הכוח האווירי של צבאות העולם נחשב למרכיב מרכזי, בדרך כלל המוביל, בעוצמה של המדינה. שליטה על השמים משמעותה שליטה בשדה הקרב ויכולת הכרעה של האויב, אם צריך גם כחלק מהסיוע לכוחות היבשה.
לכן מדינות רבות משקיעות מיליארדים רבים בחילות האוויר שלהן, גם כאשר מדובר במדינה שהקופה שלה אינה עשירה.
בכל שנה אפשר למצוא פרסומים על מדד העוצמה האווירית בעולם, שלרוב מעיד על כוחה של מדינה.
הפעם החלטנו לבדוק את הצד השני ברשימות. מצאנו שם את חילות האוויר הגרועים ביותר בעולם, כולל אחד שאין לו אפילו מטוסים.
חיל האוויר הסומלי - 200 טייסי קרקע
זה לא שבעבר חיל האוויר הסומלי היה נחשב לכוח מרשים, אבל בעידן של המלחמה הקרה הרוסים דאגו להם למטוסי MIG. איחוד האמירויות ודרום אפריקה סידרו להם עוד כמה מטוסי קרב מסוג הוקר האנטר בריטים ובסביבה שהם פעלו זה הספיק.
מה שגורם לנו להבין שגם לא היה פוטנציאל, זו העובדה שהם לא הצליחו להכשיר טייסים מקומיים. אז במימון של כמה מדינות אפריקה והמזה"ת סידרו שכר לכמה טייסם רודזים (היום זימבבואה) שהיו סוג של שכירי חרב. אבל אז פרצה שם מלחמת אזרחים מדממת וחיל האוויר הסומלי חדל מלהתקיים.
המטוסים שהיו שם נרקבו בבסיסים, עד שבשנת 2012 שר ההגנה החליט להקים מחדש את חיל האוויר הסומלי. כמה עשרות קצינים, בהם גם טייסי עבר וכ-150 חיילים נאספו מכל רחבי המדינה. יש מפקדה, כמה בסיסים ופה פחות או יותר זה הסתיים. נכון להיום משרתים בחיל האוויר הסומלי כ-200 בני אדם - ואף לא מטוס אחד (!).
Ahmed Omar Sahal, has innovated a new aircraft named 'Somali Air Force' in #Cadaado pic.twitter.com/DWLOJQ8UDx
הרפובליקה המרכז אפריקאית – נתקלנו חכו לצרפתים
לא כדאי לחיילים של המדינה הזו שסובלת ממלחמות אזרחים רבות לחכות לסיוע אווירי. למעשה, מצבם כל כך גרוע עד שלפני כשלוש שנים שקלו לסגור את חיל האוויר. המטוסים שלה לא המריאו בגלל מחסור בחליפים ובעיקר כסף.
גם מה שיש לא עונה להגדרה המדויקת של חיל אוויר, מדובר בזוג מסוקי MI-8 ישנים ועוד מטוס C-130 שנרכש כשהוא בן 50. אולי בגלל זה חיל האוויר הצרפתי מסייע לממשלה המקומית עם מטוסי קרב משלו.
מולדובה – אלף חיילים לא יצליחו להשמיש מטוס
אולי חיל האוויר הכי מגוחך עם השם הכי מפוצץ, "פיקוד כוחות האוויר".
חיל האוויר של מולדובה הוקם ב-1991 כשקיבלו עצמאות מבריה"מ שהתפרקה. כחלק מהירושה נשארו אצלם כ-35 מטוסי קרב מסוג מיג 29 וכמה יחידות מיג 23. אבל די מהר התברר שהם יקירם מדי לתחזוקה וגם ההכשרה של הטייסים לא הייתה אפשרית בגלל התקציב.
לכן כל מטוסי הקרב נמכרו לתימן, אריתראה, אפילו ארה"ב. חיל האוויר המקומי נשאר עם זוג מסוקי MI ישנים ומטוס תובלה אחד. יש עוד כמה כלי טיס שנמצאים הרבה מאוד שנים במחסנים כי אין כסף לתחזוקה שלהם. מעניין שלכל הדבר הזה יש סד"כ של 1,100 חיילים וקצינים.
קונגו – יש מטוסים אין חלקים
לקונגו יש חיל אוויר שמונה כ-4,500 חיילים וקצינים וכמעט 50 כלי טיס. מתוכם שישה מטוסי קרב, זוג מיג 23 ישנים ועוד ארבעה סוחוי 25 שגם הם מהדגמים הישנים. שמונה מסוקי Mi-24 משלימים את הכוח הקרבי. עשרה מסוקי פומה צרפתים הם עיקר כוח הסער.
הבעיה היא שחיל האוויר של קונגו מורכב מערב-רב של כלי טיס שנרכשו מרוסיה, ארה"ב צרפת ואחרות. רובם ככולם ישנים ומצב התחזוקה שלהם לא מזהיר, כך שמכל הסלט הזה אין יותר מדי תכל'ס שמיש ליום פקודה.
ניז'ר – זה שיש מטוס לא אומר שאתה טס
חיל האוויר של המדינה האפריקאית מסתפק בזוג מטוסי קרב, סוחוי 25 שנרכשו מרוסיה לפני שנים רבות. גם הם אגב נמצאים על הקרקע זמן רב בגלל בעיות תחזוקה.
זרוע מסוקי הקרב שלהם מונה רק מסוק אחד, Mi-24 וגם תובלת כוחות לא ניתן לעשות מהאוויר באופן מספק, לחיל האוויר המקומי יש רק שלושה מסוקי MI-17, הרקולס אחד ועוד כמה מטוסים קטנים.
גם לסד"כ הקטן הזה קשה להם למצוא מספיק אנשים שיטיסו ויתחזקו את המטוסים, במדינה שצבאות רבים פועלים בה כחלק מהמלחמה העולמית בטרור.
מוזמביק – דלק מטוסים במקום תשמ"ש
חיל האוויר של מוזמביק נראה יותר כמו אגף במוזיאון אווירי. הכוח הקרבי מורכב משמונה מטוסי MI-21 בני 60. זוג מסוקי קרב מסוג MI-25 יחד עם עוד כמה מסוקי MI-8 ישנים לתובלה, ורק מטוס אימון אחד.
חיל האוויר שם סובל מתחזוקה לקויה. השיא היו כמה חיילים וקצינים שמכרו דלק מטוסים וחלקי חילוף כדי להביא כסף הביתה.
דרום סודן – שחיתות מדרום וסכנה מצפון
חיל האוויר של דרום סודן נולד יחד עם המדינה בשנת 2010, ונמצא בבעיה ביטחונית לא פשוטה גם מבית ובעיקר מצפון. בעוד שלצבא צפון סודן, יש אפילו מטוסי MIG-29 ומפציצים מסוג סוחוי 24, לצבא הדרום אין כיום מטוסי קרב, פשוט כי אין כסף.
אז מה כן יש להם? זוג מטוסי L-39 לאימון שגם יכולים לתקוף ועוד 5-6 מסוקי MI 24 וזוג מסוקי WA-109 שסוגרים את רשימת יכולת הלחימה. לזה יש להוסיף, כמו ברוב החילות שנמצאים בתחתית, תחזוקה לקויה והרבה מאוד שחיתות שפוגעת במשימה.
הונגריה - מטוסי קרב מתקדמים אבל על הקרקע
באמצע שנות האלפיים חיל האוויר ההונגרי רכש 14 מטוסי קרב מתקדמים מסוג גריפן C/D שבדים, ונראה שהיו בכיוון נכון אחרי שגם הוציאו את מטוסי MIG-29 הוותיקים מהשירות.
טייסים מקומיים אף טסו באימונים כחלק מנאט"ו, אבל לאורך זמן המצב הכלכלי השפיע על היכולות והמשימות.
החיל מורכב בעיקר מכלי טיס מערביים ורוסים, רובם ישנים. לטייסים אין מספיק שעות טיסה ומצב התחזוקה של רוב כלי הטיס, הביא לאחוזי שמישות נמוכים.
ניו זילנד - סומכים על האוסטרלים
לחיל האוויר המלכותי של ניו זילנד יש מורשת קרבית מרשימה עוד מימי מלחמת העולם השנייה, וייטנאם ומלחמות המפרץ. בשיאו, ימי המלחמה הקרה, היו להם יותר מאלף כלי טיס.
עדיין מדובר בחיל עם הרבה תקציב ומתקדם, אבל כזה שמונה היום רק כ-60 כלי טיס ובלי מטוסי קרב בכלל. הניו זילנדים הלכו על הגב האוסטרלי. עיקר הכוח שלהם מתבסס על מטוסים למשימות מיוחדות וגילוי צוללות, סיוע לצי.
הבעיה נוצרה כשהטייסים החלו לאבד כשירות וניסיון וגם כאן האוסטרלים הפכו לפתרון, כשהניו זילנדים נשלחים לשם לעבור אימונים.
בולגריה - מנסים לעלות ליגה
נראה שהמיקום של הבולגרים זמני אחרי שהחליטו לרכוש כמה מטוסי F-16V מארה"ב. כבר כמה שנים שהם מנסים לשדרג את חיל האוויר שלהם, אולם אילוצים כלכליים דוחים את התוכניות.
בתקופה הזו הם הוציאו מהשירות עשרות מטוסי מיג ישנים אבל השאירו 13 מטוסי MIG-29 ועוד ארבעה סוחוי 25 שעברו שדרוג. בסך הכל יש להם 63 כלי טיס, רובם תוצרת רוסית ומתיישנים.
הבולגרים משתפים פעולה עם צבאות מערביים בהם גם ישראל, הבעיה שלטייסים שם יש מספר שעות טיסה נמוך פר שנה ולמטוסים בעיות תחזוקה שפוגעות באחוז השמישות.