כשאזרחית ישראלית צעירה ממודיעין עילית חצתה את הגבול לשטח סוריה, ישראל פנתה לרוסיה כדי שתסייע להשיב אותה ולא במקרה. בניגוד למדינות אחרות במזרח התיכון שם פועלים כוחות זרים, בעיקר אמריקאים, בסוריה, רוסיה היא בעלת הבית, זו שמנהלת את העניינים.
רוסיה היא זו שהצילה את משטרו של אסד ממלחמת האזרחים, מסייעת לו, בעיקר מהאוויר, להשתלט מחדש על כל שטחי המדינה ודואגת להבהיר היטב לכוחות מצבאות ארה"ב וטורקיה מי הבוס באזורי המורדים ושדות הנפט.
בזמן שבצה"ל חוקרים איך הישראלית הצליחה לחצות את הגבול, כשכלל לא בטוח שמדובר בנקודה בה הגדר מגיעה לגובה של חמישה מטרים, הרוסים חושבים איך לנצל את המצב לטובתם ובמקסימום, איך לזרוק לאסד כמה "פירורים". הרוסים הם שחקנים קשוחים ומאוד דומיננטיים בסוריה עם חישובים קרים, בין שמדובר בעניין הומניטרי או לא.
זמן קצר אחרי שסוריה גלשה למלחמת אזרחים והחלה להתפרק, הרוסים כבר החלו בחישוב הקר של איך הם מתייחסים למדינה ומנצלים את המצב לטובתם. באופן רשמי צבא רוסיה מתערב במלחמה בשנת 2015 אופן מעשי הם הגיעו לשם על פי העדויות כבר בשנת 2013 ויתכן שעוד קודם לכן.
המטרה - לשנות את פני המלחמה ואז להקים אחיזה צבאית קבועה בסוריה. את זה הם הצליחו להשיג במהירות תוך כדי שהפתיעו גופי ביון רבים, שהעריכו שהקץ של אסד יגיע תוך ימים.
נכנסו בעוצמה והתחילו לעשות סדר
עיקר הכוח הרוסי שנשלח לסוריה מתבסס על חיל האוויר, עשרות מטוסי קרב, מסוקי קרב אבל לא רק. גם צוותים של יחידות מיוחדות, אנשי המודיעין ואלפי לוחמים, חלקם מהם שכירי חרב של "קבוצת וגנר" אבל גם יחידות צבא סדירות.
כמו שעשו קודם לכן בצ'צ'ניה, הרוסים שמשתלטים על ניהול הלחימה עושים זאת באגרסיביות תוך הרס שיטתי של אזורים נרחבים וגירוש אזרחים. די מהר אופן הפעולה הרוסי משפר את מצבו של הצבא הסורי, שיחד עם לוחמים איראנים ואנשי חיזבאללה משתלט על רוב השטחים שאבדו.
אמנם נשארו כמה כיסים עקשנים במדינה. אבל האינטרס הוא רוסי ולא סורי, מבחינתם ניתן להסתפק ברוב שטחי סוריה והתייצבותו של המצב.
כבר ב-2016 פוטין מכריז על נסיגה של רוב הכוחות הלוחמים, לא כולל את אנשי חיל האוויר, מערך ההגנה האווירית, משטרה צבאית, הצי ועוד. אלה נשארים שם למטרה האמיתית. בשלב הזה האנשים של פוטין הם אלה שמנהלים ומשא ומתן מול קבוצות אזרחים בסוריה, עושים סדר מול הטורקים ואפילו מול ישראל. במקביל הם מתחילים למסד את האחיזה הצבאית שלהם בסוריה.
הם העבירו לסוריה מכ"ם וסוללות טילים מסוג S-300 ו-S-400. מרחיבים את הבסיס העיקרי שלהם, חמיימים ומציבים בו טייסות תקיפה וגם של מטוסי יירוט.
עניין מטוסי היירוט מציג לבדו את הכיוון הרוסי, שהרי לאויבים של אסד בסוריה אין בכלל חיל אוויר. חוץ מזה הם חותמים עם אסד על הסכם לבניית בסיס עבור הצי הרוסי בנמל טרטוס ומקבלים גם רציף או שניים בלטקיה. רק לאחרונה שלחו ספינה לה מיוחסת יכולת חמקנית באור שהגיעה לסוריה בגלוי ובאור יום, צעד שמלמד על הפומביות והביטחון בנוכחותם שם.
לרוסיה יש כבר שנים מערך הגנה אווירי גדול עם מכ"מים שעוקבים אחרי כל מטוס מערבי או כזה שממריא מבסיסי חיל האוויר הישראלי. עקב התקיפות שמיוחסות לישראל נגד משלוחי הנשק וההתבססות האיראנית בסוריה, יצרו הרוסים והישראלים מנגנון תיאום כדי להימנע מתקריות שהיו לאורך השנים וסיכנו טיסות של רוסיה בשמי המדינה.
עם כוח אווירי גדול ששולט באזור וצי ימי בים התיכון, לרוסים יש מוצב חזק מול הכוח האמריקאי במזרח התיכון, כמו גם נקודות השפעה גם על מדינות האזור. מדהים לראות איך בפער זמנים מאוד קצר מוסקבה מארחת את ראש ממשלת ישראל ואת מפקד משמרות המהפכה של איראן, איתם קיימו הרוסים תרגיל ימי משותף רק השבוע.
לכל סיוע רוסי יש מחיר משמעותי
סוריה היא מוצב אסטרטגי של הרוסים שמקרין כלפי העולם את הכוח של פוטין, וכאן האינטרס העיקרי שלהם לשלוט במדינה. יחד איתו תהליך שיקום בשווי טריליוני דולרים שהרוסים רוצים לקבל נתח ממנו. הקשר עם משטרו של אסד נועד גם לשמור על הצינור הכלכלי הזה.
בהקשר הסורי, רוסיה כבר הוכיחה שהיא יודעת לספק את הסחורה ובעיקר את התמורה שלה. במרץ 2019 הוחזרו לישראל שרידי גופתו של החייל זכריה באומל ז"ל בקרב בסולטן יעקוב. חיילים רוסים איתרו את הגופה בבית קברות סמוך לדמשק והעבירו אותה לישראל בטקס מתוקשר.
הטקס הזה לא נועד רק לאינטרס הישראלי, הוא גם נועד להראות מי קובע בסוריה אולם סביר שהיה עוד מחיר שאנו לא מודעים לו. העיכוב בפתרון הפרשה האחרונה של הישראלית שחצתה לצד הסורי נבע מהמשא ומתן על אותו מחיר שהרוסים דורשים בעבור העסקה.
גם אם לא רואים זאת, לרוסים תמיד יש מחיר לשימור האינטרס שלהם. לסיום, נזכיר שלפני שבועיים התפרסמו דיווחים על חפירות שחיילים רוסים מבצעים בבתי קברות בסוריה. כשזה יתאים לרוסים, נשמע גם על זה.