באחרונה התברר מה שכולנו חשדנו כבר זמן מה: ישראל היא המדינה המיליטריסטית בעולם. זאת, לפי דירוג האינדקס הצבאי הגלובלי מבית BICC, המדרג מדינות בהתאם לרמת המיליטריסטיות בחברה, כלומר לפי הוצאות צבאיות למול תוצר מקומי גולמי. הדירוג הנוכחי, לפי נתונים הנכונים לשנת 2010, הציב את ישראל במקום הראשון (אירן עומדת, אגב, רק במקום ה-32).
ארצנו הקטנטונת שומרת על התואר, שיש כאלה שיקראו לו מפוקפק ויש כאלה שיטענו כי הוא דווקא מביא כבוד, כבר ארבע שנים, אבל איך החיים נראים כאן כשזה מגיע לצבא אנחנו כבר יודעים – לטוב ולרע. מה לגבי שאר המדינות במעלה הרשימה הזו? איך מתבטאת בשטח החלטתה של מדינה להשקיע משאבים ניכרים בכוחה הצבאי? ומה זה אומר על האזרחים?
בדקנו את תשע המדינות הנוספות בעשירייה הפותחת, שנבחרו כצבאיות ביותר מתוך 149 מדינות שהאינדקס בחן. איך מצביעים בכלל על רמת מיליטריסטיות במדינה מסוימת, כלומר לא על רמת צבאה אלא על רמת הנטייה הצבאית החברתית? לפי היחס בין ההוצאות הכספיות הצבאיות, התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) וההוצאות על מערכת הבריאות, למשל. כך מעמת המרכז נתונים צבאיים שונים, כמו למשל כוח אדם צבאי, למול נתונים אזרחיים, כמו למשל מספר רופאים, וכן בודק את מספר כלי הנשק הכבדים שברשות הצבא. יחד עם משתנים נוספים, הנתונים משוקללים וניתן להשוות בין מדינה למדינה. ישראל, כאמור, נמצאת בטופ – אולי לא טופ שהיינו רוצים להגיע אליו, אבל כנראה הכרח המציאות.
במקום השני: סינגפור
סינגפור ניצבת שנייה בטבלה, עם 867.99 נקודות, לעומת 912.3 שקיבלה ישראל; בויקיפדיה מצוין כי ההוצאות הצבאיות נחשבות לכשישה אחוזים מהתמ"ג הכולל במדינה, לעומת 7.4 אחוזי תמ"ג של צה"ל – אם כי לא ברור עד כמה נתונים אלה עדכניים.
הכוחות המזוינים של סינגפור מורכבים מצבא היבשה ומחילות האוויר והים. הצבא הסינגפורי, בדומה לישראלי, מסתמך על חיילים בגיוס חובה (גיל הגיוס הוא 18, או 16.6 למי שמתנדב) ובמילואים. בצבא סינגפור משרתים ב-70 אלף חיילים פעיל וכ-300 אלף חיילים במילואים. על אף שהיא ניצבת במקום השני ברשימה כמדינה מיליטריסטית, על פי מדדים שונים צבאה של סינגפור לא נחשב לחזק במיוחד – במדד "Global Firepower", למשל, הכוחות המזוינים של סינגפור ניצבים במקום ה-41.
ידוע כי צבא סינגפור זוכה לאחד התקציבים הגדולים ביותר באזור אסיה והאוקיינוס השקט (בדיוק האזור בו הכריז אובמה כי צבא ארה"ב יתמקד בקרוב) ביחס לתמ"ג – כמעט עשרה מיליארד דולר בשנה לפי פרסומים שונים. מדיניות הרכש כוללת כלים חדישים ומשוכללים, וגם התעשייה הפנימית שמה דגש על פיתוח טכנולוגיות מתקדמות. משרד ההגנה הסינגפורי הוא אחד המעסיקים החזקים במדינה; מערכת החינוך הסינגפורית מכשירה, במידה רבה, את חיילי העתיד: יוצאי מערכת החינוך נוטים להיות בעלי נטייה טכנולוגית רלוונטית מושרשרת במיוחד.
סינגפור היא אחת משתי המדינות האסייאתיות הנמצאות בעשירייה הראשונה, אם כי סין, שלצבאה התקציב השני בגודלו בעולם, נמצאת במקום ה-83. בעלת התקציב הראשון בגודלו בעולם, ארה"ב, עומדת במקום ה-30. צפון קוריאה לא נכנסה לרשימה כיוון שאין מידע אמין לגבי ההוצאות הכספיות הצבאיות, גודל הכוחות המזוינים והיקפי הנשק במדינה – אבל אפשר להניח שהיא הייתה ניצבת באחד המקומות הראשונים בטבלה.
במקום השלישי: סוריה
השכנה מצפון, שבימים אלה צבאה עולה לכותרות באופן שלילי למדי, מחזיקה ב- 845.04 נקודות. לפי ויקיפדיה, ונכון רק לשנת 2005, אחוזי התמ"ג של הצבא עומדים על 5.5 אחוז. לפי הערכות של גורמים שונים, צבא סוריה לא התעצם בעשרים השנים האחרונות. מאז נפילת ברית המועצות, לא נשארה לסוריה בת ברית משמעותית בשוק הנשק. תקופה ממושכת לא הצליחה סוריה לרכוש אמצעי לחימה אפילו מרוסיה, עקב סכסוך שנגע להחזרת חובות מימי ברה"מ. ההתעצמות העיקרית שכן התרחשה היא בתחום הטילים והרקטות.
כל זה, כמובן, לא הופך את צבאה של סוריה לחזק במיוחד – אבל מסתבר שמקומו של הצבא בחברה הסורית הוא בהחלט משמעותי. שיטת הגיוס לצבא הסורי היא בחובה, לשירות של 24 חודשים החל מגיל 18. כיום נלחם הצבא הסורי בעיקר באזרחי סוריה ובעריקים, חלקם בדרגות יחסית בכירות, שהקימו למולו את "הצבא הסורי החופשי". על כן קשה גם להגדיר את הצבא הסורי בימים אלה, בכל הנוגע לכוח האדם לפחות, כאשר מלחמות גרסאות ודם ניטשות ברקע. האזרחים, בכל אופן, בהחלט חשים את נחת זרועו של משטר שרואה בצבא דרך לגיטימית לפתור סכסוכים פנימיים.
סוריה היא אחת מחמש מדינות המזרח התיכון המדורגות בעשירייה הראשונה – כל המדינות באזור נמצאות ב-40 המקומות הראשונים. למעשה, לפי הדירוג, המזרח התיכון הוא האזור בעל רמת המיליטריסטיות הגבוהה "רמות גבוהות של מיליטירציה יכולות לתרום להפיכת קונפליקטים קיימים, הן מחוץ למדינות והן בתוכן, לאלימות", אמר מומחה ב-BICC, מארק וון בומקן, ואיך להגיד? גילה לנו את אמריקה.
במקום הרביעי: רוסיה
ועם 830.8 נקודות, אמא רוסיה. הצבא הסובייטי הגדול אמנם התפרק עם פירוק ברית המועצות והפך לצבא די מפגר הנעזר עדיין בציוד סובייטי ישן, אבל הוא עדיין נחשב לאחד הכוחות הצבאיים החזקים בעולם. בעזרת מעורבות של נאט"ו ושל ארה"ב, ריכזה רוסיה מחדש את הארסנל הגרעיני של ברית המועצות, אחד הגורמים שמשאיר אותה כשחקן חזק במשחק המדיני-צבאי.
צבא רוסיה, או בשמו הרשמי הכוחות המזוינים של הפדרציה הרוסית, הוא השני בגודלו בעולם, ויש האומרים שגם השני בעוצמתו בעולם. על פי דיווחים שונים, ישנם מעל למיליון חיילים רוסים בשירות סדיר, וכ-700 אלף חיילים רוסים בצבא המילואים. משך שירות החובה ברוסיה עומד על שנה אחת, אחרי שצומצמם ב-2008, אך באחרונה יש קריאות לבטלו.
הדגש באחרונה הוא על מודרניזציה, שכוללת הפניית תקציבים רבים, מה שכנראה הטה את הכף והציב את רוסיה במקום כה גבוה ברשימה. התעשייה הצבאית הרוסית נחשבת לענפה, מגוונת ובעיקר, כמו כל דבר ברוסיה, גדולה מאוד. היא כוללת את כל סוגי הנשק והציוד הצבאי, ומשמשת הן את צבא רוסיה והן לייצוא. לפי ויקיפדיה, אחוזי התמ"ג של הצבא לבדו עומד על כשלושה אחוזים.
במקום החמישי: ירדן
הממלכה ההאשמית מחזיקה ב- 826.03 נקודות, והיא הייצוג השלישי במעלה הטבלה למדינות המזרח התיכון. זאת, על אף שירדן מחזיקה בצבא קטן למדי – על פי דיווחים שונים, כ-100 אלף חיילים בשירות סדיר וכ-65 אלף חיילים בשירות מילואים, המשרתים בהתנדבות. לפי ויקיפדיה, עלות הצבא עומדת על כ-5.9 אחוז מכלל התמ"ג (מעודכן לשנת 2008).
על הגודל מפצים בירדן באיכות. לפי נתוני המכון למחקרי ביטחון לאומי, כשזה מגיע למסחר, ירדן בהחלט נמצאת בחזית. היא ערכה בשנים האחרונות עסקאות נשק עם בלגיה, צרפת, איטליה, רוסיה, דרום אפריקה, דרום קוריאה, טורקיה, בריטניה, בחריין ועוד.
במקום השישי: קפריסין
עם 810.12 נקודות, עומדת קפריסין עם צבאה, המשמר הלאומי. צבא קפריסין כולל כוחות יבשה, אוויר, ים וכוחות מיוחדים. השירות בצבא הוא חובה לגברים בני 16 ומעלה, לתקופה של 24 חודשים. אבל איזו ראייה ביטחונית מביאה את קפריסין, הנחשבת למדינה שכלכלתה מתבססת על תיירות, נדל"ן והעובדה שהיא מציעה שירותי בנקאות מפותחים המאופיינים בעיקר בהקלות מס נרחבות, למדינה מיליטריסטית בהגדרתה?
אפשר להגיד שהסיבה היא הקו הירוק; לא, לא זה המוכר לנו, אלא זה שקרוי גם "קו אטילה", קו הפסקת האש שמפריד בין הרפובליקה של קפריסין, בה השלטון קפריסאי-יווני תחת האיחוד האירופי, ובין הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין, בה השלטון קפריסאי-טורקי. אורך הקו כ-300 קילומטרים, הוא מוקף משני עבריו באזור חיץ הנמצא בשליטת האו"ם והבריטים. ב-1974 פלשה טורקיה לקפריסין, השתלטה על השליש הצפוני של האי, והביא לגירוש של כ-200 אלף קפריסאים-יוונים מצפון האי לדרומו, וכ-60 אלף קפריסאים-טורקים מדרום האי לצפונו. פלא שעד היום קפריסין ממשיכה להשקיע לא מעט בצבא ובביטחון, על אף שהחל מ-2003 נפתחו מספר נקודות מעבר בקו זה ונערכו טקסים חגיגיים משותפים?
במקום השביעי: דרום קוריאה
הרפובליקה של קוריאה ניצבת במקום השביעי בטבלה עם 796.8 נקודות. הצבא הדרום קוריאני מפעיל כ-1,500 כלי טיס, עם רוב גדול של מסוקי סער, כמו גם מטוסי F-15 ו-F-16; כמות גדולה של מל"טים בתחום המודיעין והסיור, שחלק ניכר מהם נרכש בישראל; כ-2,500 טנקים, אמריקאיים ומקומיים הנחשבים למתקדמים; 1,800 קני ארטילריה; דיביזיות צנחנים ומספר גדול של יחידות מיוחדות; וכ-170 כלי שיט, כולל ספינות טילים מתקדמות, צוללות וספינות סיור מהירות.
כשהגבול עם קוריאה הצפונית, השכנה הגרעינית המאיימת, נחשב לאחד הנפיצים בעולם – אין פלא שדרום קוריאה עסוקה בהתחמשות מסיבית, בחסות המערב, ומחזיקה במקום משמעותי בטבלת המדינות המיליטריסטיות. בכל שנה שחולפת נרשמות מספר התפרצויות של קרבות אש בין הקוריאות, בדרך כלל ביוזמת הצפון. בין השאר, הוטבעה ספינת הדרום על ידי צוללת של הצפון, וכן מקרה בו נורתה ארטילריה ללא סיבה על אי של הדרום, והביאה למותם של עשרות חיילים ואזרחים. הממוצע השנתי של תקריות הירי עומד כיום על כ-10-15 אירועים בשנה, לא מעט במונחים גלובליים.
במקום השמיני: כוויית
עם 791.47 נקודות, ועם צבא קטן משמעותית מרוב הצבאות בעשירייה הפותחת – רק כ-15 אלף חיילים בסדיר – עומדת כוויית. המדינה הערבית הקטנה השוכנת לחוף המפרץ הפרסי, וגובלת עם עם עירק ועם ערב הסעודית, היא המדינה המוסלמית העשירה ביותר בעולם. הכלכלה הכווייתית מבוססת על שוק חופשי ועל עתודות נפט עצומות, כעשרה אחוזים מעתודת הנפט העולמי. אם יש למישהו כסף להוציא על צבא – הרי שמדובר במדינה הזו.
בסיקור מאזן הכוחות בין צבאות העולם, הוזכר תהליך ההתעצמות הצבאית המואצת במיוחד של מדינות המפרץ ובהן כוויית, סעודיה, האמירויות הערביות ועוד. לתהליך ההתעצמות הצבאי המדהים, שלא כולל רק קניית נשק במיליארדים, אלא גם פיצול הרכש למדינות שונות – למשל מארה"ב, מבריטניה ומצרפת בו זמנית – יש סיבה. אירן. "המדינות המפרציות מפחדות ממנה פחד מוות", אמר לפז"ם אז יפתח שפיר, חוקר בכיר וראש פרויקט המאזן הצבאי במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי.
מדובר בעסקאות נשק של מיליארדים, בכל תחום צבאי. "כמויות של אמל"ח", סיפר שפיר, "ולפעמים אני תוהה אם יש להם גם את כוח האדם להפעיל את כל הציוד הזה. האם זה אומר שבאמת יכול להתקיים תרחיש בו הם יתקפו את אירן? אני חושב שהאירנים יאכלו אותם בלי מלח, אבל בהחלט יש פה מרכיב הרתעתי".
במקום התשיעי: יוון
עם 779.47 נקודות, עומדת יוון – מדינה השרויה במשבר כלכלי קשה, שבכל זאת הוציאה לא מעט, מסתבר, על הצבא. זאת, לפי נתוני הטבלה, המבוססים על שנת 2010. על פי דיווחים שונים, משרתים בצבא היווני כ-170 אלף חיילים בשירות סדיר, וכמעט 300 אלף חיילים במילואים. ביוון מונהג שירות חובה לגברים החל מגיל 18 במשך 12-15 חודשים. כעת נותר לתהות האם תקציב הגנה של מיליארדי דולרים, ואחוזים מהתמ"ג העומדים, לפי פרסומים שונים, על שלושה או אף למעלה מארבעה, הם הדרך הנכונה.
במקום העשירי: ערב הסעודית
כמו כוויית, גם סעודיה היא אחת מקנייניות הנשק המשמעותיות בעולם, עם 767.52 נקודות בטבלה. אחת העסקאות האחרונות עליה הודיעה סעודיה נאמדת בכ-60 מיליארד דולר, סכום שיתבטא בנשק שיגיע לצבא, למשמר הלאומי ולחיל האוויר – כמויות של מסוקים, נגמ"שים וטנקים. בצבא הסעודי משרתים למעלה מ-200 אלף חיילים בסדיר וכ-25 אלף חיילים במילואים. תקציב הביטחון הסעודי עומד, על פי דיווחים שונים, על כ-40 מיליארד דולר.
המדינות בהן לא רק החברה צבאית
כעת ישנן שתי מדינות בעולם שהן תחת משטר צבאי רשמי (שלא להתבלבל עם דיקטטורה, אוטוקרטיה וכדומה, שיטות משטר בהן נעשה לרוב שימוש משמעותי בצבא). פיג'י היא המדינה הראשונה מבין השתיים; הבחירות הדמוקרטיות האחרונות במדינה נערכו ב-2006, אך באותה השנה בוצעה בה הפיכה צבאית, הרביעית מאז הפכה פיג'י לעצמאית ב-1970. השלטון בפועל הוחלף למשטר צבאי. באפריל 2009 הוחלט על ידי בית המשפט לערעורים של פיג'י כי ממשלתה אינה חוקית.
המדינה השנייה בעולם הנמצאת תחת משטר צבאי היא מצרים. מאז פברואר 2011, אז עזב מובראק את השלטון, הועבר זה למפקד העליון של צבא מצרים, העומד בפועל בראש המדינה עד להקמת ממשלה נבחרת.