנחנים עומדים בתור ארוך אל עבר פתח המטוס (זה יכול להיות בצדו או בכבש שלו) כשהמצנחים שלהם מחוברים בחוט למסילה בדופן המטוס, כמו מסילה של וילון. כשהצנחנים קופצים, החוט נמתח ומושך אלמנט שפותח את המצנח זמן קצר אחרי שהצנחן כבר נמצא באוויר. הסיבוך הנפוצים ביותר הוא מצב שבו המצנח לא נפתח, אז הצנחן צריך לפתוח באופן עצמאי את המצנח שלו (רצוי שהוא יעשה את זה).
במקרה של הצנחן המקסיקני בסרטון הבא, הבעיה הייתה אחרת לחלוטין, הוא קפץ בבטחה, לא חשש לרגע, אבל החוט שחיבר את חליפת הצניחה שלו לדופן המטוס פשוט לא התנתק וכשהמטוס המשיך לטוס במהירות מטורפת, הוא פשוט המשיך להתנפנף לו בין שמיים לארץ ברגעים שנראים כמו רגעי אימה שאף אחד לא היה מאחל לעצמו. אנחנו מניחים שצנחנים מנוסים היו מעדיפים לנחות עקום ולשבור את הרגל מאשר לעבור את מה שהצנחן הזה עבר.
איך זה הסתיים? אנחנו לא יודעים לענות, אנחנו מקווים שעל הקרקע כשכולם בריאים ושלמים.
ולכם, אנחנו מאחלים שיהיה סוף שבוע שקט ורגוע. כדי לתת לו סיפתח רגוע באמת, אנחנו רוצים להקדיש גם שיר לצנחן האומלל שכנראה שקל את הפעם הבאה בה לבש חליפת צניחה, או שהעדיף לעבור לצניחה חופשית.