מי מאתנו לא אוהב לשמוע ולראות מרדפים משטרתיים, בדרך כלל אמריקאים, שרוויים באקשן וללא ספק מושכים את העין. אבל כדי לשמוע על סיפורי מרדפים אתם לא צריכים ללכת כל כך רחוק – מספיק להסתכל ברזומה העשיר של צה"ל, שכולל מרדפים אותם ניתן להגדיר כאקשן מטורף, הכול למען המדינה. מרבית הסיפורים האלה מגיעים ממה שנקרא "ארץ המרדפים", אזור הבקעה, בו אחרי מלחמת ששת הימים מחבלים רבים ניסו לחדור בכדי לפגע והפכו לניצודים. מרדפים נוספים מצאנו בגיחות של חיל האוויר, שבדרך כלל הסתיימו כשטייס ישראלי דולק אחרי טייס אויב שנמלט.
מרדפים מארץ המרדפים
בקעת הירדן שאחרי מלחמת ששת הימים זכתה לכינוי ארץ המרדפים בשל החדירות הרבות של מחבלים מגבול ירדן, והמרדף של חיילי צה"ל אחריהם. מי שהיה המח"ט הראשון של הגזרה, רפאל איתן (רפול), המציא שיטה ששילבה את הכוחות המיוחדים ומסוקי חיל האוויר יחד עם גששים ומטוסי תצפית. הגשש היה מאתר את החדירה והחיילים היו מתחילים במרדף. מסוקי חיל האוויר היו מקפיצים כוחות ואת הגששים לנקודות מעבר עד ששטח המרדף היה מצטמצם והכוח הרודף היה מיירט את המחבלים.
מרדף שכזה התרחש אחרי שלא פחות מעשרה מחבלים חדרו באזור שנקרא אל בוקיעה. סיור בוקר איתר על דרך הטשטוש את עקבות המחבלים והמרדף אותו הוביל גדוד נח"ל מוצנח החל. קצין הגששים שלח מספר חוליות לכיוונים שונים בכדי לאתר את כיוון ההליכה של המחבלים. כאשר הבינו את הכיוון הוזנק למרדף גם מטוס קל בכדי שיסייע בתצפית מהאוויר והכוח הקרקעי החל להתקדם בשטח הררי וקשה. כוח אחד התקדם על העקבות וכוח נוסף הונחת בעזרת מסוק. למרדף הצטרפו גם קצינים בכירים, בהם מפקד החטיבה.
מי שזיהה ראשון את המחבלים היו סגן מפקד החטיבה ואלוף הפיקוד, שסרקו את האזור במסוק נוסף. אחד הכוחות הונחת באמצעות מסוק בסמוך למקום הזיהוי ופתח באש על המחבלים יחד עם תול"ר (תותח ללא רתע) שירה עליהם מכיוון אחר. בשלב מסוים של הקרב פתחו המחבלים באש לעבר המטוס הקל והטייס נאלץ לבצע נחיתת אונס.
המרדף הסתיים כאשר חלק מהמחבלים ירדו מהגבעה עליה התבצרו בהשאירם מחבל לחיפוי – שנפל בשבי תוך זמן קצר. בהמשך הקרב נהרגו חמישה מחבלים וארבעה נוספים נפלו בשבי.
מרדף נוסף, הפעם של סיירת חרוב, נפתח כאשר שישה מחבלים חצו את הגבול עם ירדן והעקבות שלהם אותרו בסיור הבוקר. לוחמים של היחידה החלו במרדף על העקבות כשבמקביל מסוקים מנחיתים גששים ולוחמים נוספים בדרכי התקדמות צפויים של המחבלים. כך הם צמצמו את תא השטח. בשלב מסוים מצטרפים למרדף כוחות נוספים של הצנחנים כשהם רכובים על נגמ"שים. המחבלים ניסו להסתתר בשטח, אולם הגששים איתרו את מקום המסתור ובקרב שהתפתח מחציתם נהרגים והשאר נכנעים.
במקרים מסוימים המרדפים גבו אבדות כבדות בנפש, כמו במקרה של מרדף המערה. באזור גשר אדם אותרה חדירה של עשרה מחבלים וכמו תמיד החל מרדף שכלל כוחות חי"ר, גששים ומסוקים. חוליית המחבלים ניסתה להגיע לאזור שכם כשבעקבותיהם דולקים כוחות צה"ל. הם הגיעו לאזור שבו היו מספר מערות והחלו לסרוק אותן. לוחמי צה"ל ידעו שאותן מערות שימשו כמקום מגורים של האוכלוסייה הבדואית באזור ולכן כללי הפתיחה באש היו מחמירים.
באחת מאותן מערות הם מצאו אישה שהניקה את התינוק שלה וילד נוסף שוכב לידה. היא השיבה בשלילה כששאלו אותה אם ראתה מישהו וכשפנו לאחור פתחו עליהם מחבלים באש קלאצ'ניקובים ורימונים מהמערות הסמוכות. הכוח השיב באש ותוך דקות חיסל שבעה מחבלים, אחד נוסף נכנע. בקרב נהרגו רס"ן חנן סמסון, סרן יוסי קפלן וסמל בועז ששון.
תקופת המרדפים הסתיימה כשצבא ירדן החל לטבוח במחבלים שהתנהגו בממלכה כאילו הייתה שלהם, במה שמוכר ספטמבר השחור של 1970. בין השנים 67 ל-70 נהרגו במאות מרדפים 293 מחבלים כשרבים נוספים נפלו בשבי. צה"ל ספג 134 הרוגים חלקם קצינים בכירים.
מרדפים בשחקים
המרדף האווירי הבא התחיל במיג 17 סורי בודד שטס בשמי רמת הגולן ב-1970 כשהוא מנסה להגיע הביתה. שניים מטובי הטייסים של חיל האוויר הישראלי הבחינו בו, והיו בטוחים שלפניהם הפלה קלה. השניים היו בעלי ניסיון מבצעי רב וטסו במיראז', והוא היה לבד וטס במיג 17 מיושן. מטוס אחד נכנס מאחורי המיג וירה לעברו טיל – שלא פגע – ומיד לאחר מכן ירה גם מהתותח, וגם הפעם לא פגע משום שטייס המיג תימרן בחריפות. מה שהיה נראה כהפלה בטוחה הפך לארבע וחצי דקות של קרב אוויר סוער שבו המיג מנסה לברוח והמיראז'ים מנסים להפילו כשהם מתחלפים ביניהם.
לפחות שש פעמים ניסו טייסי חיל האוויר להפילו, ועל פי עדות הטייסים עצמם בכל פעם הוא תמרן בדיוק כמו שצריך כדי להתחמק. מיד לאחר מכן המשיך הטייס הסורי במנוסה כשהוא טס בגובה נמוך ששימש לו מסתור. באזור החרמון הוא הגיע לאזור שבו הקרקע נוטה למטה בחדות, וכך מצא עצמו לפתע טס בגובה. השניות הבודדות היו בדיוק מה שצריך בכדי לשגר לעברו טיל – שפוצץ את מטוס המיג.
מרדף אווירי נוסף שנחשב לסוער במיוחד התרחש באותו היום ממש, הפעם בשמי לבנון. מטוסי סקייהוק ישנים של חיל האוויר יצאו לגיחות תקיפה של אזור שמוכר בשם פת"חלנד. המטוסים – שלא נועדו לקרבות אוויר – היו חמושים בפצצות ורקטות, אך ממש בזמן תקיפת מטרות הקרקע, הגיעו לשמי לבנון מטוסי מיג 17 של סוריה.
אחד ממטוסי הסקייהוק החל לרדוף אחרי מיג 17, שמצדו הבין שכדי לברוח לבסיס ומהר. במהלך המרדף ירה טייס הסקייהוק רקטות שבכלל נועדו לפגוע בטנקים. הן היו כבדות מדי ונפלו לקרקע הרבה לפני שהגיעו למיג. הטייס הישראלי העביר את הכוונת שלו למצב אוויר-אוויר, הרים אותה מעל למטוס וירה מטח נוסף – והפעם הרקטות עטפו את המיג שנעלם בהתפוצצות אדירה.
אך המרדף לא נגמר. מיג נוסף ניסה להפיל את מטוס הסקייהוק, וזה ביצע התחמקות שבסופה היה מאחורי המיג. נפתח מרדף חדש כשהמיג מנסה לברוח והסקייהוק מנסה להידבק לו לזנב. אחרי מספר דקות של התחמקויות בגובה נמוך במיוחד, שבו השניים כמעט איבדו את חייהם, הצליח טייס הסקייהוק לנעול על המיג וירה צרור. כתוצאה מכך נתלשה כנף המיג והוא התרסק. באחד מקרבות האוויר האלה, לא ברור באיזה, נהרג פאיז מנסור שהיה מפקד טייסת בחיל האוויר הסורי. הטייסים שהפילו אותו אמרו שזה מסביר את רמת הטיסה הגבוהה. עוד הוסיפו השניים לימים, שההבדל היה שהסורים ניסו לברוח לביתם – בעוד שהם ניסו להפיל.
מרדף משולב
המרדף הבא התרחש ב-1990, כאשר ספינה שיצאה מלוב הורידה מספר סירות מהירות, עליהן מחבלים שיצאו לפגע בישראל. המחבלים היו בדרכם לבצע פיגוע בתל אביב כשנתקלו בים בספינת דבור. צוות הדבור פתח במרדף אחרי הסירות של המחבלים, ובמרדף בין הגלים הצליחו ללכוד אחת מהן. סירה נוספת הצליחה להגיע לחוף ניצנים ושם התפתח מרדף קרקעי בו השתתפו כוחות חי"ר ומסוקי קרב שממש צדו את המחבלים שהתפצלו על החוף. סיום האירוע הוכרז על ידי דובר צה"ל רק למחרת הנחיתה על החוף. בסך הכל נהרגו ארבעה מחבלים ו-12 נוספים נלכדו חיים על ידי צה"ל. מחבל נוסף הצליח לברוח למצרים על גבי ספינת תדלוק.