שנתיים אחרי: פרטים חדשים על הקיבוץ הראשון שאליו חדרו ב-7 באוקטובר

בדיעבד, התמונה הזאת שאנחנו מפרסמים כאן הפכה להיות אחד מהרגעים היותר מתסכלים בקיבוץ נירים. בתיעוד רואים טנק של גדוד 77 שמאחוריו כוח קטן של גולני, בשער הכניסה לקיבוץ. בזמן שהם שם, הקיבוץ כבר נחדר ויש בתוכו מחבלים.

למעשה, קיבוץ נירים היה היישוב הראשון שהמחבלים הצליחו לחדור אליו ב-7 באוקטובר. בזמן שהטנק שם, חפ"ק מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה כבר שכבו הרוגים, וקבוצת מחבלים נמצאים בדרכם לבית של חנה פרי, שנחטפה.

הטנק, שאומנם ראה קודם את הפרצה שיצרו המחבלים בגדר, לא מבחין בכלום, לא נכנס לנירים ועוזב את המקום. אחרי שהוא עוזב, מגיע גל המחבלים העיקרי שמבצע את רוב מעשי הרצח והחטיפות.

אחד מסמלי הטבח: תפקיד המחבלים באופנועים

כדי לספר את מה שקרה בקיבוץ נירים ואת הרגע שמסתתר מאחורי התמונה שאנחנו מפרסמים כאן, צריך לחזור בזמן לתוכניות הפשיטה של חמאס ב-7 באוקטובר. העיקרון של הפשיטה היה דומה בכל היישובים והבסיסים בעוטף.

לכל יישוב נשלח כוח פריצה של הנוח'בה שמנה כ-10, 12 מחבלים על אופנועים. תפקידו היה להגיע במהירות ולפרוץ את הגדר, להיכנס לתוך היישוב ולהכין את השטח לגל הפשיטה העיקרי, שמנה כשתיים-שלוש מחלקות של הנוח'בה, עוד 60 עד מאה מחבלים בערך.

במשך שנים, חמאס עקבו אחרי התרגילים ואופן הפעולה של צה"ל. הם ניתחו את מה שראו והבינו שאם יצליחו להגיע ליישובים בתוך פחות מ-15 דקות, התוכנית שלהם תצליח וצה"ל לא יצליח לסכל את החדירות. לכן חוליות הפריצה היו ברובן על אופנועים ותפקידם היה להגיע מהר ולפרוץ פתחים בגדרות של היישובים. זה בדיוק מה שקרה בקיבוץ שבו אני גר, בנירים.

חוליית הפריצה של הנוח'בה הצליחה להגיע בתוך 12 דקות ולפרוץ פתח בגדר ההיקפית של הקיבוץ. בשעה 06:42 הם כבר חדרו פנימה. בשלב הזה אני נמצא עם המשפחה שלי בממ"ד וכמו רוב תושבי הקיבוץ לא יודע מה קורה ליד הבית שלי, ועוד נמצא ברושם של מתקפת רקטות ופצמ"רים.

מה שלא ידענו אז, זה שבאותו הזמן מגיע לקיבוץ מפקד החטיבה הדרומית, אל"ם אסף חממי ז"ל עם לוחמי החפ"ק שלו, סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל וסמ"ר קיריל ברודסקי ז"ל. הם מזהים את תנועת המחבלים לקיבוץ, מקיפים אותו ונתקלים בחוליית הפריצה. בהיתקלות שהייתה שם הם מצליחים לחסל מחבל אחד או שניים. שאר המחבלים, תשעה או עשרה נכנסים לקיבוץ.

בשעה 06:47 מח"ט דרומית נכנס לקיבוץ דרך הכניסה הראשית. הוא וחייליו חותרים למגע אבל המחבלים חמושים טוב יותר ובתוך דקות הקרב מוכרע. בשעה 07:05 הקרב של חפ"ק מח"ט דרומית מסתיים, כשהמחבלים מצליחים להרוג את שלושתם.

בשלב זה כוח המחבלים מתפצל. מחצית מחוליית הפריצה נשארת עם החפ"ק ההרוג ומחצית עושים את דרכם לביתה של חנה פרי, תושבת הקיבוץ. בשלב הזה אמור להגיע כוח הפשיטה הגדול. אבל הם נתקלים בטנק 3ב' של חטיבה 7, שמחסל רבים מהם והיה גם מסוק קרב שיורה לכיוון הגדר וככל הנראה גם פוגע בהם. כוח הפשיטה העיקרי שנשלח לקיבוץ נירים לא מצליח להגיע לשם.

מה שקרה בשער - ומה מעבר לשער

בשלב הזה אני נמצא בממ"ד והקיבוץ שקט. אין ירי. בקבוצות הווטסאפ היינו בטוחים שהצבא נכנס לקיבוץ והמחבלים חוסלו או ברחו. אנחנו לא יודעים על הסרטונים של החפ"ק שכבר רצים בטלגרם וגם לא רואים את המחבלים שצעדו בשבילי הקיבוץ לבית של חנה. אז קורה אותו רגע מסתכל בדיעבד.

לקיבוץ נירים מגיע טנק נוסף של מפקד פלוגה עם כוח קטן של גולני. הטנק הזה מקיף את הקיבוץ, מזהה את הפרצה שעשו המחבלים שנכנסו פנימה ואת האופנועים שזרוקים שם. הם דורסים את האופנועים וגם את הגופות של המחבלים, שמח"ט דרומית והחפ"ק שלו חיסלו קודם לכן, ואז מגיעים לשער הכניסה הצהוב של הקיבוץ.

השעה 07:39. קצת יותר משעה אחרי שהחלה מתקפת חמאס. אנחנו בממ"ד שולחים הודעות לכל העולם ומבקשים שכוח צבאי יבוא להציל אותנו. גם אני שלחתי הודעות למערכת ולחברים, מתוך תקווה שישלחו אלינו את הצבא.

אין לי מושג שיש טנק וכוח קטן של גולני בכניסה לקיבוץ, ממש מול השער. מנגד, מפקד הפלוגה שבטנק לא שומע ירי בתוך הקיבוץ, הוא לא יודע שחממי ולוחמי החפ"ק שלו שוכבים רק כמה עשרות מטרים מהמקום שבו הוא עומד. למעשה, עד לשעה עשר בבוקר הוא מנסה לתפוס את אל"ם חממי בקשר ובטלפון, כשהוא לא יודע שהוא נהרג.

הטנק גם לא יודע שקבוצה נוספת של מחבלים בדרכה לבית של חנה פרי ואולי כבר הגיעה לשם. למרות שראה את הפרצה והאופנועים שגם דרס, המפקד שבטנק מחליט שלא להיכנס פנימה. בקשר הוא שומע קריאות מעוד יישובים ובסיסים. כבר בשלב הזה הפיקוד של החטיבה הדרומית קרס, אחרי שהמח"ט נהרג וסגנו נפצע קשה. אוגדת עזה כבר לא מתפקדת.

אלה דקות דרמטיות שהם נמצאים שם מחוץ לקיבוץ נירים ולא נכנסים. ואז בהתייעצות בקשר עם תצפיתנית, הטנק עוזב את הקיבוץ לכיוון כיסופים. זהו, קיבוץ נירים נמצא בשלב הזה בלי הגנה של צה"ל.

בינתיים בשטח הטנקים שיצאו ממוצב "הבית הלבן" נפגעים או שנלחמים בגזרות אחרות. גם טנקים אחרים שהיו בכיסופים נפגעים, אחרי לחימה קשה. הם גם מעטים ממש, כך שאין להם סיכוי. בעתודה היה רק טנק אחד. נתון חסר משמעות.

בשעה 08:30, שעתיים אחרי שהחלה מתקפת הטרור של חמאס, מחלקות הנוח'בה שנשלחו לקיבוץ נירים מצליחות להגיע לקיבוץ ולהיכנס אליו דרך הפרצה שעשה כוח הנוח'בה בשעה 06:42. הסיכוי שהיה לנו במשך כמעט שעתיים נגמר ולא היה עוד. מסע הרצח והחטיפה התחיל, בלי שאף אחד יפריע למחבלים. כיתת הכוננות שלנו עדיין בבתים.

המחבלים מהכוח הראשון שנכנס לקיבוץ כבר בבית של חנה פרי והם מחזיקים בה ובבנה נדב. הם שם שעות ואפילו מעלים תיעוד של עצמם עם חנה ונדב החטופים, לפייסבוק של חנה. השקט שהיה בקיבוץ הסתיים וירי כבד ופיצוצים נשמע מכל עבר. נראה שהמחבלים מבינים שאין צבא.

כשאני מסתכל דרך חלון הממ"ד בבית שלי, אני רואה כשלושה ארבעה מטרים ממני, שלושה מחבלים לבושים במדים וחמושים היטב, פשוט עומדים שם ומדברים ביניהם כאילו היו חברי קיבוץ שנפגשו בשבילים. החברים שלהם היו עסוקים יותר, ובקבוצות הווטסאפ יש עוד ועוד קריאות לעזרה והצלה. בעיקר שאלות איפה הצבא, ולחשוב בדיעבד שהיו שם טנק ולוחמים של גולני שהיו נכנסים לקיבוץ.

שנתיים אחרי: מה התגלה על המחבלים שהיו בבית

בשעה 08:20 הרבש"ץ שולח בקבוצה את ההודעה המצמררת: "חברים, קחו בחשבון שאין צבא. אין צבא. הם עוברים בית בית". קצת לפני השעה תשע בבוקר הם גם מגיעים לבית שלי. שמעתי אותם שוברים את החלון ונכנסים לבית. מסתובבים בין החדרים ומחפשים אותנו. ואז הם הגיעו לממ"ד וניסו לפתוח את הדלת.

מהקולות והצעדים אני מזהה שהם לפחות שלושה. מתחיל מאבק על הידית ואז הם מוותרים. חשבתי שזהו, הם הולכים לירות אבל אז שוב החל מאבק על הידית של הממ"ד. שוב הם הפסידו ושוב אני בטוח שהם יירו על הדלת. אבל זה לא קורה והם פשוט יוצאים מהבית.

במשך חודשים רבים ניסיתי להבין למה הם לא ירו על הדלת, למה הם יצאו פתאום מהבית ולא הרגו אותנו או פוצצו את הדלת כפי שעשו במקומות אחרים. לקח לי ארבעה חודשים לגלות שלפני שהם יצאו מהבית, הם ניסו להצית את הכניסה לממ"ד ולמזלנו, זה נכבה אחרי שיצאו.

לקח לי יותר משנה לגלות שמי שהיו בבית שלי היו לא פחות מחוליית חטיפה של הנוח'בה, ולקח לי כמעט שנתיים לגלות שממש באותו הזמן שהמחבלים ואני נאבקנו על ידית הממ"ד, הם הגיעו גם לבית של דורון מאיר.

דורן היה בבית עם אשתו, ביתו מור ואורחים. כשדורון שהיה חמוש באקדח ויצא מהממ"ד הוא זיהה את המחבלים בכניסה לבית שלו ופתח לעברם באש. לפי הסימנים שמצאו שם, נראה שדורון הצליח לפגוע באחד המחבלים לפחות. אבל היה לו אקדח ולהם רובי קלצ'ניקוב. המחבלים רוצחים את דורון ואז מזהים את בתו מור, תלמידת י"ב, ורוצחים גם אותה.

זה קרה ממש בזמן שהמחבלים האחרים היו בבית שלי. על פי הערכות התחקיר, הירי של דורון ולכל הפחות פציעה של אחד המחבלים מהירי של דורון, זה מה שגרם למחבלים בבית שלי לצאת במהירות ולעזוב אותנו. דורון מאיר ז"ל הציל ככל הנראה במעשיו את חיי וחיי משפחתי.

לצה"ל לקח הרבה זמן להגיע לקיבוץ שלי. המחבלים שמו מארב בצומת גמה ובצומת מעון, סגרו את הכביש ובכך מנעו את הגעת כוחות צה"ל לכיסופים, עין השלושה, נירים וניר עוז. צה"ל הצליח להגיע אלינו רק בשעה 13:30 ואותי חילצו מהממ"ד רק בשעה ארבע אחרי הצהריים.

החזרה הביתה למרות הכל - והשמות שלא ישכחו

צה"ל שפגשתי מחוץ לדלת הממ"ד היה המציל שלי, אבל גם בהלם ולא מתפקד. זה גרם לי לחזור ולסייע בחילוצים של שאר התושבים, שהסתיימו רק בשעה אחת בלילה. את הקיבוץ צה"ל הצליח לפנות רק אחרי הצהריים של יום ראשון.

שנתיים עברו מאז 7 באוקטובר ועדיין אני וחברי לקיבוץ מגלים עוד ועוד פרטים חדשים על מה שקרה אצלנו. לפעמים זה לא פחות ממדהים ולפעמים אתה מצטער על עוד פרט שלמדת. אני מניח שנלמד על עוד פרטים חדשים. אבל מה שחשוב עבורי זה סגירת המעגל, האחד ועוד אחד.

רק חודש אחרי שהמחבלים היו בבית שלי, נכנסתי אני לעזה ככתב הצבאי של מאקו. הייתי אני בבית שלהם. כעת גם חזרנו תושבי קיבוץ נירים לבית שלנו. חזרנו לגור צמוד לגדר, חזרנו לשדות ולרפת. עבורי זה הניצחון המוחלט של החיים והטוב על פני הרוע.

בטבח בנירים נרצחו:

דורון מאיר ז"ל

מור מאיר ז"ל (בתו של דורון, בת 17)

רועי פופלוול ז"ל (בנה של חנה פרי ואח של נדב שנורה למוות בכניסה לבית שלי)

אורן אלפסי ז"ל (נורה דרך דלת הממ"ד ודימם למוות בזרועות בת זוגו שנפצעה)

גדעון באבאני ז"ל (אורח של דורון מאיר שאשתו נחטפה)

חללי צה"ל שנפלו בקרב נירים וגופותיהם נחטפו:

אל"ם אסף חממי ז"ל (מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה)

סמ"ר תומר יעקב אחימס ז"ל (לוחם בחפ"ק)

סמל קיריל ברודסקי ז"ל (לוחם בחפ"ק)

במהלך הקרבות במרחב הקיבוץ ומוצב "הבית הלבן" הסמוך נפלו 10 לוחמים ועוד 8 נחטפו.

מקיבוץ נירים נחטפו:

חנה פרי שוחררה מהשבי ב-24 בנובמבר 2023.

נדב פופלוול שנחטף יחד עם אמו חנה פרי ונרצח בשבי וגופתו הושבה לישראל.

רימון קירשט-בוכשטב נחטפה יחד עם בן זוגה יגב בוכשטב ז"ל. שוחררה מהשבי ב-28 בנובמבר 2023.

יגב בוכשטב שנרצח בשבי וגופתו הושבה לישראל.

נורלין (נטלי) באבאדילה אגוג'ו שהוחזרה בעסקאות נובמבר.