קליעים רבים שרקו מעל ראשי הלוחמים של חטיבת גולני כשאלה התקרבו למרגלות מוצב תל פאחר. פיצוץ גדר המוצב נכשלה וטוראי דוד שיראזי לא חשב פעמים כשנשכב על הגדר בכדי לאפשר לשאר הלוחמים לפרוץ פנימה. הם רצים עליו וכשאחרון הלוחמים נכנס הוא מסתער קדימה. את כל זה הוא עושה כשעל גבו 12 ק"ג של פצצות מרגמה. אחרי שהוא מצמצם את הפער עד למפקד הפלוגה שלו, תוך כדי שהוא נותן פצצות לרגם, הוא מחליף מקלען שנפגע וחושף עצמו לאש האויב, כדי לאפשר את המשך ההסתערות. ממרכז המוצב הוא מצליח לשתק מספר עמדות סוריות – עד שנפגע בראשו ונהרג.
ב-65 שנות ההיסטוריה של צה"ל ניתן למצוא לא מעט סיפורי גבורה של לוחמים אשר הקריבו את חייהם למען חבריהם ליחידה. אנשים שלא חשבו על עצמם וגילו יכולת שללא ספק קיימת בקרב מעט גיבורים. ישנם כאלה כמו, נתן אלבז, עובד לדיז'נסקי ורועי קליין שהשליכו עצמם על רימון כשהיה להם ברור שמדובר במעשה התאבדות. אחרים נהרגו אחרי חשפו עצמם לאש האויב רק בכדי להסיטה מחבריהם. מתוך עשרות סיפורים שהפכו לסיפורי מורשת בחרנו לספר לכם על שבעה חיילים שהציגו אומץ לב נדיר ובמותם, ציוו לחבריהם את חייהם.
פייפר נגד מיגים: רב סרן בנימין כהנא
הטייס סרן בנימין כהנא היה בן למשפחת בלנקינד שנחשבת למשפחת אצולה ישראלית ומחלוצי התעופה בישראל. ביום השני של מבצע קדש יצא כהנא לגיחה באזור כונתילה. הוא הטיס פייפר קל ותפקידו היה להיות תחנת ממסר בין הכוחות שבחזית למפקדות שמאחור. הכוחות שבאזור ספגו מספר תקיפות מחיל האוויר המצרי וכשהגיע לשם כהנא הוא הבחין בזוג מטוסי מיג 15 מתארגנים לתקיפה נוספת של כוחות צה"ל. למרות שהוא היה בפייפר והמצרים במטוסי קרב הוא נכנס איתם לקרב בכדי להסיט תשומת לבם. במשך 15 דקות הצליח כהנא להתחמק ממטוסי המיג, ואחד מהם נאלץ לעזוב בגלל תקלה. בסופו של דבר הצליח המיג השני להפיל את הפייפר וכהנא נהרג בהתרסקות. לאחר מכן הסתלק המיג מבלי לתקוף את היחידות שעל הקרקע, ככל הנראה משום שהיה קצר בדלק. לאחר הקרב זכה כהנא בצל"ש שהוחלף בהמשך לעיטור העוז.
לא ויתר על הפצוע: רב"ט חיים רוסק
במלחמת ששת הימים היה חיים רוסק לוחם צנחנים בחטיבה 55. ביום הראשון ללחימה השתתף יחד עם החטיבה בקרבות שחרור ירושלים. במהלך הקרב נשלחו חלק מהכוחות באוטובוסים לא ממוגנים ושלושה מהם נקלעו למארב של הירדנים. מרבית החיילים הצליחו לברוח מהאוטובוסים ללא פגע אולם אחד מהם נפגע ונלכד בפנים. חיים התנדב לרוץ לאוטובוס בכדי לחלץ את הנפגע, למרות שהיה ברור שהסיכוי שמישהו יצליח להגיע לשם קלוש. תחת אש כבדה של אנשי הלגיון הירדני הוא רץ לכיוון האוטובוס אולם הוא לא הצליח להגיע אל הנפגע. במהלך הריצה הוא נפגע מאש הירדנים ונהרג.
בלדה לחובש: טוראי שלמה אפשטיין
שלמה אפשטיין היה חברו של חיים רוסק לחטיבת הצנחנים 55, שם שימש כחובש. במהלך הקרבות לשחרור ירושלים טיפל בפצועים תחת אש כבדה של הירדנים שכללה הפגזה ארטילרית. במהלך הקרב ניגש לאחד הפצועים, יוסף חגואל, שרגליו רוסקו מרסיסי פגז והחל לטפל בו. לימים סיפר חגואל שבגלל ההפגזה צעקו לאפשטיין לחזור למחסה והוא חשש שינטוש אותו. אולם אפשטיין המשיך לטפל בפצוע ואף לעודד אותו. במהלך הטיפול בחגואל נשמעה שריקת פגז ואפשטיין, במקום לתפוס מחסה, עטף בגופו את חגואל הפצוע. הפגז נחת ממש ליד הצמד ואפשטיין ספג בגופו את מרבית הרסיסים. כתוצאה ממעשה הגבורה של החובש חייו של הפצוע ניצלו אולם אפשטיין נהרג. שלמה אפשטיין זכה לעיטור העוז ולשיר הידוע "בלדה לחובש".
חילוץ בכל מחיר: סגן דניאל פטמן
במלחמת ההתשה סבלו כוחות צה"ל שישבו על גדות תעלת סואץ מהפגזות קשות של הצבא המצרי. באחד מאותם ימי קרב נפגע הטנק של של דניאל פטמן והחל לבעור. הצוות נטש את הטנק אולם תוך כדי בריחה גילו שהתותחן נשאר בפנים. סגן דניאל, שהיה פצוע קשה וכוויות כיסו חלק ניכר מגופו, חזר לטנק הבוער עלה על הצריח וחילץ את התותחן מהטנק – כל זה כשהטנק עדיין בוער ויש סכנה שיתפוצץ. אחרי שחילץ את התותחן וכשהוא מחמיר את מצב הכוויות שלו, הם מתרחקים ואז גם מתפוצץ הטנק. למרות מצבו הקשה פטמן מפקד על פינוי הפצועים ורק כשכולם בטוחים מסכים להתפנות בעצמו. בשל מצבו הקשה הוא נפטר שבוע לאחר מכן. על אומץ לבו והנחישות שהפגין קבל סגן דניאל את עיטור העוז.
נגד כל הסיכויים: סמ"ר מנחם כץ
ביום השישי של מלחמת יום כיפור הוצב כץ כתצפיתן באחד ממוצבי צה"ל. כשהיה בתצפית הבחין שאחת ממשאיות האספקה שנשלחה לכוחות בחזית חצתה בטעות את הקווים ונסעה ישר לעמדות המצרים. מנחם זינק מעמדתו הבטוחה ורדף אחרי המשאית אל תוך השטח המצרי. הוא ניסה לסמן לנהג אולם לא הצליח לזכות בתשומת לבו. כשהוא נמצא שלושה קילומטרים בתוך השטח של המצרים הוא מקבל פקודה לוותר ולחזור. בפיקוד הבינו שהמקרה אבוד אולם כץ מסרב, ומנסה לעשות הכל בכדי למנוע את הנפילה בשבי של צוות המשאית. הוא ממשיך לרוץ אחריה אולם שוב ללא הצלחה דווקא כשהוא מנסה לחזור לקווי כוחותינו המצרים מתעשתים ופותחים לעברו באש. מרחק קצר מהשטח הבטוח הוא נפגע מאש המצרים ונהרג.
לא משאיר פצועים מאחור: סמל רם כהן
סמל כהן הצליח לשרוד את השבועיים הראשונים של מלחמת יום כיפור. לא דבר של מה בכך, בהתחשב שמרבית הנפגעים היו בארבעת ימי המלחמה הראשונים. ב-15 לאוקטובר, כשהיה סמל מחלקת זחל"מים, נע הכוח שלו לכיוון מעוז בודפשט של גדת התעלה. בדרך הם עלו על מארב של קומנדו מצרי ומפקד הכוח נפגע. כהן תפס פיקוד ופינה את המפקד הפצוע לאחור. לאחר מכן חזר לנקודת המארב ותחת אש כבדה פינה עוד נפגעים לנקודת פינוי פצועים. את הדרך הלוך וחזור הוא עושה מספר פעמים זאת למרות האש הכבדה של המצרים תוך שהוא משיב באש והורג מספר חיילי אויב. בסופו של דבר כשחזר לפנות את הפצועים האחרונים הוא נהרג מאש האויב. לאחר המלחמה הוענק לו עיטור העוז.
הציל חיים בשדה מוקשים: רב"ט יורם גנץ
כאשר פרצה מלחמת לבנון הראשונה היה גנץ לוחם וחובש בחטיבת גולני, במסגרתה לחם בקיני המחבלים. בלילה הראשון שלהם בלבנון הם נקלעו לקרב מצפון למבצר הבופור. הם לא היו מודעים לכך שהשטח הסמוך ממוקש עד שחלק מהלוחמים עלו והפעילו את המוקשים. הכוח ניסה לחלץ את הנפגעים הראשונים אולם המחלצים עלו גם הם על מוקשים ונפגעו גם הם. למרות המצב הנואש כחובש יורם גנץ מסרב להפקיר את הפצועים ומתנדב להיכנס חזרה לשטח הממוקש. הוא מצליח להגיע לאחד הפצועים ומתחיל לטפל בו. במהלך הטיפול הוא מפעיל מוקש ונפצע קשה ולמרות זאת ממשיך לטפל בפצוע. למרות שהחל לאבד דם רב, מה שפגע בתפקוד שלו, הוא המשיך לעודד את הפצועים. לבסוף הגיע כוח שפינה אותו על אלונקה אולם אחד מהם דרך על מוקש ויורם גנץ נהרג.