כך הפך המקום שאמור להגן על הלוחמים - לאחד המסוכנים

ככל שהלחימה ברצועת עזה ובדגש על העיר עזה מתקדמת, הולך ומתחדד הדיון ועם זה גם הביקורת סביב המוצבים שצה"ל הקים בעזה וזכו לשם ה"מגננים".

המגננים של צה"ל נועדו לספק אחיזה ושליטה מרחבית, כשהם מהווים גם בסיס אש ונקודה ממנה הכוחות יוצאים להתקפה. רק שבאופן שהיה צפוי מראש, המגננים של צה"ל עולים לכותרות לרוב אחרי שחיילים נפגעים שם, והם הפכו לנקודת תורפה מבצעית, שבה מחבלי חמאס מתמקדים, כמו גם בשיירות לוגיסטיקה - שמגיעות לרוב לאותם מגננים.

כבר למעלה משנה שהתמרון הקרקעי של צה"ל ברצועת עזה מתבסס על אחיזה בשטח, מהלך שהפך מרכזי יותר מאז החל מבצע גדעון ב', כיבוש ח'אן יונס והקמת צירים כמו מורג ואחרים, שנועדו לבתר את הרצועה. עזה היא תא שטח קטן והתקדמות הכוחות שם מוגבלת. מרגע שהם מבצעים את המשימה שלהם וכובשים תאי שטח, מוקמים מגננים המשמשים כמוצבים קדמיים ועורפיים. ישנם מספר סוגים של מגננים. בעומק השטח שבידי צה"ל זה יהיה לרוב מרחב שמוקף בסוללות עפר גבוהות, עליהן עמדות תצפית ושמירה. בחזית הלחימה זה יהיה לרוב מקבץ בניינים שצה"ל תפס.

במסגרת מלחמת הגרילה של חמאס הם נמנעים מעימות עם כוחות צה"ל, כשאלה יוצאים להתקפה. מחבלי חמאס מחכים שכוחות צה"ל יעמדו במקום או יישארו במגננים, עליהם הם אוספים מודיעין. סדרת האירועים האחרונים, בהם נהרגו מפקדים ולוחמים באותם מגננים, הוכיחה את מה שמומחים רבים הזהירו מראש, שעמודי התווך של האחיזה בעזה הפכו לנקודת התורפה המסוכנת ביותר.

חודשי הלחימה הארוכים אפשרו לחמאס ללמוד את השיטה של צה"ל, כשהם מבינים שהמלחמה הארוכה ובמיוחד העמידה במקום שוחקת את הכוחות. המגננים מאכלסים לוחמים רבים ומרכזים בתוכם ציוד צבאי יקר וגם בגלל זה הם הפכו יעד אסטרטגי של ממש בעבור כל חוליית מחבלים.

האירועים האחרונים כמו גם העדויות של מפקדים ולוחמים בעזה שהגיעו ל-mako מצביעים על כך שחמאס וגם הג'יהאד האיסלאמי הפכו את המגננים למטרה חשובה וקלה יותר, מכיוון שאלה קבועים בשטח. על פי גורמים בצה"ל, אירועים רבים שבהם סגרו מעגלי אש על מחבלים, היו למעשה תצפיתנים וחוליות מחבלים שאספו מידע ועקבו אחרי מגננים. אבל ההבנה היא שברוב המקרים אותם תצפיתנים לא מאותרים ומצליחים להעביר את המידע שאספו, כולל תיעוד של המגננים.

יש לציין כפי שעלה בביקורת רבה מהשטח, שהמגננים מציבים גם אתגרים הנדסיים רבים. הקמת מוצב צבאי בתוך השטח האורבני ורווי באיומי מנהרות ופירים, זה דבר שדרש מאמץ הנדסי כבד, שבלא מעט מקרים לא הצליח לספק מענה מלא נגד כלל האיומים התת-קרקעיים ועל קרקע. מחבלים חידשו מנהרות שהגיעו למגננים או מספיק קרוב אליהם. בנוסף הם פרצו פירים סמוך למוצבים, מה שאפשר להם לצאת להתקפה ולהימלט במהירות.

סיכונים שמפקדים ומומחים, כולל בתקשורת, הציפו על שיטת הפעולה של צה"ל והמגננים התממשו. ככל שהכוחות התבססו במגננים, כך האויב למד את דפוסי הפעולה של הכוחות וצורת ההתבצרות. דיווחים רבים הצביעו על ירי RPG לעבר המגננים או לעבר כוחות שיצאו משם. לא כל המקרים דווחו לציבור וזה קרה לרוב רק כשהיו נפגעים. המקרים האלה כוללים גם הסתננות של חוליות חמאס קרוב למגננים, ביצוע ירי נק"ל ואז בריחה.

שורה של תקריות קטלניות

במקרים חמורים ובולטים יותר, מחבלי חמאס ביצעו פשיטות גדולות על המגננים, המוכרות שבהם היו על המגנן של חטיבת כפיר או על ציר לוגיסטי שלוחמי גולני אבטחו, מבלי שהצליחו לפגוע במחבלים. אירוע נוסף היה השלכת מטען לתוך טנק שאבטח מגנן, אז נהרגו ארבעה לוחמים ואירוע מהשבוע האחרון שבו צלף הרג לוחם בחטיבת הנח"ל, סמ"ר צ'אלצ'או שמעון דמלאש ז"ל, גם כאן חשוב לציין שכבר היו מספר אירועים כאלה במגננים של צה"ל בעזה.

ההערכה של המפקדים בשטח וגם בכירי הצבא היא שהתקיפות על המגננים יגברו ככל שהמלחמה תימשך. אחד האתגרים הגדולים של המפקדים בשטח, הוא לשמור על הדריכות המבצעית של הלוחמים שנמצאים בעמדות השמירה וגם של מי שמפעילים את מעטפת התצפית וההגנה על אותם מגננים. צה"ל משקיע משאבים רבים בהגנה על המוצבים האלה וזה מגיע, יש לציין, גם על חשבון הלחימה.

למעט הקצינים הבכירים ביותר, כבר אין בצה"ל מפקדים ששירתו בתקופת המערכה בדרום לבנון, אז צה"ל התבסס על שורה של מוצבים שהפכו למטרות של חיזבאללה, מה שהביא להשקעה אדירה בביצורים שלהם. האירועים בהם נפגעו לוחמים במגננים בתוך הרצועה, מעלים סימני שאלה לגבי תורת הלחימה של צה"ל וזה כולל את רמת המיגון.

מחפשים פתרונות - כולל שימוש בכלים לא מאוישים

יש בצבא כבר מי שמבקש למגן טוב יותר את המגננים, כולל שכבות של בטון ותוספת של מערכות הגנה אקטיביות. גם ביצוע סריקות וסיורים ואפילו היה רעיון לשימוש בכלבים רובוטיים ורכבים לא-מואישים, מה שבשלב זה לא התקדם לכדי התכנות וביצוע.

בעיה נוספת היא שההיצמדות לשטח וההתבססות הארוכה בנקודות קבועות, זה דבר שפגע בגמישות המבצעית הנדרשת בשדה קרב דינמי ובטח בלוחמת גרילה. צה"ל כמו חזר ללבנון של שנות ה-80 וה-90 כשכוחות רבים מוצאים את עצמם בהגנה על מוצבים וצירים לוגיסטיים, שהפכו יעד של מחבלים שהמציבים עליהם מטענים על בסיס יומי או שמבצעים ירי נ"ט.

בצה"ל הסבירו שהמגננים הם הכרח מבצעי לאחיזה והשתלטות קרקעית. אבל כאילו אותם מפקדים ללא למדו מההיסטוריה, הפגיעות בהם הדגישו שבשטח רווי באיומים מתחת ומעל לפני הקרקע, גם המיגון הטוב ביותר אינו מבטיח חסינות מוחלטת ומגיע השלב שזה אפילו הופך לחיסרון.

צה"ל ינסה להפיק לקחים ולשנות את תורת ההתבצרות וההגנה על אותם מגננים, כדי להבטיח שלא ימשיכו להיות למלכודת טקטית. אבל זה מאבק בעייתי של צבא כבד ומסורבל, אל מול ארגון גרילה גמיש ודינמי.