איך הגעת לעסוק באמנויות לחימה?
"התחלתי בגיל מאוד קטן, אבל ההורים שלי לא ידעו איך למצוא לי מסגרת מתאימה בטבריה. רק כשעליתי לחטיבת ביניים, מצאתי כרטיס ביקור זרוק על הצפה של מאמן מקצועי, והצקתי להם עד שהתחלתי להתאמן. אז גליתי שזו ממש דרך חיים, ולא רק חוג".
ואיך הגעת לתפקיד שלך בצבא?
"האמת שתמיד רציתי להית לוחמת וידעתי שאתגייס לקרבי. התחלתי את התפקיד שלי במרץ 17, כשהתגייסתי ל"לביאי הבקעה", ורק אחרי ההכשרה, כשעליתי לקו , יצאתי לקורס קרב מגע. זה נוסף על תפקיד, זה אומר שאני מתפקדת בפלוגה גם בתור לוחמת וגם בתור מדריכת קרב מגע".
למה לא הוכרת כספורטאית מצטיינת?
"המאמן שלי שמאוד תומך בי, רצה שאני אהיה ספורטאית מצטיינת וגם הייתה לי את האפשרות הזו, אבל וויתרתי עליה כי לא ראיתי את עצמי בשירות, שכל כך חיכיתי לו מגיל קטן, יושבת במשרד ולא עושה כלום. כל עוד יש לי את האפשרות להגן בגופי על המדינה, כמו המשפחה שלי וכמו כל הלוחמים האחרים, אני אקום ואעשה את זה.
הרבה חיילים שלא מקבלים הכרה כספורטאים מצטיינים חושבים שזה סוף העולם. אני יכולה להבין את זה, כי זה משהו שעובדים עליו קשה, כמו שאני התאמנתי תשע שנים לפני הצבא, ביזע ודמעות. עד שהשגתי מדלית זהב יצאו לי קרניים מהאימונים. אבל אם אתה באמת רוצה להגן על המדינה אתה לא צריך להיות מבואס. מצד אחד זה קרירה והכל, אבל מצד שני לשירות בצבא יש רק הזדמנות אחת".
איך הספורט התחרותי משתלב עם הצבא?
"אני עושה יציאת של 11 3, כך שבאמת יותר קשה להתאמן ברצף כמו באזרחות. ברגע שאני מגיעה הביתה, אני נותנת נשקיה לאבא ואמא ונוסעת לאימון. אין מצב שאני אוותר על זה כי השקעתי בזה המון שנים וזה כל העולם שלי. מה שעשיתי באזרחות מתממש לי גם בצבא, כי אני מלמדת חיילים איך להשתמש בכוח סביר, איך להתקיף, איך להגן על עצמם ואיך להפעיל נשק חם בתור נשק קר. זה שונה לגמרי עם ציוד מלא וקסדה מאשר עם נעלי ספורט באימון".
החיילים בבסיס יודעים שיש להם אלופת עולם בתור מדריכה?
"לא כולם יודעים שלקחתי את אליפות העולם בגיל 14 ואת אליפות ישראל חמש שנים ברציפות. אם יש מישהו ששואל אני עונה, אבל לימדו אותי לנהוג בצניעות. בתור מדריכה, בגלל שבטירונות מעבירים באימונים בעיקר אגרסיביות, חשוב לי להעביר את האימונים שלי בדגש גם על ידע וטכניקה שיש לי מכל העולם הזה".
אז עכשיו כל "לביאי הבקעה" יודעים ג'יו ג'יטסו?
"לא ממש, כי אני כפופה לחוקים של וינגייט. בתור מדריכת קרב מגע אני מעבירה בעיקר אימונים מחלקתיים אבל יש לי לפעמים גם אימונים אישיים, שמבקשים ממני. אם נגיד מישהו שואל אותי איך עושים משהו בקיקבוקס או בג'יו ג'יטסו, אני מראה לו בכיף".
איך היה לנצח באליפות הכושר?
"אני רוצה להגיד כל הכבוד לגדוד שלי, שלקחנו מקום ראשון בכל המקצים בבית שלנו, של חי"ר גבולות. במקצה של הקרב מגע בכלל היה מדהים, כי נתנו פייט ממש חזק. בכללי זה גדוד שפועל ועובד ואני גאה בהם אחד אחד".
איך שומרים על תזונה בריאה בבסיס?
"זה קצת קשה אבל אני עושה כל מה שרק אפשר, בשק"ם אני קונה למשל רק מים. אני יודעת שאם אני אוכל משהו מתוק בקו המבצעי, כשאנחנו רק שומרים ואין לנו זמן מנוחה, אז זה לא כזה נורא, אבל תמיד כשיש לי זמן אני תופסת קיטבג שממולא בשק"שים ומתאמנת במכות ידיים, רגליים וטכניקה. בראש שלי האויב תמיד יהיה מוכן, גם בתור לוחמת וגם בתור מה שחונכתי אליו".
יש תפקיד אחר שהיית רוצה במקום?
"לא. תמיד הייתי בכיוון לוחמת".
מה תעשי אחרי השחרור?
"אני רוצה להמשיך להתפתח, לעשות בוינגייט הכשרה של מדריך ג'יו ג'יטסו ברזילאי, וגם ללמוד פיזיותרפיה או שהוא יותר בכיוון הרפואי. זה כמובן בנוסף על כך שאהיה מאמנת, או אפילו מורה לספורט. ספורט מאוד יכול להשפיע על ילדים, ובמקום סתם לזרוק להם כדור ולהעביר את הזמן אפשר לתת להם הרבה יותר מזה, כמו כלים להגן על עצמם".