בתחילת חודש דצמבר, כאשר תקפה הסופה העזרה את האזור שלנו נאלצו יחידות של צבא סוריה וחיזבאללה מההרים שבאזור אלקאלאמון להיכנס לכוננות שונה. הסיבה הייתה שיחידות הצבא הסורי וחיזבאללה פשוט לא יודעים להילחם בגזרה הררית גבוהה במיוחד ולא בתנאי קיצון. סופה כמו שהיתה השבוע בארצות הברית, כנראה שהיתה משתקת אותם. כיום מרבית הסכסוכים שמתנהלים במזרח התיכון ובאסיה כוללים לחימה באזור הררי, קשה מאוד ללחימה, למשל באפגניסטן חבל קשמיר.
בשל יתרון הגובה, לשטח ההררי תהיה לרב חשיבות אסטרטגית. כפי שניתן לראות באפגניסטן למשל, זהו שטח לחימה מסוכן שמקשה מאוד על הצבאות. לרוב האויב יבצר את הפסגה ויציב מארבים גם במעלה התלול בו צריך להתקדם, מה שהופך את הכוח התוקף לפגיע יותר. לא פשוט להסתער על האויב שנמצא מוגן היטב מעליך כאשר מעל לראש עפים קליעים ורסיסים.
בתי ספר ללוחמה הררית בצבאות העולם קובעים לרוב כי היחס בין התוקף לאויב אמור להיות כפול מאשר בתקיפה רגילה. כלומר, במקום 3 תוקפים על כל אויב יהיו 6 תוקפים. המשמעות היא שהצבא התוקף יאלץ להביא חטיבה רק כדי לכבוש פסגה עליה פלוגה של האויב. ארגוני טרור למדו היטב את הנתון ובדרך כלל הם יתמקמו באזורים האלה. לבעיות האלה אפשר להוסיף גם תנאי מזג אוויר קיצוניים שכוללים קור עז, רוחות חזקות, סלעים מדרדרים וכמובן מסלול פינוי נפגעים בעייתי.
בישראל לא קיימות יחידות שמתמחות באופן בלעדי בלחימה הררית למעט האלפיניסטים. חטיבות החי"ר של צה"ל מבצעות אימונים באזורים הגבוהים של רמת הגולן ובשטחי הבולדרים של רמת הגולן. כך היה באימון החטיבתי של חטיבת גולני בינואר 2013. אולם לא מדובר בהתמחות של ממש ולרוב החיילים עוברים אימון כזה פעם בתקופה. מנגד, בצבאות העולם הקימו בתי ספר מקצועיים ללוחמה הררית ויחידות שלמות שמרבית האימונים שלהם מוקדשים לתחום הזה.
צבא הודו 50 שנה של ניסיון
מי שנחשבם למומחה הגדולים בתחום הוא הצבא ההודי וזה מהסיבה הפשוטה: 50 שנים של ניסיון. צבא הודו מחזיק בחבל קשמיר ההררי לא פחות משמונה דיביזיות ללוחמה הררית ולצדן מספר דיביזיות חי"ר קל שמסייעות כאשר גם הן מאומנות בלוחמה מסוג זה. הדיביזיות האלה היו פעילות ומובילות במלחמות של הודו-פקיסטן על חבל קשמיר וכיום הן אלה שאחראיות על המבצעים נגד מחבלים שנשלחים לחבל על ידי צבא פקיסטן והטליבן. בסך הכל מחזיק הצבא ההודי בחבל קשמיר כמעט מיליון חיילים.
החיילים ההודים שמתגייסים לדיביזיות ההרריות מגיעים מהאזורים הגבוהים של הודו כמו בני הגורקה מאזור נפאל או מאזורים שגובלים עם טיבט. החיילים עוברים שמונה חודשים של הכשרה, רובם כמובן באזור הררי. ההכשרה כוללת מסעות עם משקלים גבוהים וטיפוס להרים בגובה של 4,000 מטר ומעלה . רק כדי לסבר את האוזן, הגובה של החרמון הישראלי מגיע ל-2,236 מטרים מעל פני הים. לאחר מכן, הם נשלחים לחבל קשמיר שם הם מתמקמים בפסגות הגבוהות. יש לציין כי כל חייל הודי עובר הכשרה הררית בסיסית וזה המצב גם אצל האויבת הגדולה פקיסטן.
למרות שכמעט ואין כותרות מהלחימה באזור, השטח חם למדי, במובן המטאפורי כן? בחודש אוגוסט האחרון חיסל הצבא ההודי אלף מורדים פקיסטנים. בסך הכל נהרגו שם קרוב ל-70 אלף בני אדם מאז סוף שנות ה-80.
Alpini: לוחמי העלית של צבא איטליה
צבא איטליה מפעיל כיום מספר חטיבות ללוחמה הררים שמוכרות בשם "הנוצות השחורות", בשל הכומתה המיוחדת שלהם עם הנוצה השחורה. לאיטלקים יש דיביזיה אחת, Alpine Tridentina, לה שתי חטיבות, Julia ו- Taurinense, לצדן גדודים מסייעים מתחום הלוגיסטיקה מודיעין וארטילריה ניידת. בנוסף מפעילים האיטלקים עוד שני חטיבות עצמאיות ה-7 וה-4. שתי האחרונות מתמחות בהגעה מהאוויר באמצעות מסוקים או הצנחה.
צבא איטליה שלח את היחידות האלה להילחם במלחמת עירק השנייה ובהמשך למוזמביק וקוסובו כחלק מכוחות השלום של האו"ם. כאשר פרצה מלחמת אפגניסטן, היו אלה הכוחות ההרריים שנשלחו ראשונים בכדי לסייע לצבא ארה"ב.
כדי להגיע ליחידות האלה, החיילים צריכים לעבור גיבוש מתיש לאחריו הם עוברים חצי שנה של הכשרה. לאחר מכן הם עוברים אימונים בבית הספר ללוחמה הררית ובבית הספר לריינג'רים של צבא ארה"ב.
חטיבת חיל הרגלים ההררי ה-27 הצרפתית
את היחידות ללוחמה הררית הקימה צרפת כבר במאה ה-19 ומאז ועד היום הם נשלחו לכל סכסוך בו הייתה מעורבות של הצבא הצרפתי. לא מעט שינויים עברו מאז על הכוחות ההרריים וכיום הם מאוגדים במסגרת של שלושה גדודים תחת חטיבה 27. יש לציין כי ישנם כוחות עצמאיים נוספים שמתמחים בלחימה מסוג זה. בין השאר מדובר ביחידות ארטילריה, שריון קל וגדוד הנדסה של לגיון הזרים. בצרפת הם מוכרים כקלעים האלפינים והם מזוהים בזכות הכומתה הרחבה והייחודית שלהם – כובע הקרוי טארט כמו העוגה המפורסמת.
החיילים הצרפתים מתאמנים בעיקר בהרי האלפים ובין השאר הם נשלחים במסגרת האימון לישון בטמפרטורות קיצוניות באיגלו שלמדו לבנות. כחלק מההכשרה הם עוברים אימוני הישרדות בתנאי קיצון, טיפוס והסתערות בסנפלינג. הם מומחים באיסוף מודיעין ותקיפה באותם אזורים קשים. לוחמי החטיבה עשו כבר מספר סבבי שירות באפגניסטן ונלחמו בין השאר בקרב Alasay לשם הגיעו באמצעות מסוקים וחיסלו עשרות לוחמי טליבן.
החטיבות ההרריות של צבא רומניה
את החטיבות ההרריות, ה-21 וה-6, הקים הצבא הרומני בתחילת שנות התשעים. סד"כ החטיבות כולל יותר מ-12,000 לוחמים שמתאמנים בעיקר בפסגות ההרים הקרפטים, בגבהים ממוצעים של 2,500 מטר. הלוחמים הרומנים מתאמנים בטיפוס על ההרים עם משקלים כבדים שמגיעים לא פעם ל-50 ק"ג. הם יודעים לצאת לשטח כשכל מה שהם צריכים נמצא על הגב וזה כולל מרגמות כארטילריה ניידת ואפילו תותחי נ"מ.
שתי החטיבות שייכות לדיביזיה מספר 4 וההכשרה שלהן נמשכת כשמונה חודשים. כמו האחיות לתחום משאר צבאות העולם גם החטיבות הרומניות צברו ניסיון מבצעי במסגרת המלחמות בעיראק ואפגניסטן.
לוחמי ההרים של צבא ארה"ב
כיום אין כוח אמיתי ללוחמה הררית בצבא ארה"ב. בעבר הייתה הדיביזיה ההררית ה-10 אחראית על התחום, אולם כיום השם הזה יותר מסורתי. למרות זאת, בעקבות המלחמה באפגניסטן חיילי הדיביזיה ה-10 עוברים הכשרה נרחבת יותר בתחום. לצדה של הדיביזיה קיים כוח נוסף, החטיבה ה-86 של המשמר הלאומי. אנשי המילואים של ה-86 הספיקו לעשות מספר סבבי שירות באפגניסטן ונמצאים בכוננות לאחד נוסף.
כלקח ממלחמת אפגניסטן פועלים במסגרת הצבא האמריקאי מספר בתי ספר שמאמנים את כלל היחידות בלוחמה הררית עם דגש קל על ה-10 ו-86. הלוחמים מתאמנים בבתי הספר השונים בלוחמה תוך כדי טיפוס תלול במיוחד וכשצריך גם תוך כדי גלישה על חבלים. החיילים האמריקאים ישמו את מה שלמדו בבית הספר ללוחמה הררית בקרבות שהיו באפגניסטן כמו במקרה של הקרב בטורה בורה. קורס לחימה הררית בסיסי נמשך בין שבועיים לשלושה בעוד שהקורסים המתקדמים יכולים להגיע גם לשלושה חודשים ויותר. את אלה עוברים רק אנשי ה-10 וה-86 יחד עם כל היחידות המיוחדות של ארה"ב.
נחלת הכוחות המיוחדים
במרבית מדינות העולם לא קיימות יחידות הרריות משמעותיות ולרוב מדובר בנחלתם של אנשי הכוחות המיוחדים. צבא רוסיה הקים בשנת 2005 את בית הספר ללוחמה הררית "הטסביטה" (Hatsavita) זאת כלקח מהמלחמות בהרי צפון הקווקז, צ'צ'ניה ודגאסטן. מרבית הלוחמים שנשלחים לבית הספר הזה הם אנשי הכוחות המיוחדים של הספצנאז GRU (היחידות המיוחדות של המודיעין הצבאי). הקורס נמשך כחודש ימים ובמהלכו הם מטפסים על הרים בגובה 10,000 ו-15,000 רגל, ובתנאים קשים אלו הם לומדים כיצד להתגנב לעמדות אויב ולחסל אותו תוך נטרול של יתרון הגובה.
בבריטניה הכשירו את המרינס המלכותי למלחמה בשטח הררי ותנאי חורף קיצוני ואתם עוברים את ההכשרה לוחמי ה SAS וה-SBS, האחות הימית. ביחידות אלה ישנה פלגה ייעודית ללוחמה הררית שאנשיה נשלחים לטפס על הפסגות הגבוהות ביותר בעולם כחלק מההכשרה שלהם. בנוסף קיים בצבא הבריטי גם גדוד הקומנדו מספר 3 שגם אחראי על ההכשרה של שאר היחידות.
כמו בבריטניה, גם בהולנד, המרינס אחראים על התחום הזה יחד עם יחידה מיוחדת לסיור ומודיעין. בספרד, טורקיה ושבדיה יש חטיבות בודדות ומספר כוחות מיוחדים אולם אלה לא נחשבים למשמעותיים למרות שחלק ניכר משטחן ואזור הפעילות שלהן הררי. בישראל כאמור מדובר ביחידת האלפיניסטים שמתמחה בלחימה מסוג זה ומתאמנת בעיקר בהרי האלפים ובשטחי האימונים בחרמון כשהוא מושלג.