"יש לנו את צי המסוקים הכי חזק במערב אסיה, מקום חמישי בעולם כולו". מי שעומד מאחורי המשפט הזה הוא גנרל יוסוף קורבאני, מפקד זרוע האוויר של צבא איראן, שבתחום האחריות שלהם נמצא צי המסוקים.
לדברי הגנרל קורבאני, צי המסוקים האיראני הוא ה"קלף המנצח" בשדה קרב בזכות כוח האש וההתאמות שעברו בשנים האחרונות. אך האם יש קבלות מאחורי דבריו של הגנרל?
הצהרות דומות יוחסו לו בשנים האחרונות כמה פעמים. לדבריו התעשייה המקומית התקינה במסוקים מערכות ראיית לילה מתקדמות ששולבו יחד עם מערכות הנשק של המסוק. עוד הוסיף שעל חלק מהמסוקים התקינו גם מערכות הגנה מפני איומים שונים ומגוונים.
"כיום אנחנו לא שולחים מסוקים לא חמושים לאף מקום שהם לא יכולים להגן על עצמם. כלומר גם מסוקי התובלה שלנו חמושים. אנחנו לא יורים על האויב מטווח קרוב, אנחנו מכוונים לעבר אש ממרחק".
גנרל קורבאני טוען שהתעשייה האיראנית הסבה טילי קרקע וטילי אוויר כך שניתן לירות אותם מהמסוקים. "זה מה שמאפשר להם לירות טילי שגר ושכח (ללא הנחייה של המסוק) לטווחים ארוכים". עוד הדגיש שאיראן נחשבת לחלוצה בתחום פיתוח המסוקים, עם יכולות לוחמה אלקטרונית, טילים מונחים ועוד.
על פי מחקר שפרסם מגזין "international flight" לאיראן יש סך כולל של 152 מסוקים כאשר הרוב המכריע מופעל על ידי צבא היבשה במסגרת זרוע האוויר. 7 משמשים לתובלה קלה ואח"מים, 43 מסוקים פועלים תחת זרוע האוויר של משמרות המהפכה.
לשם השוואה, לעומת 152 של האיראנים, למצרים יש 294 מסוקים, לסעודים 247 והצצה בטבלה העולמית מציגה רשימה ארוכה של מדינות שעולות על הצי האיראני מבחינה מספרית.
אמל"ח או עבודה של פחח
אבל המבחן האמיתי נמצא ביכולות של כלי הטיס וזה שם את האיראנים הרחק מאחור. לפחות על פי פרסומים ותמונות שיצאו לעולם ממכונת התעמולה האיראנית, הם הצליחו באמת לשדרג את מערך המסוקים שלהם ולהתקין עליהם אמל"ח מתקדם.
למרות זאת אין פה תחרות אמיתית. מערך מסוקי הקרב של איראן מתבסס על כמות לא ידועה של מסוקי MI-24 ישנים שנלקחו כשלל מחיל האוויר העיראקי בתחילת שנות ה-90.
בנוסף יש שם כמה עשרות בודדות של מסוקי AH-1 קוברה שנרכשו מארה"ב אי שם בשנות ה-70, ומסוקי "טופאן" שזה למעשה אותה הקוברה האמריקאית רק בגרסה האיראנית. לפני מספר שנים האיראני חשפו מסוק קרב חדש מתוצרתם, "שאהד", אולם נראה שמדובר ב-Bell 206 - מסוק לתובלה קלה שעבר פחחות ולא מעבר.
גם אם נוסיף למסק"רים את מסוקי התובלה שהגנרל טען שהם חמושים ועם מערכות הגנה תוצרת מקומית, עדיין מדובר במסוקים בני עשרות שנים שחלק גדול מהם נרכש מארה"ב, שכידוע לא מוכרת לאיראן חלקי חילוף.
גם הדגמים הרוסים, כמו MI-17 לדגמיו שנמצא באיראן, נחשבים מיושנים. כלל כלי הטיס סובלים מתחזוקה לקויה, מחסור בחלקי חילוף וסך שעות הטיסה לשנה של הטייסים נחשב נמוך ביחס לעמיתים שלהם ב"שכונה".
מנגד - כוחות האוויר שמקיפים את איראן, בהם ישראל, מצוידים בדגמים המתקדמים ביותר של מסוקי AH-64 אפאצ'י. הסעודים לבדם מחזיקים בכ-94 מסוק"רים מסוג זה, למצרים יש עוד כ-50 ואפילו בכווית אפשר למצוא לא מעט אפאצ'ים.
בעיראק השכנה ניתן למצוא גם מסוקי MI-28 מתוצרת רוסית והתמונה דומה, גם כאשר בוחנים את תחום מסוקי הסער (תובלה).
לזלזל באיראנים לא כדאי אבל צריך לזכור שבסופו של דבר בניגוד לחלקי חילוף, שעות אימון וציוד מתקדם – הצהרות לא עולות כסף.