האלוף אמיר אשל הוא טייס מהדור הישן; מוצלח, כריזמטי, נחשב ליהיר במידה, כזה שגם ידע טעויות שלימדו אותו צניעות, ענווה ועבודת צוות – כל אלה כנראה ישרתו אותו במינוי החדש, אולי החשובים במדינה. אומרים עליו שהוא יצירתי, חם ביחסים בין אנושיים וקר והחלטי כשזה מגיע לתכנון מבצעים וליישומם; אומרים שכבר עבר את משוכת הדיאלוג בין ה"כחולים", אנשי חיל האוויר, ל"ירוקים", אנשי צבא היבשה, תכונה חשובה בפני עצמה.
מאז שהוכרז המינוי, נראה כאילו כולם מדברים על אמיר אשל כאילו מדובר במשיח, במפקד האולטימטיבי שינצח על מבצע התקיפה באירן. או שאולי יהיה זה אמיר אשל שיגרום לממונים עליו דווקא להימנע מהתקיפה הגורלית? אולי עשרת המאפיינים הבאים, שעל חלקם דובר בכלי התקשורת בימים האחרונים, יספקו תמונה רחבה יותר לגבי הטייס מספר אחת.
הוא הטייס הקלאסי
אשל עשה את המסלול הקלאסי בחיל האוויר: טייס קרב, כזה שעבר את המסלול ה"רגיל" שמוביל לתפקיד מפקד חיל האוויר. הוא פיקד על טייסות F-16 ופאנטום, שימש בין השאר כמדריך בבית הספר לטיסה ופיקד על בסיס תל נוף – שרבים ממפקדי חיל האוויר פיקדו עליו לאורך השנים. הוא היה ראש להק אוויר וראש מטה חיל האוויר.
לפי מכריו, אשל הוא טייס קלאסי גם בכל הקשור לאישיותו: שחקן, מסתכל על היתר מלמעלה, משוכנע שהוא יותר טוב מכולם, ולשיטתו הוא גם צודק. איש מאוד יסודי, מנהל של מערכות גדולות שהוא גם איש של פרטים קטנים. כמי שגדל בחיל האוויר, החיל הפרפקציוניסטי ביותר בצה"ל, בו כל תקרית זוכה לתחקיר ולהפקת מסקנות, אשל לא מחפף. אולי הגישה הזו, החדה, עולה גם בלא מעט שחצנות.
אומרים עליו גם שהוא לא שומר ביקורת בבטן – שחקן קבוצתי, אבל לא חושש להתבטא כשהדברים לא נראים לו, לא חושש להגיד את דעתו גם אם היא קשה, וכך היה גם במלחמה האחרונה. יש מי שיגיד כי העובדה שהוא לא נחשב לקונפורמיסט הובילה למחשבות השניות של אהוד ברק לגבי מינויו.
הוא לקח קשה את ההתמודדות מול יוחנן לוקר
למי שמכיר אותו ברור שאשל לא אהב את יחסי הציבור המפוקפקים סביב המרוץ לתפקיד מח"א. לפני ארבע שנים, כשגבי אשכנזי ואהוד ברק מינו את האלוף עידו נחושתן ולא אותו לתפקיד, הם שכנעו אותו להישאר בצבא ונתנו לו את תפקיד מפקד אגף התכנון. ההבנה הלא כתובה הייתה שהוא ימלא את התפקיד במשך ארבע שנים, ואז ימונה למפקד חיל האוויר. הבנה מאותו סוג, אגב, מצביעה על תא"ל נמרוד שפר, רמ"ט חיל האוויר, כמח"א הבא בתור.
כיוון שאין ויכוח על כך שאשל מילא את תפקיד באג"ת על הצד הטוב ביותר, התחושה שעלתה בסביבתו היא כי בעצם המרוץ וההתמודדות נעשה לו עוול. בעולם ג'נטלמני, מינויו היה אמור להיות ברור מאליו. אבל המאבק נמשך שבועות וחודשים, וכשההודעה לא מגיע כשברקע ממנים אלוף ועוד אחד, החששות מתחילים להצטבר. מקורביו מספרים שההתמודדות הזו לא עשתה לו טוב, ובוודאי הביאה גם לכמה שיערות לבנות.
הוא נמוך
אולי זה לא נשמע לכם חשוב במיוחד, אבל זו הסיבה שהכינוי שלו הוא "נפוליאון". זאת כמובן לא הסיבה היחידה: צרפו לה את הנטייה להעלות רעיונות אסטרטגיים יצירתיים (פעולות הונאה והסחה שכללו 'בומים' על קוליים בגובה נמוך על מנת לגרום למחבלים חמושים לברוח מבתיהם, למשל) ואת היהירות האופיינית לטייס בחיל האוויר הישראלי, והכינוי הזה יתיישב טוב יותר. הוא נחשב למפקד בכל רמ"ח איבריו, עוצמתי, חד ומקצוען במיוחד.
הוא רצה להיות טייס מילדות
בראיון ל-ynet סיפרו הוריו של אשל כי המפקד החדש של חיל האוויר ידע מגיל צעיר מה החלום שלו. "בכיתה ב' למד אנגלית לבדו מחוברות הטיסה שלו", סיפרה עדנה אשל, "מהרגע שעמד על שתי רגליו הוא חלם לטוס, כל התקרה שלו הייתה אווירונים, הוא בנה מטוסים, קרא את חוברות התעופה". האבא יחזקאל סיפר כי בנו הצטרף לגדנ"ע אוויר והיה חתום על מגזיני תעופה, ביניהם ירחון "Aviation", שרק מנהלי חברות מקבלים. יום אחד, כשהוא היה בתיכון, סיפר האב, "התקשרו אליו והודיעו שנציג שלהם יבקר במזרח התיכון למכור הליקופטרים, ושאלו אותו אם הוא יוכל להיפגש איתו". ומה ההורים מברכים לרגל הכניסה לתרגיל החדש? שלא יצטרך לתקוף באירן.
הוא יודע לדבר עם חי"רניקים
כטייס קרב, מוביל מבנה במלחמת לבנון הראשונה ומנהל מרבית הפעולות האוויריות במלחמת לבנון השנייה, אשל למד לשים עיניים גם על הקרקע. כבר ציטטו אותו אומר "אני אגיד את זה בגולנצ'יקית", בין השאר בראיון ל"הארץ", בעודו מסביר שהוא לא שגריר חיל האוויר באג"ת. "אני חותם על כך שאנחנו אובייקטיבים", אמר אז. "אגיד את זה בגולנצ'יקית, יש לנו רק אלוהים אחד: מה שנכון לצה"ל, בראייה מקצה לקצה. זה האתגר הכי גדול בבניין הכוח. בראייה שלנו, התעצמות צבא היבשה אחרי מלחמת לבנון השנייה היא חסרת תקדים – ומוצדקת. הושקעו בה מיליארדים".
ובאמת אשל ידוע כאחד שיודע לדבר עם מפקדי השטח, לייצר איתם דיאלוג אמיתי ובונה. עוד כשהיה ראש להק אוויר, האופרטור של החיל, בתקופת לחימה לא פשוטה ברצועת עזה, נטה לרדת הרבה לשטח. על כן נבדל ממרבית אנשי חיל האוויר, חיל הנשלט במקרים רבות מה"בור" בקריה. וכשזה מגיע לחיבור עם השטח, הרי שגם בתפקידו האחרון כראש אג"ת, בחר אשל את סגן מפקד יחידת אגוז כראש לשכתו – במקום לבחור טייס.
הוא כבר חתום על מהפכה בחיל האוויר ובצבא בכלל
כחלק מההבנה החי"רניקית הזו, התנהל אשל בצומת דרכים שהשפיע ומשפיע שנים אחר-כך על תרבות העבודה וקבלת ההחלטות בצה"ל. אשל הציג שיטת פעולה אחרת לגמרי של חיל האוויר, כזו שנותנת הרבה יותר חופש הפעלה בידי הכוחות הקרקעיים. על אף הסיווג שלו כטייס יהיר, דווקא אשל החליט ללכת לכיוון של שיתוף פעולה עם כוחות הקרקע, מתוך ההבנה שחיל האוויר לא רואה תמיד את התמונה המלאה. זה משהו שהושרש באופן דרמטי בצבא, ויש לו חלק גדול בעניין.
בכתבה באתר וואלה! תיאר אמיר בוחבוט את מבצע "קשת בענן" ב-2004, במהלכו פעלו לוחמי גדוד 12 של חטיבת גולני בסמטאות רפיח. שישה מחבלים חמושים נהרגו, אך אחרים עוד נותרו בשטח. תא"ל (מיל') ארז צוקרמן, אז מח"ט גולני, הורה לטייס מסוק הקרב שפעל בשטח לפתוח לעבר המחבלים באש, אך זה סירב מחשש שיפגע באזרחים. צוקרמן כעס. הוא הורה לכל הטייסים לעזוב את הגזרה ולקציני התיאום של חיל האוויר לעזוב את החפ"ק.
תגובת ראש להק אוויר דאז, האלוף אמיר אשל, הייתה חדה וברורה. הוא עלה על מדי ב', עזב את ה"בור" ונסע עד לחמ"ל של צוקרמן באזור עזה על מנת ללבן את הדברים. אז התקבלה בין השניים החלטה תקדימית, כזו ששינתה את יחסי העבודה בין אנשי הקרקע לאנשי האוויר. ההסכמה שהושגה הייתה כי סמכות הפעלת האש תעבור לידי מפקד המבצע בשטח, וכי לכל אורך המבצע ישהה קצין בדרגת תא"ל מחיל האוויר ב"בור", וייעץ למפקד המבצע במטרה למנוע חיכוכים. בגיבוי מפקד חיל האוויר דאז האלוף (מיל') אליעזר שקדי, גובש אז שיתוף פעולה בין הטייסים באוויר ובין הלוחמים על הקרקע. שיתוף הפעולה הזה, שבעבר נראה רחוק מהישג יד, רק הלך והתהדק בשנים האחרונות.
יש לו מעריצים
שקדי, המכהן כיום כמנכ"ל אל על, הביע שביעות רצון מההחלטה על מינוי אשל ואמר לחדשות 2 באינטרנט כי "מדובר בבחירה מצוינת מהרבה מאוד אספקטים. אשל הוא אדם משכמו ומעלה, מקצוען ובעל רקע וניסיון מבצעי יוצא מן הכלל. זהו דבר קריטי ומשמעותי שהוא זה שנבחר להוביל את חיל האוויר דווקא בעת הזו".
האלוף (מיל') איתן בן-אליהו, מפקד חיל האוויר לשעבר ומפקדו של אשל במספר תפקידים, סיפר כי הוא "מאוד שמח על המינוי. זה היה צמוד, אך לא כפי שהשתקף בתקשורת. היו שני מועמדים טובים מאוד שכל אחד מהם היה מתאים לשמש מפקד חיל האוויר". ל-ynet אמר, בעניין סוגיית הגרעין, כי "מפקד חיל האוויר והרמטכ"ל בונים תוכניות ויכולים להציג אותן לממשלה בצורה מוטית, בכוונה או שלא בכוונה, עם הוספת דגשים כאלה או אחרים, ובכך לתעל את ההחלטה לכיוון מסוים. מהשיחות שלי עם אשל בשנים האחרונות ומההיכרות שלי איתו, הוא יהיה זהיר מאוד: יציג את הנתונים בצורה מלאה, מושלמת ומדויקת. אם הייתי צריך, הייתי רוצה שאשל יהיה זה שיכין את התוכניות.
"מדובר באדם שלמרות שנראה צנום, הוא בעל חוט שדרה מאוד חזק", סיפר בן-אליהו, "עבר מספר רב של תחנות בדרכו, שהכינו אותו בצורה הטובה ביותר לפסגה. הוא ללא ספק אחד הטייסים הטובים בחיל, שכיסה בתפקידיו את כל הספקטרום".
הוא כמעט גרם לתאונה מסכנת חיים
בתקופתו כמפקד בסיס רמון, בדצמבר 1999, נקשר שמו של אשל לפרשה בה נורה טיל ממסוק קרב, וחלף בקרבת כוח מילואים של מערך הנ"מ, שהיה באימון באזור מחניים. על המקרה כתב בהרחבה עמרי אסנהיים מטעם "מעריב" ב-2006. "אם זה היה פוגע בנו היינו מתרסקים לעזאזל", אמר אז סרן שלום יאיר, מפקד כוח הנ"מ בשטח. "הודעתי בקשר מה ראיתי ולפני שהספקנו לסיים את הקיפול התקרב מסוק אפאצ'י. הוא ריחף מעלינו, הסתכל שהכל בסדר וטס משם. מאוחר יותר שמעתי שאותו טייס שירה עלינו היה מפקד בסיס חיל האוויר במצפה רמון".
אשל היה אחד מצמד הטייסים שירה את הטיל. בזמנו, התעלמו מרב כלי התקשורת מהתקרית החמורה של מי שיהיה בקרוב מפקד חיל האוויר. מטרת הגיחה ההיא הייתה העברת מסוק האפאצ'י מבסיס רמון לכוננות בגבול הצפון. אשל, טייס מטוסי קרב, נדרש כמפקד הבסיס להיות כשיר להטסת כל כלי הטיס בפיקודו. אחת התרגולות הסטנדרטיות במסוק לא חמוש לאחר ההמראה היא "צרור צילום", לחיצה על כפתורי שיגור התחמושת לשטח ריק על מנת לוודא שהמסוק אכן לא חמוש. אך הפעם נפלה טעות. בקשר צעק אשל "הולי מולי!" למראה הטיל הנורה. מי שמכיר אותו יגדיר את התגובה הזו כ"אמיר אשל קלאסי": צועק בזמן אמת בקשר את מה שהוא עושה.
אבל הטעות לא הייתה קלאסית. "הידיעה האם המסוק חמוש או לא היא דבר אלמנטרי", אמר לאסנהיים מפקד חיל האוויר לשעבר האלוף (מיל') אביהו בן-נון. "הטייסים חייבים לבדוק את המטוס לפני העלייה כאילו אף אחד לא בדק אותו קודם". בעקבות התקרית הופרדו הצבעים של טילי האמת לעומת צבעי טילי האימונים. דובר צה"ל הגיב בזמנו בעניין כי "לאחר ההמראה מהבסיס נערך הצוות לביצוע נוהל בדיקת חימוש במסוק. בדיעבד התברר כי המסוק היה חמוש בטיל מבצעי, עובדה שלא הייתה ידועה לצוות ולא התגלתה בביצוע בדיקת המסוק טרום טיסה. הבדיקה נעשתה בשטח אש, לאחר וידוא שנקודת המכוון ריקה מאדם ומרכוש. בעת הבדיקה שוגר טיל מהמסוק, שפגע באזור שטח האש המוגדר".
בן-אליהו, אז מפקד חיל האוויר, מינה ועדת חקרה חילית. ועדת החקירה מתחה ביקורת על הטייסים. לאסנהיים אמר בן-אליהו: " לפעמים אתה מקל. עובדה שהמקרה הזה לא פגע באמיר אשל. אם בכל דבר תעניש, תחסל את כל האנשים שלך. אם מישהו עשה משהו תוך עבירה מוסרית או תוך פגיעה בחוק צריך לפגוע בו, אבל אם זו שגיאה שאפשר לגלות לגביה הבנה, אני לא בטוח שלאורך זמן זה צריך לפגוע בקידום של מבצע העבירה".
על רקע פרשות צ'יקו תמיר ועימאד פארס, ייתכן כי העובדה כי התקרית לא עיכבה את אשל בדרכו לתפקידים רבים, ובראשם תפקיד מפקד חיל האוויר, תישמע מוזר. טייס מסוקים טען אז בפני אסנהיים: "אם זה היה קורה למישהו אחר שהוא לא אשל, זה לא היה נסגר כמו שזה נסגר." מפקד בכיר בנ"מ סיפר אז כי "אשל דיבר על האירוע בצורה פתוחה לחלוטין. באיזשהו שלב צחקתי ואמרתי לו: 'תראה, כדי לסגור יחידות בנ"מ לא צריך להשמיד אותן'. אני לא זוכר שהיה מזה סיפור. בוא נאמר שאם אני מהקרקע הייתי יורה על כוח אחר שלידי, היו שומעים מזה". כשנשאל האם אשל התנצל בפניו על המקרה אמר, "אמיר פעם התנצל בפני מישהו? זה לא אומר שהוא לא מבין את המשמעות. התנצל, לא התנצל, זה לא חשוב בכלל". אשל קנס את עצמו, אבל קידומו לא נפגע.
הוא הוביל את המטס הראשון של חיל האוויר מעל אושוויץ
רבים מבני משפחתו של אשל נספו בשואה. ב-2003, כשהיה מפקד בסיס תל נוף, התפרסם בתקשורת כשהופיע בסרטם של חיים הכט ורואי מנדל, "טיסה אחת בשבילנו". השאלה המרכזית של הסרט הייתה: "מה היה קורה אילו היו מפציצים את מחנה המוות אושוויץ-בירקנאו במלחמת העולם השנייה?". הסרט עסק גם בטיסה של שלושה מטוסי F-15 שהפכה לאייקונית, אותה הוביל אשל מעל המחנה.
בראיון ל"הארץ" בתקופתו כראש אג"ת סיפר כי הגה את הרעיון כבר ב-1987. "הייתי אז סגן מפקד טייסת ויצאתי במשלחת של טייסים שעברה אימון בבסיס של חיל האוויר הגרמני, ליד מינכן", סיפר. "לצורך האימון, אתה עובר כל מיני בדיקות רפואיות. עומד מולך אח גרמני עם שיער לבן, שמדבר רק גרמנית ומחבר לך לגוף כל מיני אלקטרודות. זה נתן לכולנו בומבה לפרצוף. שם חשבתי בפעם הראשונה שאנחנו חייבים לבוא עם העוצמה הזאת מעל מחנה השמדה, כהצהרה.
"ב-2003, דן חלוץ, שהיה מפקד חיל האוויר, חזר מביקור בפולין ואמר שהפולנים מזמינים אותנו להטיס מטוסי קרב ישראליים באירוע במלאת 85 שנה לחיל האוויר שלהם. תוך שתי דקות הייתי אצלו במשרד. אמרתי לחלוץ: תגיד להם שאנחנו באים, בתנאי שאנחנו עושים מטס על אושוויץ. הוא כמעט נפל מהכיסא, שאל אותי: 'מאיפה הבאת את זה?' אמרתי שאני חושב על הרעיון כבר שנים".
למרות שסוכם עם המדינה המארחת שהמטס יהיה ברום גבוה יחסית, הפר אשל את ההסכמה. "אמרתי לטייסים: 800 שנה עשינו במדינה הזו מה שאמרו לנו. פעם אחת נעשה מה שצריך", הוא אמר אז. אשל הוביל את המבנה בגובה נמוך מעל למחנה, במה שנתפס כמפגן כוח סמלי, בעודו אומר בקשר: "אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות. נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם, ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו – ישראל".
היום היה מעונן בצורה קיצונית, והייתה סכנה ממשית שהטיסה תבוטל בגלל חוסר היכולת לחדור את העננים. ההחלטה שקיבל אשל היא שהמטס חייב להתקיים, ובגובה נמוך. אחד ממקורביו של אשל מספר כי זה מדבר על החוויה במונחים כמעט מיסטיים, על אף שהוא אינו איש דתי: השמיים נפתחו ממש לכמה דקות, בדיוק ברגע הנכון, על מנת שטייסי החיל יוכלו לבצע את הטיסה מעל אושוויץ.
לחצו לצפייה בסרט "טיסה אחת בשבילנו" ב-VOD
והשאלה הבוערת: מה הוא חושב על אירן?
אשל נחשב למי שמאוד מעורה בתכנית האירנית, גם בגלל שהיה בתפקידו האחרון כראש אגף התכנון מי שאמון על התכניות של צה"ל לטווח הארוך, ובין היתר גם בכל הנוגע לתקיפה שתהיה או לא תהיה. באחרונה הוא הוצג בתקשורת, על רקע המרוץ למינוי למול יוחנן לוקר, כמועמד שמתנגד לתקיפה באירן. אבל כמו תמיד בחיים, לא מדובר בחלוקה גסה בשחור לבן. ההצגה שלו כמתנגד הייתה פשטנית מדי. כל מכריו מבטיחים: אם יידרש לכך, הוא יעשה את העבודה.
היפותטית, שאלת עמדתו בנושא לא אמורה להיות חשובה: מפקד חיל האוויר לא אמור להידרש לשאלה האם צריך או לא לתקוף באירן, אלא האם אפשר או אי אפשר. אבל כידוע, אג'נדות אישיות משפיעות לעתים קרובות על דרך הצגת הדברים. אז מהי עמדתו?
מצד אחד, נחשב אשל לקילר, טייס קרב מהדור הישן. אם מפקדי חיל האוויר מתחלקים לשני זנים – האבהי המגונן והמכוון או חוד החנית, הטוב ביותר, הרי שאשל מתאים יותר לסוג השני. אחד ממכריו אמר, למשל, כי אם אשל ייכנס מחר לקרב אוויר עם טייס צעיר בן 20, הוא פשוט לא ייתן לו לנצח. בכל מחיר. אז שאדם כזה יתאפק למול פעולותיה של אירן? ההתקפיות לא זרה לו, וזה מתחיל כבר במלחמת לבנון הראשונה. על פי פרסומים זרים, כשהיה רמ"ט חיל האוויר תקפו בסוריה כור גרעיני. לא סתם שמו אותו בראש מה שרבים רואים כזרוע האסטרטגית האמיתית של ישראל.
גם השואה, כמובן, מרחפת תמיד מעל כאיום, מה שבוודאי משפיע בצורה כזו או אחרת. ובמהלך הרצאה שנשא אשל באחרונה בפני כתבים זרים סיפר על גנרל הודי שנשאל מדוע לא הגיבו למתקפת הטרור במומביי. הוא ציטט את תגובת הגנרל: "איך אפשר להגיב כשלשכן שלך (פקיסטן) יש נשק גרעיני".
מצד שני, ארבע השנים שעבר באג"ת ודאי מיתנו אותו. מדובר בתפקיד שמציב את שתי רגליו של מי שמשרת בו על הקרקע; מחד, העיסוק בתכנית הכספית הרב שנתית, מאידך התכנון האסטרטגי ארוך הטווח. בימים בהם המועצה לביטחון לאומי אינה באמת משמעותית, אג"ת עושה את כל זה בעבור הצבא, וגם, במובן כלשהו, בעבור המדינה.
במקביל למוסד ולשרד הביטחון, ראש אג"ת הוא גורם אסטרטגי רב השפעה. מי שהיה ראש אג"ת מבין, בין השאר, את החשיבות של השלום עם מצרים וירדן, השיחות עם הפלסטינים, הרגיעה בעזה והחזרה לנורמליזציה עם טורקיה; הוא גם מבין את הצדדים השליליים העומדים לצד התקיפה באירן, וכן את החשיבות שבתיאום עם ארה"ב בנושא. מי שבא מאגף התכנון אינו רק קילר, הוא מחוייב לראייה רחבה יותר. אדם שבא מתפקיד כזה, מגיע בהכרח הרבה יותר שקול.