זה היה יום שגרתי במחסום 'קלנדיה' בגדה המערבית. אנשים נכנסו ויצאו בהמולה יום יומית. פתאום הבחין גיא סלניק, אחד מחיילי צה"ל במחסום, בפלסטיני שמתקרב לעברו. הוא חייך אליו כאילו הם מכירים. סלניק המופתע ניגש אליו, ושאל אם הכול בסדר. "זה אתה מחטופים", השיב לו הפלסטיני בקביעה נחרצת. "חטופים, אחלה סדרה", הוא הרים את האגודל בסימון אוניברסאלי, והמשיך בדרכו. "זה היה ממש הזוי", נזכר סלניק, שמשחק בסדרה 'חטופים' את חצב, בנו של נמרוד קליין, חייל חטוף שחוזר מהשבי. "היה מדהים לגלות שהבן אדם יושב בבית שלו בראמללה וצופה בסדרה. אחד הרגעים המצחיקים שלי במחסום".
היו לו כמה וכמה רגעים שם ב'קלנדיה'. שנתיים הוא שירת שם, תחת המנהל האזרחי באיו"ש. הוא התגייס עוד לפני שהחלו צילומי העונה השנייה של חטופים. "העברתי את הזמן שלי בין המחסום לאולפנים", הוא מתאר. "הייתי יוצא מהבסיס, ומגיע לסט עוד על מדים, ישר לצילומים". המרחק בין הגדה המערבית ליקום המקביל של משפחת קליין היה עבורו גדול במיוחד. "כל פעם מחדש הייתי צריך לשנות פאזה. וזה שינוי מאוד רציני. הגעתי לסט והכרחתי את עצמי להתנתק מכל מה שראיתי ושמעתי במחסום. המציאות שם לא קלה, אפילו מעט מצלקת, ובצילומים האווירה שונה לגמרי. שמתי עלי מסכה והייתי גיא אחר. זאת הרי העבודה של שחקן".
"אי אפשר להתכונן לקראת תפקיד כזה"
המשחק לא חדש לו. כבר בגיל 9 החל להופיע בהצגות בתיאטרון חולון, עיר מגוריו. "הגעתי לתחביב הזה דרך מגמה בבית הספר היסודי, אבל הפסקתי במטרה להשקיע בלימודים. יש לי המון קשיי למידה. כלום לא עזר לי. אחרי אלפי מורים פרטיים ואין סוף ניסיונות עם ריטלין, החלטתי שאין מה להתעקש, בגרות אני בכל אופן לא אצליח להוציא". כך החליט בגיל 15 לחזור לתחביב מהילדות. "מצאתי סוכנת, והתחלתי ללכת לאודישנים. השתתפתי בתוכנית 100 בתנ"ך בערוץ לוגי, בטלנובלה 'בובות', וגם בפרויקטים בערוץ הילדים. תוך כדי גם סיימתי בית ספר, בלי בגרות מלאה. אחר כך הגיעה 'חטופים' וגם הסדרה 'אליפים'".
את האודישן לחטופים הוא זוכר כעניין חשאי למדי. "בהתחלה הכול היה מאוד סודי. כל מה שידעתי היה שזאת הולכת להיות סדרה סנסציונית, על חיילים חטופים ששבים הביתה. גלעד שליט עוד היה בשבי וזה היה נושא מאוד בוער ורגיש. כבר מהאודישן הראשון מאוד רציתי לקחת חלק בסדרה. זה היה נראה לי גדול, רציני, וחשוב". כשחקן הוא העדיף להתייחס לסיפור האישי המרגש, ולא לדילמה שעומדת מאחורי הנושא הטעון בסדרה. "אין ספק שהסוגיה של החזרת חיילים שבויים היא קשה ומעוררת מחלוקת, אבל העדפתי, מתוקף התפקיד, להתרכז בהשלכות שלה על חיי המשפחה ועל החיים של חצב. אבא שלו חזר פתאום הביתה, ועכשיו איך הם מתמודדים. לא עשיתי הכנה מיוחדת לקראת התפקיד, ואני גם חושב שאי אפשר להתכונן לדבר כזה. ילד שאחרי 17 שנה מקבל אבא, זה לא דומה לשום דבר אחר".
"ביום הגיוס חצב היה גיבור –ואני ממש התפרקתי"
כדי ליצור בין האב לבן את אווירת הניתוק והזרות המתבקשת, החליטו סלניק ואביו הטלוויזיוני יורם טולדנו, לתקשר זה עם זה רק במהלך צילום הסצנות. "השתדלנו להתעלם אחד מהשני בזמן הצילומים", הוא מסביר. "רצינו להגיע למצב בו הדמויות שלנו נמצאות. הם אב ובן, אבל מסויגים ומרוחקים אחד מהשני. אחר כך כשהקשר בין הדמויות התהדק, התחלנו לשבת יחד בהפסקות, לדבר, ולהתקרב".
גם עם הדמות של חצב לא היה לו קל בהתחלה. "היה לי קשה מאוד להתחבר אליו, הוא טיפוס מוזר. ילד כאפות קטן. עם הזמן התאהבתי בו, מתוך הרחמים, כשגיליתי שהוא דמות די טראגית. הוא ילד שגדל לתוך מצב לא פשוט, ומוקף באנשים לא קלים. אני חושב שמבין כל המשפחה הזאת הוא הדמות הכי נורמאלית". בדיאלוג הפנימי שבין חצב לבינו, התרגל סלניק לעודד את הנער הפגוע. " אין לו כתף תומכת ושפויה במשפחה, וזה היה לי מאוד עצוב. תמיד ניסיתי לשמח אותו בראש. להגיד לו יהיה בסדר, אתה ילד טוב". דווקא ביום הגיוס של סלניק, התהפכו בניהם התפקידים. חצב היה זה שלחש לו 'יהיה בסדר'. "חצב התגייס בסדרה קצת אחרי שאני בעצמי התגייסתי לצבא. חצב היה הרבה יותר אמיץ ממני. הוא מאוד חשש מהרגע הזה, בגלל מה שקרה לאבא שלו, ובסוף התגבר על הכול, נתן חיבוק למשפחה, ויצא מהבית בפאסון. הוא היה גיבור ואני ממש התפרקתי. הגעתי לבקו"ם מלא בדמעות, וזאת הייתה חוויה טראומתית ודרמתית".
"היה לי מובן מאליו שאשרת בצה"ל"
למרות הקושי, לא היו לו שום ספקות לגבי הגיוס. "מבחינתי זה היה מובן מאליו שאשרת בצה"ל. ידעתי שאפסיד עבודות, אבל לקחתי את זה בחשבון. מאוד רציתי לתרום, ולעשות את מה שכל אחד במדינה חייב לעשות. אני לא מבין שחקנים ואומנים שמסתייגים מהשירות. אין סיבה שהם לא יתרמו כמו כל אחד. כמובן שמאוד פחדתי להפסיק לשחק, לאבד את המומנטום, ושלא תהיה לי הזדמנות לחזור לזה אחר כך. אבל זה לא עצר אותי". במקביל הוא החליט לשלב בין הקריירה על המסך לקריירה עם הנשק. "נלחמתי כדי לקבל את הזכויות שלי כשחקן. הצבא ראה איתי עין בעין, וגיליתי שאפשר להסתדר. היו הפקות שפחדו לקחת אותי לעבודה, בגלל הצבא. הם החליטו לוותר עלי וככה הפסדתי כמה פרויקטים חשובים וגדולים. עם 'חטופים' גרמנו לזה לעבוד משני הצדדים. גם השתתפתי כבר בעונה הראשונה אז לא הייתה להם ברירה", הוא מחייך.
בבסיס באיו"ש התרגשו לקראת הסלב שהתחייל, אבל לקראת השחרור הוא עבר לשרת בדוברות של היחידה, שם לא מתרגשים. "בבסיס הקודם היו מזהים אותי הרבה, והתגובות היו לפעמים טובות ולפעמים ביקורתיות. עכשיו אני משרת בקריה, שם כולם תל-אביבים ורגילים למפורסמים". יש לו עוד חצי שנה עד השחרור, אבל הוא כבר מתחיל לתכנן את החיים שאחרי המדים. "כמו כל חייל משוחרר, התוכנית היא לנוח, לעבוד קצת, לטייל בחו"ל ולהתחיל ללמוד. בנוסף אני רוצה להמשיך עם המשחק. להסתער בכל הכוח ולכבוש את התיאטרון והמסך. ברור לי שאני לא רק שחקן, אני גם שחקן. יש עוד דברים שאני רוצה להספיק לעשות".
"יש מגעים לגבי עונה שלישית"
השבוע הסתיימה העונה השנייה של 'חטופים', והוא לא שולל את האפשרות לחזור לעונה שלישית כאזרח. "אני חושב שהסיום של העונה היה מעולה. סוף טוב הכול טוב, אבל עם פתח מרומז לדרמה חדשה. משהו בסגנון 'האומנם זה באמת הסוף?'. אני יודע שיש מגעים לגבי עונה שלישית, והיוצרים כבר מתחילים לחשוב על העלילה בראש. אני רק יכול לדמיין איזה עוד הפתעות אפשר להכניס".
את 'הומלנד', הגרסה האמריקאית של הסדרה, הוא לא מפספס. "ראיתי את העונה הראשונה, ועכשיו הקלטתי את העונה השנייה. אני רוצה לראות הכול ברצף. זה מותח מדי כדי לראות רק פעם בשבוע". את ההשוואה המתבקשת הוא עושה עם אבחנה פטריוטית. "'הומלנד' טובה מאוד, ממש מעולה. האמריקאים הרי יודעים לעשות טלוויזיה. אבל אני חושב שחטופים, בעיקר בעונה הראשונה, הייתה בז'אנר אחר לגמרי. 'חטופים' היא דרמה מצמררת ונוגעת ללב, 'הומלנד' יותר בעניין של אקשן בלשי. אני חושב שבהיבט הסיפור האנושי, אנחנו הרבה יותר טובים". האמריקאים גם יצרו גרסה מוקטנת ושמחה למדי של חצב. דמותו של כריס, בנו הצעיר של סמל ברודי, התקבלה אצל השחקן המקורי ברגשות מעורבים. "הילד המקביל שלי הפתיע אותי", הוא מודה. "הוא קטנצ'יק. השחקן בסדר, אבל הדמות עליזה מדי לטעמי. הוא ממש לא כמו חצב, לוקח הכול בקלות ונראה די מאושר. כשחצב מחייך זה רגע נדיר".