שלדג  (צילום: אתר צה"ל, מערכת את"צ)
שלדג יוצאת מהצללים | צילום: אתר צה"ל, מערכת את"צ

בתחילת האינתיפאדה השנייה, היה ג'מאל עבד א-ראזק, מפקד גדודי חללי אל-אקצא ברפיח, מבוקש שעשה לא מעט צרות לכוחות הביטחון של מדינת ישראל. האיש שפעל ברצועת עזה הוציא לפועל פיגועי ירי ומטענים נגד כוחות צה"ל ברצועה, ופעם אחר פעם הצליח לחמוק מהכיסוי המודיעיני של אנשי השב"כ ואמ"ן. כאשר פרצו האירועים הקשים בתחילת שנות ה-2000, מדינת ישראל החלה להשתמש בסיכולים ממוקדים כנגד פעילי טרור מבוקשים בעצימות גבוהה. עשרות ואף מאות של מבוקשים חוסלו, רובם המכריע מהאוויר, באמצעות מסוקי ומטוסי קרב ועל פי הפלסטינים ופרסומים זרים, גם ממטוסים ללא טייס. החיסול של א-ראזק היה משהו אחר, מהסוג שמזכיר אקשן הוליוודי טהור שהסתיים כשלוחמי קומנדו של צה"ל ראו לו את הלבן של העיניים.

שלוש יחידות עילית ידועות ומוכרות יש לצה"ל: סיירת מטכ"ל, שייטת 13 ויחידת שלדג. בעוד שהשתיים הראשונות מוכרות לנו מסיפורים רבים ומשלל סיפורי גבורה, שלדג שומרת על עמימות כמעט מוחלטת. כמעט שאין ספרים שפורסמו על היחידה, והמבצעים שלה נותרו בצללים. את מה שפורסם ניתן לספור על אצבעות של יד אחת, מקסימום שתיים, אבל באופן נדיר, הצלחנו לקבל הצצה לאחד מהחיסולים של היחידה בימי האינתיפאדה השנייה, "חיסול מהסרטים" – כפי שמגדיר זאת אחד מהלוחמים שהשתתף במבצע והסכים לשתף אותנו בסיפור של האירוע.

אמיר וערן (שמות בדויים), היו בתחילת שנות ה-2000 לוחמים בשלדג. הסיפור הזה מתחיל הרבה לפני שהם ירו את הכדורים שקטלו את חייו של המבוקש מעזה: הוא מתחיל בהישג מודיעיני מרשים של אנשי השב"כ, שבאותם ימים עבדו קשה מאוד וספגו מכה אחרי מכה עם כל מחבל שהתאבד בערי ישראל.

אנשי השב"כ מצליחים לגייס כסייען את בן אחותו של א-ראזק, מג'די מקאווי, כך לפחות טוענים גורמים ברצועת עזה. "המודיעין הישראלי הצליח לקנות את בני המשפחה שלו שבגדו בו בגלל כסף", טען בפנינו השבוע גורם ברצועת עזה שבעבר שירת בכוחות הביטחון הפלסטינים ברצועה. לדבריו, "הוא קיבל טלפון של השב"כ, ואמר להם כל הזמן איפה הוא נמצא ולאן הוא הולך". מקאווי נעצר לפני זה על ידי השב"כ, וכנראה גויס במהלך אותו מעצר שלאחריו שוחרר עם הוראות לעקוב אחר בן אחותו. ככל הנראה, הוא לא היה לבד, והשב"כ הצליח לגייס סייען נוסף שסיפק לא מעט מידע.

אין ספק שהמודיעין היה מרשים. "היו מספר מקורות מידע, ואנחנו שהיינו בשטח, ידענו כל הזמן איפה הוא נמצא. ידענו איפה הוא יושב, על איזה רכב הוא נוסע אפילו ידענו עם מי הוא שותה קפה בבוקר. כל הזמן נכנסו דיווחים לקשר של 'הוא פה והוא שם', זה היה מדהים, אבל צריך להגיד שזה לא משהו ייחודי בעבודה של היחידה". שני הסייענים של השב"כ נעצרו אחרי המבצע על ידי אנשי מנגנון הביטחון, שהתפארו במעצר והציגו את אחד הסייענים במסיבת עיתונאים. סופם של השניים היה ברור בשנייה שנחשפו.

שלדג
סמל היחידה | צילום:

"פותחים באש, בלי משחקים"

היום הם באמצע שנות ה-30 לחייהם, עובדים במשרות מכובדות והורים לילדים. "הרבה שנים עברו מאז. החשיבה שלי אז הייתה שונה", מעיד אמיר. "הייתי עם מחשבה של ילד בן 20 שעבר מסלול הכשרה מטורף, ורציתי כבר לספק את הסחורה". על המבצע הוא אומר: "אני לא זוכר כמה זמן התארגנו לזה, אבל כמו שאני זוכר את היחידה, לכל מבצע היו מודלים ואימונים שהפכו אותך לרובוט".

ערן מסרב לפרט איך התארגנו למבצע וכמה זמן נמשכו האימונים, אבל מספר על ההתרגשות שהייתה מורגשת היטב בזמן ההתארגנות למבצע. "לא עוד מבצע סיכול ממוקד ממסוק - ממש להגיע עד לבן אדם ולשלוף אותו מהרכב שלו. אני זוכר שהייתה התרגשות מאוד גדולה ביחידה, המפקדים 'ישבו לנו על הוריד', בדקו שוב ושוב כל פרט וכל גרגר של ציוד כדי שלא יהיו תקלות".

מפקד היחידה באותם ימים היה רוני נומה, כיום אלוף פיקוד המרכז, ולדברי הלוחמים שהתראיינו לכתבה, הוא היה מעורב באופן אישי בכל פרט של המבצע. "זה היה המבצע הראשון שלו באותם ימים, והיה לו חשוב שהכל ידפוק כמו שעון. הייתי צמוד אליו בחלק מהזמן וראיתי איך הוא מחובר לרכז של השב"כ, מציף אותו בשאלות", מספר אמיר. בתחילה, הם דיברו על מבצע מעצר, אבל מהר מאוד היה להם ברור שההחלטה היא על חיסול. "לא היה ספק שזה הכיוון", אמר ערן. "היה ברור שאנחנו ישר פותחים באש, בלי משחקים".

אלוף פיקוד המרכז, רוני נומה (צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים)
פיקד על המבצע. האלוף רוני נומה | צילום: דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים

המבצע יצא לפועל ב-22 בנובמבר בשנת 2000, כאשר אחד הסייענים שעוד לא נחשפו, דיווח לשב"כ על התנועות של א-ראזק. "היו איתנו כמה אנשי שב"כ בשטח שלא הפסיקו לדווח לנו: הוא במסגד, עכשיו הוא עולה לרכב, עכשיו הוא על הכביש", מספר אמיר.

לוחמי יחידת שלדג נמצאים בתוך כלי רכב שאמור לחסום את הרכב של המבוקש. כוח נוסף נמצא על נגמ"ש. כוח נוסף נמצא על עוד כלי רכב, והמעגל על המבוקש נסגר. זה רק עניין של זמן עד שהוא יזכה לפגוש את 72 הבתולות שמחכות לו בשמיים. "מבצע מאוד גדול, מאוד מורכב, ממש כמו מכונה של המון חלקים שכל חלק חייב לדפוק כמו שעון, אחרת המטרה שלנו תתחמק", מסביר ערן. "בשלב מסוים, אנחנו מקבלים דיווח שהוא חמוש, אבל הנשק לא נמצא עליו", מספר אמיר. "אני לא זוכר איפה אמרו לנו שהנשק נמצא, אבל הבנו שלא תהיה לו נגישות אליו. מבחינתי, זה הפך את הסיפור לקל יותר, כי היה לי ברור שהוא לא יספיק להגיע לנשק שלו. באותו היום, הבחור היה אבוד".

>> מכורים לפז"ם? הירשמו לפייסבוק שלנו

הוא ממשיך ומספר: "אני הייתי ליד הרכז, כשכל הזמן אני שומע את הדיווחים שלו. הדיוק היה מדהים. הרכז אומר לנו איפה הוא בכל שנייה, ואז פתאום, הוא מדווח שהרכב בדרך אלינו. הוא ממש מתזמן את ההגעה שלו, פשוט הביא לנו אותו על מגש של כסף".

פלאשבק לסרט אמריקאי

א-ראזק לא יודע שהוא נוסע לעבר מותו הוודאי ושאין לו סיכוי להתחמק מלוחמי שלדג. הוא נכנס לנקודת המארב ונחסם. הלוחמים פותחים לעברו באש, ירי על מנת להרוג. "אני נמצא משהו כמו חמישה או ארבעה מטרים מהרכב", מספר אמיר. "אני זוכר חור שחור במחשבה, אני לא חושב על כלום. עושה מה שאני אמור לעשות, עושה כמו באימונים, בלי שמץ של מחשבה. אחרי הביצוע, אני זוכר שממש פחדתי מזה, שהמוח שלי היה ריק ואני לא יודע מה חשבתי".

הוא ממשיך ומספר על רגעי הדרמה. "אני יורה על המטרה ושומע מסביב ירי מטורף, המון אש, המון פיצוצים של ירי. הרכב ממשיך להתקדם והירי ממשיך איתו. מישהו צועק 'חדל חדל' אבל הירי ממשיך, ואז שוב 'חדל' ואז הירי מפסיק. אם אני זוכר נכון, הוצאתי שם חצי מחסנית, ומיד החלפתי את המחסנית שלי לחדשה כדי שאם יתפתח עוד משהו, אהיה מוכן לזה".

"אני זוכר המון אש וירי. זה עשה לי פלאשבק לסרט אמריקאי, כשרואים כמות מטורפת של ירי ורשף. ואז פתאום, שקט, דממה של מוות. מישהו שם יצא והרים ידיים והשאר היו פשוט מחוררים מכדורים. מראה מבחיל כזה, אבל את זה אני אומר בדיעבד. אז זה לא חדר אלי, כי ראיתי מחבל מת. זה מה שעבר לי בראש".

זה היה המבצע הראשון של האינתיפאדה השנייה שבו לוחמי צה"ל הגיעו עד למבוקש וחיסלו אותו ולא עשו זאת ממרחק על ידי כלי טיס. מעבר לזה, אמיר וערן מציינים שהמבצע הזה תועד כולו במצלמות, תיעוד בו השתמשו לאחר מכן בתחקירים. תיעוד ששוכב עד היום באיזה כספת עלומה בבסיס של צה"ל, וספק אם נזכה לראות את התיעוד הזה בשנים הקרובות ובכלל.

בניגוד לערן, אמיר מספר שהוא לקחת את המבצע הזה יותר קשה. "אחרי המבצע, הייתה תקופה של שמחה ביחידה וכולם הסתובבו עם חיוך ענק של ניצחון. דווקא האנשים של השב"כ היו אלה שהורידו אותנו לקרקע. הם אמרו, 'זה לא שהרגתם את מחמד דף, סתם עוד מפקד'. אבל לי מאוד הפריע, עד היום, שחיסלנו בן אדם שלא באמת היה חמוש. ללוחמים של היחידה אין בעיה לשלוף בן אדם כזה בחיים, זה קל מאוד, אבל המטרה הייתה להרוג בלי לשאול שאלות ולי זה הפריע. היו שם אנשים שלא היו אמורים לירות, אבל פתחו באש כדי להגיד חיסלנו".

לאחר האירוע, פרסמו הפלסטינים שחיילים ישראלים חיסלו בדם קר אנשים חפים מפשע. עדים אף טענו שאחד מהחיילים הוציא אדם חי מהרכב וירה לו בראש, דבר שהוכחש נמרצות על ידי דובר צה"ל, גם על ידי הלוחמים שהתראיינו לכתבה. בשורה התחתונה, א-ראזק היה מחבל שהוציא לפועל לא מעט פיגועים ותכנן להוציא עוד הרבה. הם הצליחו לעצור אותו, מה שאומר גם להציל חיים של ישראלים רבים שלא יודעים שבזכותם הם מסתובבים בחיים. יחידת שלדג חזרה לצללים, הופיעה שוב במבצע או שתיים במלחמת לבנון השנייה שש שנים לאחר מכן, ונעלמו שוב. "ככה היחידה עובדת, ככה עושים את עבודה על הצד הטוב ביותר", מסכם אמיר.