"במהלך הנחיתה וההתקפה הראשונית על יבשת אירופה, אירגן אל"מ ואן פליט את כוחותיו ודחף אותם במהירות על החוף, בצורה מסודרת ונחושה, תוך שהוא מסיר את ההתנגדות של האויב. בזמן שהאויב הפגיז את כל הדרכים שהובילו לשטח הנחיתה ב-D DAY, הפגין מיומנות וקור רוח ודאג לשמור על הסדר ביחידה תחת תנאים קשים. ב-8 ביוני, תוך שהוא מתעלם מביטחונו האישי בזמן סיור בקווים הקדמיים הוא לכד באופן אישי זקיף של האויב ושאב ממנו מידע".
התיאור הזה הוא חלק ממה שנכתב בעיטור "צלב השירות המצוין", שהוענק למפקד חטיבה 8, ג'יימס ואן פליט, מנשיא ארה"ב. מדובר בקצין נועז, לוחם שעבר סדרה ארוכה של קרבות ומלחמות עוד מימי מלחמת העולם הראשונה, איש שכל מי שפגש בו ידע שהוא רואה מולו גנרל לעתיד.
רק שבאופן די מוזר, מי שהיה קולונל ומפקד חטיבה במלחמת העולם השנייה החזיק בתפקיד זה במשך שנים. תקופת זמן חריגה מאוד למלחמה הזו והסיבה היא לא פחות מהזויה עד לא הגיונית.
לסיפור הזה נחשפנו בעקבות פוסט בעמוד הפייסבוק הרשמי של המכללות הצבאיות, שם ציינו השבוע את יום השנה ה-27 למותו של ואן פליט.
האיש נולד ב-1892, נצר למשפחה של לוחמים. סבו, ג'ושוע ג'אן, התגייס למיליציה של ניו יורק בשנת 1779 והיה לקולונל. אביו ואמו ויליאם ומנדורה היו ידידיו של הנשיא אברהם לינקולן והאב נלחם כששירת בצבא האיחוד במלחמת האזרחים.
ואן פליט הבן התגייס לצבא ב-1911 אחרי שהתקבל לאקדמיה לקצינים ווסט פוינט היוקרתית. הוא בוגר מה שמכונה "מחזור הכוכבים", מחזור שהצמיח 59 בוגרים שהגיעו לדרגות גנרל בהם גיבורי מלחמת העולם השנייה כמו עומר בראדלי ודוויט אייזנהאואר.
במלחמת העולם הראשונה, כשהוא רק בן 26 מונה למג"ד והוביל בקרבות מאות לוחמים, גיל שנחשב חריג גם ביחס לשנים ההן. את המלחמה הוא סיים בדרגת מייג'ור, ומסיבה בירוקרטית הורד לאחר המלחמה לדרגת סרן (פשוט כי הקידום היה מהיר מדי), אולם זו הוחזרה לו במהירות.
כל מי שנתקל בו ניסה להבין איך יכול להיות שמי שהיה מג"ד כשהוא רק בן 26 תקוע בתפקיד מפקד חטיבה, בזמן שתוחלת החיים הממוצעת למח"ט במלחמת העולם השנייה עמדה על פחות משנה. מפקדי החטיבות נהרגו, נפצעו, נפלו בשבי או התקדמו - במקום אלה שקרה להם כל האמור.
פקודיו היו מרוצים מאוד מהקצין הנועז שנשאר להוביל אותם. הקולגות שלו וגם לא מעט ממפקדיו, לא הצליחו להבין מה עומד מאחורי ההיגיון של הצבא "לתקוע" אותו בתפקיד. השאלה הפכה מהדהדת יותר אחרי שהוביל את אנשיו לחופים המדממים של נורמנדי בגבורה ועדיין לא קודם.
ביוני 1944 היה ואן פליט בגל הראשון שנחת בחוף יוטה, הפלישה הגדולה לנורמנדי. תחת אש כבדה של מקלעים ותותחים הוא ארגן את החטיבה שלו והוביל אותה לכיבוש היעדים, למרות שבגלל זרמי המים הנחתות הורידו את הכוחות כ-2 ק"מ מהיעד שלהם.
אחרי שראש הגשר התבסס, הקצין שנחשב נועז ואהוד הוביל את חייליו בקרבות החזית המערבית. העיטורים שקיבל חוץ מצלב השרות המצוין, כמו לב הארגמן שניתן על פציעה בקרב, רק מוכיחים עד כמה היה לוחם וקצין מוכשר. למרות זאת הוא נשאר תקוע בתפקידו, לתדהמת כל הסובבים אותו.
אייזנהאואר ואני
השאלה המסתורית קיבלה בסופו של דבר את התשובה הכי יבשה ובירוקרטית. זה קרה אחרי שהגנרל דווייט אייזנהאואר, בן מחזור של ואן פליט מווסט פוינט פגש את הגנרל ג'ורג' מרשל שהיה הרמטכ"ל.
אייזנהאואר של את הרמטכ"ל למה לא מאשרים קידום לוואן פליט, והופתע כשתשובת הרמטכ"ל הייתה "למה לקדם קצין שיכור ובטלן?" ככול הנראה הוא הופתע עוד יותר כשהרמטכ"ל מרשל שאל למה בכלל נותנים ל"שיכור" לפקד על חטיבה ועוד נותנים לו עיטורי גבורה.
מספרים שאייזנהאואר יצא המום מהפגישה והחליט לבדוק איך יכול להיות שהקצין הנועז והמוכשר, גיבור מלחמה של ממש, מוגדר בצבא כשיכור. או אז הוא גילה את נפלאות הבירוקרטיה האמריקאית.
מתברר שהיו שני קצינים עם אותו שם בדיוק, אחד מהם באמת היה קצין מטה בכיר, בטלן וגם שיכור. עוד התברר שמישהו תייק את הנתונים של אותו קצין שיכור בזה של ואן פליט גיבור המלחמה.
הרי מה הסיכוי שיהיו שני קולונלים בני אותו גיל ועם אותו השם בדיוק. אבל עובדה, זה מה שהיה והמטה בוושינגטון הבירה לא התאמץ יותר מדי כדי לבדוק איך זה שמאשרים פיקוד ואותו גבורה לשיכור. הטעות תוקנה באופן מידי.
General James Van Fleet, the 8th US Army Commander, bestows the US Presidential Distinguished Unit Citation device on Lieutenant Colonel Frank Hassett, the Commander of the 3rd Battalion, The Royal Australian Regiment (3RAR), after having handed him the pennant bearing the pic.twitter.com/veoOAO4VUD
באוגוסט 1944 ואן פליט קיבל את דרגת הבריגדיר גנרל ומונה למפקד דיביזיה 2 אותה הוביל בקרבות הקשים. בין השאר הוא עשה חיל בקרב פאלז, אחד המכריעים בחזית המערבית.
הפעם הבינו מי הבן אדם שמונה לתפקיד ובמרץ 1945 הוא שוב עולה בדרגה, למייג'ור גנרל, ומונה לפקד על דיביזיה 90 בארמיה של הגנרל המפורסם ג'ורג' פאטון. הדיביזיה שלו השתתפה בפריצת קו זיגפריד האדיר ועוד הרבה מאוד קרבות.
ואן פליט מתקדם הפעם כמו מטאור, ותוך זמן קצר הוא כבר מפקד על קורפוס משלו, ה-23. כוח שמונה מאות אלפי לוחמים, טנקים ועוד. במרץ 1945 הועבר לפקד על הקורפוס ה-3 והוביל את כיבוש אזור הרוהר משם התקדם לבוואריה ונעצר רק בגבול אוסטריה בגלל פקודה שקיבל.
מפקדיו אמרו עליו בהערכה משולבת בציניות, שאם לא היה מקבל את הפקודה, סביר שהיה מצליח להתקדם עד למזרח גרמניה ובטעות היה ממשיך גם לתוך השטח הרוסי. שם הוא סיים את המלחמה, ומי היה מאמין שהמפקד היה נחשב רק שנתיים קודם לכן לקצין שיכור בטלן, חסר אופק קידומי.
אחרי המלחמה, כאשר ארה"ב ובריה"מ כבר החלו להילחם על מדינות חסות, גנרל ואן פליט נשלח ליוון עם 250 יועצים ו-400 מיליון דולר כדי לסייע לצד הפרו מערבי לנצח את הצד הקומוניסטי. הוא השלים את המשימה בהצלחה, ואף זכה על כך להערכה מנשיא ארה"ב ולימים מהיוונים, שהקימו פסל לזכרו בעיר קסטוריה.
הוא ממשיך להתקדם בשרשרת הפיקוד, ומוצא את עצמו בעוד מלחמה קשה שגם הפכה מבחינתו לטרגדיה אישית וכואבת. זה קורה באפריל 1951, אז נשלח לפקד על כוחות היבשה שניסו לבלום את השטיפה הסינית במלחמת קוריאה.
הוא זוכה שם להערכה רבה על תפקודו בבלימת הכוחות הסינים ודחיקתם עד להסכמי שביתת הנשק, אולם במהלך המלחמה הוא מאבד את בנו הטייס שנהרג אחרי שהמטוס שלו הופל. ואן פליט לא הסתיר את מורת רוחו מהניהול של המלחמה והייתה לו ביקורת על הנשיא טרומן.
ב-1953 הוא פורש מהצבא כגנרל ארבעה כוכבים כשהוא בן 61. גם אחרי הפרישה השמיע ביקורת על כך שהנשיא לא אישר לצבא להמשיך את הלחימה ולכבוש את כל קוריאה.
השניים נפגשו כמה שנים לאחר מכן באירוע גדול וטרומן, אמר לנוכחים "רציתם לדעת על אודות גנרל גדול? הנה גנרל גדול. שלחתי אותו ליוון והוא ניצח את המלחמה שם. שלחתי אותו לקוריאה והוא ניצח גם את המלחמה הזו".
התשובה של ואן פליט לשיא לשעבר הייתה, "למעשה, אדוני הנשיא, לא באמת נתת לי לסיים את זו האחרונה". מעניין שלמרות הביקורת והאגו, הנשיא דווקא העריך מאוד את הגנרל ואן פליט.
ואן פליט נפטר אחרי שהיה הגנרל האמריקאי המבוגר ביותר, כשהוא בן מאה. זה קרה בספטמבר 1992.
הוא השאיר אחריו שתי בנות, אבל גם מורשת אדירה כמי שזכה בשלוש עיטורי צלב השירות המצוין, 4 מדליות השירות המצוין, 3 מדליות כוכב הכסף ומספר דומה של מדליות כוכב הארד וגם 3 מדליות לב הארגמן אותן מקבל מי שנפצע בקרב. הכי רחוק שאפשר מבטלן שיכור.